אוֹתוֹתֶיךָ, יָהּ, הֶעֱמַדְתָּ לְפָנָי,
וְסוֹד נִבְרָאֶיךָ נֶעְלָם מֵעֵינָי –
מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, אֲדֹנָי!
בְּסוֹד מָקוֹם נִזְכָּר כִּי צוּרָה בְמַחֲזֶה
הַלְּבָבוֹת אֵין אִישׁ לָנֶצַח חוֹזֶה –
מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה!
רֹאשׁ הַמִּנְיָן, כִּי כֹל שֶׁתִּרֶץ –
תַּעַשׂ, וֶאֱמֶת אֵין לְפָעָלְךָ קָרֶץ;
מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ!
הִגַּדְתָּ כְּבוּדּוֹת וְהִפְלֵאתָ נְגוֹהִים
עוֹמְדִים עַל מִשְׁמָר, גְּבֹהִים עַל גְּבֹהִים –
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ, אֱלֹהִים!
מָרוֹם, לִכְבוֹדְךָ הַכֹּל כּוֹנַנְתָּ
וְתֵת לִירֵאֶיךָ שְׂכָרָם הֶאֱמַנְתָּ –
מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ!