וקאל ענד תמאם אסבועה

ואמר כאשר נשלם השבוע שלו (שבעת ימי האבל)

כְּבָר שָׁלְמוּ           יְמֵי אֶבְלִי           וְלֹא שָׁלְמוּ           יְמֵי חֶבְלִי,

יְמֵי צִירִי,           וְלֵילוֹת יֶהְ-           מְיוּן מֵעַי           בֱּמוֹ חִילִי.

אֲהָהּ לִי, אַ-           לְלַי לִי, צַר           וּמַר לִי מַר,           וְאוֹיָה לִּי,

עֲלֵי אָחִי           וּבֶן אִמִּי,           כְּלִיל רֹאשִׁי           וּמִכְלוֹלִי!

הֲזֶה הָיָה           מְנַת חֶלְקִי,           הֲכֹה עָלָה           בְּגוֹרָלִי?

וְאֵיכָכָה,           עֲלֵי כִתְרִי           וְנִזְרִי, קוֹל           נְהִי אֶצְלִי?

וְאִלּוּ צַר           אֲחָזָהוּ -           הֲדַפְתִּיהוּ           בְּרֹב חֵילִי;

וְלוּ יָשׁוּב           בְּמוֹ כֹפֶר -           פְּדִיתִיהוּ           בְּכֹל יֵשׁ לִי.

אֲבָל, מָה אֶ-           עֱשֶׂה הַיּוֹם -           וְאֵלֶּה מִשְׁ-           פְּטֵי אֵלִי!