אֵל נִקְרָא בְּשֵׁם אוֹתוֹת שְׁלֹשָה, יְסוֹד תּוּשִׁיָּה,

בָּם נִבְרְאוּ הַפֵאוֹת וּמַעְלָה וְתַחְתִּיָּה –

צַק מַיִם עַל צָמֵא לְרַוּוֹת אֶרֶץ צִיָּה,

בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה.

בּוֹרֵא כֹּל לִכְבוֹדוֹ וְנִבְרָאָיו נֶאֱמָנָיו,

צוֹפֶה רָעִים וְטוֹבִים כִּי בְכָל מָקוֹם עֵינָיו –

יְחַיֵּינוּ מִיּוֹמָיִם, כְּדִבְרֵי חֶזְיוֹנָיו,

וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו.

רַחֵם אֲסִיר שֶׁבִי וְאַל בְּרַתּוֹק חֵטְא יְרֻתָּק,

כִּי צַר מְדַבֵּר גְּבוֹהָה וְיֵצֵא מִפִּיו עָתָק;

וּבְרִית צוּר חֻצַּבְנוּ מִמֶּנוּ אַל תֶּעְתָּק –

וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יְנֻתָּק.

הֲבִינוֹתִי כִּי הַזְּמַן עָתִיד עוֹמֵד וְעוֹבֵר,

בְּסוֹדָם נִרְאָה הָאֱמֶת לְמֵבִין לְבָבוֹ הֵבֵר:

יְיַחֵל אִם יוּכָח וְאֶל תּוֹכֵחוֹת סוֹבֵר,

יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר.

מִמְּאוֹר שֶׂכֶל נִבְרְאָה נְשָׁמָה עַל כֹּל נִשְׂגְּבָה

וּמִמֶּנָּה מַקֶּבֶת רוּחַ וְנֶפֶשׁ נֻקְּבָה;

וְגַלְגַּל עַל מֶרְכָּבִים הֻמְלַךְ כְּמֶלֶךְ בְּצָבָא

וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר – וְעַד הַשְּׁלֹשָה לֹא בָא.