כֻּלָּנוּ נִבְגָּדִים.

גַּם כְּשֶׁהֶחֱזִיקָה יָדָהּ בְּתוֹךְ יָדִי

וְעַל כַּפַּי נִגְּרָה צָרֶבֶת,

הֵצִיצָה זֵיתִיוּת עֵינֶיהָ אֶל מֵעֵבֶר,

שְׂפָתֶיהָ הַקְּפוּצוֹת הָגוּ בְּאֵשׁ אִלֶּמֶת

אֶת שְׁמוֹ כְּמַנְגִּינָה וְרֻדָּה.

כְּנוּעָה כְּתַרְנְגֹלֶת

בִּשְׁקַעֲרוּרִית עַרְשֵׂנוּ,

הָיְתָה יוֹרֶדֶת לְמַרְתֵּף חַיֶּיהָ

שֶׁמִּתַּחַת לַשֵּׁנָה.

עַל מִנְעָלַי

עֲפַר הַנְּתִיבָה אֶל מַצַּבְתֵּךְ.

יוֹם-יוֹם נִשְׁעָן מִצְחִי אֶל הַכָּתוּב

בְּחֶרֶט לֹא שֶׁלִּי,

בְּלָשׁוֹן שֶׁלֹּא אֲנִי הָגִיתִי —

נִשְׁמַת הַהוּא בֵּין הַשִּׁטִּין.

עוֹלָה בִּתֵּנוּ כְּפוֹרַחַת,

פָּרְצָה אֶת קְרוּם הַנֶּעְלָם —

וְשׁוּב יָדוֹ,

יָדוֹ שֶׁלּוֹ

בַּסֵּתֶר מִשְׁתַּלַּחַת

לִמְלֹק הַשּׁוֹשַׁנָּה מִגִּבְעוֹלָהּ.

עֲפַר הַנְּתִיבָה עַל מִנְעָלַי.