*

הֲדוּקוֹת שְׂפָתַי, אַךְ עֵינַי עוֹמְמוֹת

בְּאוֹרָן הַקָּדוּם, הַתָּמוּהַּ…

גְּשִׁי הֲלוֹם, הָרְקוּמָה בְחֶזְיוֹן הַדְּמָמוֹת,

וְקִרְאִי בְלִבִּי כִבְסֵפֶר פָּתוּחַ.

הֵרוֹמִי כְמֵאָז מֵעַל גַּב הַנּוֹפִים

וְכָמוֹנִי טִבְלִי בְתוֹךְ תְּכֵלֶת הַנֹּעַר –

אָז תָּבִינִי לְשׁוֹן וִדּוּיַי הַזּוֹלְפִים,

שֶׁפִּגְעֵי הָעִתִּים לֹא הִצְלִיחוּ לִדְלֹחַ.

אַל תָּצִיצִי בַזְּמַן, כִּי מַבְלִיחַ הַנֵּר

וְנוֹצֵץ בַּשֵּׂעָר הַדָּלִיל כְּבָר הַכֶּסֶף.

הַרְוִינִי עֶרְגָּתֵךְ הַבְּתוּלִית כְּמֵי קֶסֶם.

וְנִגּוּן יֵשׁוּתֵךְ הַלּוֹחֵשׁ-וְדַק-בֶּשֶׂם

יִסְתַּנֵּן בְּדָמִי הַמְסֹעָר וִישַׁכֵּר

בְּיֵינוֹ הֶחָרִיף כְּחָרוּז שֶׁל בּוֹדְלֵיר!