הַלַּיְלָה בִּכְחוֹל הַסָּדִין,

מִגְדַּל הַשְּׁמִירָה טוֹטֶפֶת.

מֵעֵבֶר לְדֶלֶת הַתָּא צְעָדִים —

מַגָּף מְסֻמָּר עַל מַרְצֶפֶת.

שַׁעַר חוֹרֵק בְּמֶרְחַק מִסְדְּרוֹן —

הַסּוֹרֵג יִפָּתַח.

בּוֹהֶה כָּל אַסִּיר מֵעַל קְשִׁי הַמִּזְרָן,

רֹאשׁוֹ אֶל אֵין-יֶדַע מוֹתֵחַ:

אֶת מִי?

וְשֵׁם שֶׁפִּלַּח הַדְּמָמָה הַקְּרוּשָׁה

תָּלוּי בֶּחָלָל כַּחֶרֶב.

קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה,

נִכְנַעַת הַבֶּרֶךְ.

וּמִישֶׁהוּ פֶּתַע פּוֹעֶה כְּתִינוֹק

וְנָד לַמּוּבָל אֶל הַדֶּלֶת:

הוּא רוֹאֶה אֶת אֲפֵל הַצִּינוֹק,

הַחוֹקֵר וְעֵינֵי הַפֶּלֶד.

חוֹרֵק הַבְּרִיחַ.

מַגָּף מְסֻמָּר.

מוּבָל הָאַסִיר שְׁתוּם-הָעַיִן.

נִבָּט הַסִּפּוּן מְפֻיָּח-מְקֻמָּר,

מַפְלִיץ כְּבִימֵי-הַבֵּינַיִם.

כְּחוֹל חַשְׁמַנִּים אֲדֻמֵּי הַכּוֹכָב

מָהוּל בִּנְסָכִים וּבִקְטֹרֶת.

הַזָּדוֹן הַמְטֹרָף

הוֹפֵךְ כָּל חָסֹן לִנְעֹרֶת.

וְרֵיחַ הַטַּחַב הַמַּר נִגָּר דֹּם.

קָרוּשׁ בְּאֵימָה זֶה הַלַּיִל.

עוֹלָם נִתְעַרְטֵל בְּפֻלְחַן הַגַּרְדֹּם —

אָדָם!

שַׁל נַעֲלַיִם!