¹

לצערי הגדול לא ירשני מצב בריאותי עתה ללכת לחיפה ולהשתתף ביום ט"ו לחודש בחגיגת הפתיחה של אותו המוסד, אשר לפנים הקדשתי לו זמן ומרץ במדה מרוּבה כל-כך. והנני מוכרח להסתפק בהבעת ברכתי מרחוק ותקוָתי להצלחת המוסד והתפתחותו הרצויה.

ורוצה אני להזכיר לכם שחגיגת הפתיחה הזאת יש לה עוד צד אחד יותר כללי. הן היה זמן, והוא לא רחוק כל-כך, שהמוסד הזה נקנה ע"י האשכנזים במכירה פומבית, וכולנו, אנחנו ומתנגדינו, חשבנו אז שבזה נגמר הענין, שהמוסד ישאר בידי מתנגדינו האשכנזים, ולנו לא יהיה עוד בו חלק ונחלה.

והנה נהפך הגלגל, והמוסד שב אלינו והיה למוסד עברי במובן היותר שלם. את הדבר הזה אנו צריכים לזכור תמיד גם בשאר מקצועות העבודה הלאומית. יהיה המצב מה שיהיה: אין לנו להתיאש, כי מה שנראה לנו היום כאבדה שאינה חוזרת אפשר בכל זאת שמחר ישתנה המצב ואבדתנו תשוב אלינו, כמו ששב המוסד שאתם פותחים עתה.

ועוד הפעם הנני מביע את צערי העמוק על שאין ביכלתי להמָצא בתוככם בשעה זו, אבל לבי עמכם ומחשבתי פונה אליכם ואל הנצחון הגדול שאתם חוגגים עתה.