שַׂעֲרוֹתַי אֲרֻכּוֹת.

צוֹמְחוֹת מִתּוֹךְ עֹמֶק הַקֶּבֶר

אֶל עָל,

אֶל שֶׁלֶג אֲדָר,

אֶל עֵצִים בְּעֶרְיָה אֲפֹרָה.

מִי אָכַל רֵאָתִי?

עֲשַׁן הַתַּנּוּר בַּסֻּכָּה,

שֶׁאָבִי הֶעֱמִיד לְהַהוּא.

אֲנִי מְפַזֶּרֶת חִוְרוֹן פַּרְצוּפִי

אֶל כְּחוֹל הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁבְּבֵין-הַשְּׁמָשׁוֹת.

קָרְשׁוּ כּוֹכָבִים,

כּוֹכְבֵי-אֵין-מִלָּה.

הַהוּא הִסְתַּלֵּק.

הֶעָפָר שֶׁמִּתַּחַת רַגְלַי

בַּעְלִי מְנַשֵּׁק.

דּוֹמֶמֶת הָאֵשׁ בְּחֻבִּי.

דּוֹמֵם הַקִּיטוֹן.

אוֹתִיּוֹת בְּסָגֹל,

בְּוָרֹד, —

מֵעַל צֹהַב הַנְּיָר.

אֶת כְּתָבֶיךָ הִדְלַקְתִּי —

נֵר-הַתָּמִיד שֶׁפִּיחוֹ

אוֹרֵב לַסָּגֹל, לַוָּרֹד.

עַל שָׁדַי עֲשַׁן הַנְּיָרוֹת.

וּבִתִּי כְּבָר יוֹדַעַת הַכֹּל.

מְטַפֶּסֶת עַל הַר

לִדְפֹּק עַל אֶשְׁנָב מְסֹרָג

לְתַקֵּן אֶת מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי.

שַׂעֲרוֹתַי אֲרֻכּוֹת.

אֶפְרָן הֶעָצוּב לֹא יִכְלֶה,

כִּי מוֹתִי לֹא כִּפֵּר עַל הָאֵלֶם

תְּשׁוּקוֹת נֶחְנְקוּ וְחַיּוֹת הֵן,

רוֹטְטוֹת עַד הַיּוֹם,

עַד נֵצַח.

שַׂעֲרוֹתַי אֲרֻכּוֹת.

צוֹמְחוֹת אֲרֻכּוֹת מִתּוֹךְ עֹמֶק הַקֶּבֶר.

לְבָנִים תַּכְרִיכַי

יוֹתֵר מִשֶּׁהָיוּ לְבָנוֹת

כָּתְנוֹת עַצְבוּתִי בַּלֵּילוֹת.

עֲשַׁן הַנְּיָרוֹת עַל שָׁדַי.