*

בַּלַּיְלָה לַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹת הַבָּשָׂר בְּקִפְלֵי הַשְּׂמִיכָה,

קָבֹר אֶת הָרֹאשׁ בְּמִשְׁקַע הַכָּרִים וְהַכֶּסֶת,

כּוֹנֵן אֶת הַלֵּב הַמְיֻגָּע-הַשּׁוֹמֵם כַּאֲפַרְכֶּסֶת

לְשַׁאַג הַלֵּיל הַפּוֹלֵחַ בְּזַעַם קִירוֹת חֲשֵׁכָה?

פָּקֹחַ עֵינַיִם לֵאוֹת אֶת מַרְאֵה חֶזְיוֹנוֹת שֶׁל סִיּוּט,

צָפוֹת בְּלֵב פָּג לָאֵימָה שֶׁבָּאֹפֶל רוֹחֶשֶׁת:

עַד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה הִתְכַּוֵּץ בְּמַעְגַּל הַמָּגוֹר וְהַקֶּשֶׁב

לְקוֹל הַמָּחָר הַנּוֹחֵר וּמַרְתִּיעַ רֹאשׁוֹ הַשָּׁחוּט?

לַפְקִיר אֶת הָרֹאשׁ הַכָּסוּף לְגַלֵּי חֲלוֹמוֹת עֲצוּבִים

עַל תְּמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם שֶׁחָוְרוּ וְהִסְמִיקוּ בְּטֶרֶם גָּוֹעַ?

אֶת עֵין הַשִּׁירָה הַנּוּגֶה-הַדּוֹמֵעַ בְּרֶטֶט לִפְתֹּחַ

וִיפַךְ כְּטִפּוֹת הַמָּטָר הַמְנַגֵּן בְּפַחֵי מַרְזְבִים?

הָהּ, לוּ כִּבְלֵילֵי הַיַּלְדוּת, שֶׁאוּלַי לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם,

עִם לַחַן שֶׁל ״שְׁמַע״ חֲרִישִׁי וְטָהוֹר וּמְכֻוָּן וְרָגוּעַ,

נִתַּן לְהַפְקִיד בְּתָם לֵב בְּיָדְךָ, אֵל חַנּוּן, אֶת הָרוּחַ,

קְמָטִים לְיַשֵּׁר וּבְחִיּוּךְ סַלְחָנִי הֵרָדֵם עַד עוֹלָם…