יוֹם כְּכָל הַיָּמִים,

אֶחָד מִימוֹת הַחֹרֶף.

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלֶה בְּאִחוּר מֵאֲגַם הַדָּמִים

וְנֶחְפָּז לְהַצִּית בְּשַׁלְהֶבֶת שְׁקִיעָה אֶת הָאֹרֶן.

בֹּהַק שַׁלְגִּי מְנֻמָּר בִּצְרִיפִים,

הוּא מֵת

וְקָרוּשׁ

כָּאֶבֶן.

קְבוּרִים תַּחְתָּיו הַרְבֵּה אֲבִיבִים —

וּמִמַּעַל תְּלִיָּה וְגַרְדֹּם.

וּפָעוּר פִּי הַחֶבֶל.

הַבֹּהַק הַמֵּת מְחַנֵּק אֶת הַתְּחוּם

שֶׁבֵּין כָּאן אַכְזָרִי לְתֵבֵל חֵרֶשֶׁת.

צֶלֶם אָדָם עוֹטֶה שְׁחֹר וְזִהוּם,

וְעֵינַיִם אָסְפוּ כָּל אֲרֶשֶׁת.

לוֹחֵךְ הֶעָשָׁן אֶת הַזְּמַן הַגָּלוּד,

הַמַּפְשִׁיר שְׁעוֹתָיו בַּעֲצַלְתַּיִם.

הַיַּעַר, הַיַּעַר.

הָאֹפֶק חָלוּד

וּמְדֻקָּר מִן הַתַּיִל.