פַּז הַחַמָּה הַקֵּיצִית מִשְׁתַּטֵּחַ עַל חוֹל הַגְּבָעוֹת.

נוֹעַ יָנוּעוּ גְמַלִּים מִיָּפוֹ הַבָּקְרִית שֶׁנֵּעוֹרָה

וְצִלְלֵי הַגְּמַלִּים עַל פְּנֵי הַחוֹלוֹת לְאִטָּם

דֹּם זוֹחֲלִים לַצָּפוֹן, כִּטְלָאִים עַל שְׂמִיכַת הַדְּמָמָה

אַךְ בְּצִדֵּי נְתִיבָה חֲבוּרַת אֲנָשִׁים מְהַלֶּכֶת:

זַכְּרִי-אֶפֶנְדִי בָּרֹאשׁ וְאִתּוֹ הַבָּאִים מִירוּשָׁלַיִם.

עֵין כָּל אֶחָד מְשׁוֹטֶטֶת כְּמֵהָה לְנַחֲלַת אֲדָמָה,

אֶפֶס הַחוֹל בְּכָבְדּוֹ הַזָּהוּב מְעַיֵּף אֶת הָעַיִן;

גֶּבַע וְגֶבַע וְתֵל שְׁכוּבִים כְּחֻלְיוֹת בְּשַׁרְשֶׁרֶת,

וּבַמֶּרְחָק מְלַטֵּף אֶת הָאֹפֶק בְּאֵפֶֶר כְּחַלְחַל

רֶכֶס הָרִים מִתְפַּלֵּג לְכָאן וּלְהָתָם עַד אַפְסַיִם.

מוּל הֶהָרִים מִתְבַּהֵק בִּגְלִימַת עַרְפִלִּים דַקִּיקִים

לֹבֶן מָכְתָּם שֶׁל מְִצַר-אַנְטִיפַּטְרוֹס עַל גַּב סוֹלְלָה;

דְּמִי הֶעָבָר הוּא כּוֹבֵשׁ, נִבָּט בְּחוֹרָיו אֶל כָּל עֵבֶר.

כָּךְ הִתְקָרְבוּ הַהוֹלְכִים וְעֵינָם הַנִּכְסֶפֶת הָפְתְּעָה:

סוּף מִזְדַּקֵּר בְּיַרְקוֹ וְיַבְּלִית בֵּין קוֹצִים מוֹרִיקָה,

דֶּשֶׁא דָּהוּי בְּמִקְצָת לוֹחֵךְ אֶת עִקְּבוֹת הַהוֹלְכִים.

אֹזֶן כְּרוּיָה אָז תִּקְלֹט גַּם הֶמְיַת עֲיָנוֹת בִּלְחִישָׁה,

עַיִן אֶל עַיִן מֵקֵר אֶת בְּדֹלַח מֵימָיו לַאֲגַם

עַד כִּי יִגְאֶה, יִשְׁתַּפֵּךְ אֶל מֵעֵבֶר לַסּוּף בְּזִרְמוֹ,

זֶרֶם חוֹרֵשׁ בְּעַזּוּת פִּתּוּלֵי הַיַּרְקוֹן בַּמִּישׁוֹר.

אֶפֶס שִׁכְשׁוּךְ הַמְּקוֹרוֹת מְלֻוֶּה קוֹל זִמְזוּם כִּנְסִירָה,

כִּי רִבּוֹאוֹת יַתּוּשִׁים רוֹנְנִים מֵעַל רֹאש כָּל אֶחָד,

עַד כִּי דוֹמֶה נִתְעַטֵּף הַשֶּׁטַח כֻּלוֹ בְּמִין אֹבֶךְ.

אָז נִתְעַכְּבוּ הַהוֹלְכִים, הִשְׁקִיפוּ לְכָאן וּלְכָאן:

אֹפֶק אֶל אֹפֶק חָבַר מִגִּבְעַת-יָהוּד עַד אוּם-זֶרַע;

שְׁחֹר הַקַּרְקַע הַדָּשֵׁן עוֹטֵר הַבְּקָתוֹת שֶׁל אָמְלֶבֶּשׂ;

עֵדֶר בַּדֶּשֶׁא רוֹעֶה, שׁוֹקֶה אֶת מֵימָיו שֶׁל הַנַּחַל.

אֵשׁ בָּעֵינַיִם הֻצְּתָה, פָּג הַלֵּבָב מֵהֲזוֹת:

כָּאן אֲדָמָה תֵחָרֵשׁ, בַּיִת חָדָשׁ יִבָּנֶה – – –

אַךְ הָרוֹפֵא הַיְּוָנִי עֲדַיִן בּוֹלֵשׁ הַסְּבִיבָה,

קָם וְטִפֵּס בִּזְרִיזוּת עַל גַּג שֶׁל חֻרְבָּה מְפֻרְקֶדֶת,

תָּר בַּמֶּרְחָב מִכָּל צַד, הִקְשִׁיב-הִסְתַּכֵּל אֲרֻכּוֹת,

אַט מִלּוֹתָיו מְלַטֵּשׁ, מַשְׁמִיעַ בְּקוֹל פַּסְקָנִי:

"עוֹף לֹא פּוֹרֵחַ בְּכָאן, אִם כִּי רַב הַמָּזוֹן מִסָּבִיב,

אוֹת כִּי חַיִּים לֹא נִתְּנוּ לַחַי וְגַם לָאָדָם כָּאן;

קֶטֶב תְּמִידִי מְהַלֵּךְ וְאוֹכֵל הַמָּקוֹם אֶת יוֹשְׁבָיו".

דֹּם הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ שׁוֹמְעָיו, כּוֹאֲבִים הֶחֱרִישׁוּ עַד בּוֹשׁ

עַל כִּי נֶחְנַק חֲלוֹמָם בְּטֶרֶם גָּמֵל פִּתְרוֹנוֹ.

אַךְ הָאֶחָד, כְּקָטָן מִתְחַטֵּא, מִתְחַנֵּן אֲזַי חֶרֶשׁ:

“אַף-עַל-פִּי-כֵן”… “נְנַסֶּה”… לוֹ עָזַר הַשֵּׁנִי מְעוֹדָד.

לֵב הַשְּׁלִישִׁי אָז נִצְבַּט וּפָרַץ בִּדְמָעוֹת, בִּבְכִי רָם,

עַד כִּי שְׁלָשְׁתָּם הִתְחַבְּקוּ וּצְמוּדִים בִּדְמָעוֹת הִתְמוֹגָגוּ:

“פֶּתַח-תִּקְוָה לָנוּ כָּאן לָשׁוּב הִתְנַחֵל כִּימֵי קֶדֶם…”