הַשִׁיר אֲשֶׁר הוּשַׁר לְאָדָם אֶחָד,

רַק לוֹ בִּלְבַד,

שָׁמוּר הוּא בֵּין קִפְלֵי חָלָל,

לָחוּץ בֵּין חֲגָוִים

וּמְצַפֶּה עַד בּוֹש.

שָׁנִים נָפְלוּ חָלָל.

בְּחוֹל הַזְּמַן אָבְדוּ עִקְּבוֹת קַוִּים.

בִּסְבַךְ לֵילוֹת נִטַּשְׁטְשׁוּ כָּל הַתָּוִים –

וּנְשִׁימַת הַשִּׁיר הַלָּז תּוֹעָה עֲדַיִן.

וּפַעַם גַּם רֵיחָהּ יִזַּל,

כְּבִנְגִיעַת זַלְזַל,

עַל שְׂפַת מְרַאֲשׁוֹתַיִם.