הִנֵּה סִיַּמְתִּי.
הַבַּת
מְשַׁעַשְׁעָה אֶת הַתִּינוֹק.
עֵינֵי הַהוּא בּוֹהוֹת אֶל מֵאֲחוֹרֵי הַקִּיר.
הָעֲשָׁשִׁית עוֹמֶמֶת
כְּמֵאָז.
הַרְחֵק מעֵבֶר לַחַלּוֹן נִנְעָץ כּוֹכָב שֶׁל
מוֹצָאֵי-שַׁבָּת
בְּבַת-עֵינָהּ שֶׁל תְּהִלָּה.
וְהִיא עַצְמָהּ דּוֹמֶמֶת.
הִיא לֹא לָמְדָה עֲדַיִן
לָשִׂיחַ בְּפִקְחוּת כֹּה חַנּוּנָה
עַד הִזְדַּקֵּן מֵעֶצֶב,
עַד הִזְדַּכֵּךְ מִיּסּוּרִים.
וְהִירְשֶׁל כְּבָר חָזַר אֶל שִׁפְיוֹנוֹ,
כָּךְ אוֹמְרִים.
בְּעֶצֶם
שַׁחֶפֶת הַכָּזָב זוֹרַעַת
אַדְמוּמִיתָה הַחֲלוֹמִית.
שׁוּלֵי זַפְרָן בַּדְּיוֹקְנָאוֹת.
סַרְטַן בְּגִידָה עַצְמִית
פּוֹשֶׂה.
לָעֲקֵדָה מוּבָל יוֹם-יוֹם פֹּה שֶׂה.