בִּשְׂפַת יוּבַל מַיִם

יָשַׁב דַּיָּג לָנוּחַ,

עָיֵף וּרְפֵה יָדַיִם

עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ.

הַמַּיִם אַט יָשֹׁקּוּ

סָבִיב לוֹ יָרוּצוּ,

אַף רַגְלָיו יָלֹקּוּ

גַּלִּים כִּי יָפוּצוּ.

לְבָבוֹ רָחַב וּפָחַד

נַפְשׁוֹ הִתְעַטָּפָה,

מִגִּיל וָרַעַד יַחַד

רוּחַ עֲדָנִים שָׁאָפָה.

פֶּתַע מִתְּהוֹם תַּחְתִּיָּה

עַלְמָה לִמְאֹד נָאוָה,

כַּשַּׁחַר יְפֵה-פִיָּה

לְפָנָיו הִתְיַצָּבָה.

וּמֵחֵן שִׂפְתּוֹתֶיהָ

צָלְלוּ אֲמָרֶיהָ:

"בֹּא נָא, דַיָּג בֶּן-עֹנִי,

בֹּא נָא חִישׁ לִמְעוֹנִי!"

וַיִּסֹּב רֹאשׁוֹ

כְּרֶכֶב הָרֵחַיִם…

כִּי חָרְדָה נַפְשׁוֹ –

וַיִּפֹּל אֶל הַמַּיִם!