פְּנֵה אֵלַי וּכְבשׁ אֶת כּוֹבְשִׁי, יְיָ!

עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן יְיָ?

אוֹדֶה בָעַמִּים עֻזֶּךָ,

כִּי אֵין לָנוּ צוּר בִּלְתֶּךָ

וְלָכֵן לִישׁוּעָתֶךָ

קִוִּינוּ יְיָ.

בִּיוֵן מְצוּלָה טָבָעְנוּ

וְעַד הֵנָּה לֹא נוֹשָׁעְנוּ;

וּבְכָל זֹאת לֹא נוֹאָשְׁנוּ

מֵרַחֲמֶיךָ, יְיָ.

רְפָאֵנוּ מִשִּׁבְרֵנוּ,

יָהּ, יוֹדֵעַ מַכְאוֹבֵינוּ,

וֶאֱמֹר דַּי לְצָרוֹתֵינוּ,

לְמַעַן שִׁמְךָ, יְיָ.

הַעֲלֵנוּ בִמְהֵרָה,

יָהּ, לָאָרֶץ הַטְּהוֹרָה –

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה

וּדְבַר יְיָ.

מִקְדַּשׁ צִיּוֹן לָנוּ תִבְנֶה

וּבְרַחֲמִים לָנוּ תִּפְנֶה

וּשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּה, לִפְנֵי

בּוֹא יוֹם יְיָ.