בְּשִׁמְךָ אֵל אֶקְרָא וְאֶדְרֹשׁ פָּנֶיךָ,

תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ.

אֶפֶס בִּי יְכֹלֶת, מִקֹּצֶר שִׂיחָי,

לְסַפֵּר סוֹד אֶחָד מִשְׁמַר כָּל אֳרָחָי,

אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי.

בַּנְתִּי בִמְזִמָּה כִּי בְחַיַּי אֲנִי מֵת –

וּמַלְכוּת אָבִי לְעוֹלָם קַיֶּמֶת,

אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת.

רוּחַ הַחָכְמָה הִיא הַנִּשְׁאָרָה –

וְתִמַּק הַגְּוִיָּה, כַּמַּיִם נִגְּרָה,

אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ.

הֲכִי נַפְשׁוֹתֵינוּ בִּמְצוֹלוֹת אֲחוּזוֹת,

בְּעוֹדֵנוּ נִתֵּן לְאֵל חַי מָעוּזּוֹת –

אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת.

מִמֶּנּוּ הֲסֵר כָּל סִלּוֹן מַמְאִיר

וְתֹאמַר לִי: 'חשֶׁךְ אֲפֵלָתְךָ אָאִיר

כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר.'