הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם, צְרוֹר דַּפִּים נוֹשָׁנִים,

מִמְּגֵרָה נִשְׁכָּחָה, גְּנוּזִים בְּתוֹךְ תִּיק.

טוּרִים שֶׁסִּפְּרוּ עַל שְׁלשִׁים הַשָּׁנִים –

וְהִנֵּה טַעַמְכֶם כְּמוֹ יַיִן עַתִּיק.

חֲרוּזִים שֶׁכָּתַבְתִּי בִּקְרָב, אוֹ תַּרְגִיל,

עַל נְיָר מְקֻמָּט שֶׁנִּשְׁלַף מִתַּרְמִיל;

דַפִּים מֵעֶצְיוֹן,

אוֹ מִשַּׁעַר־הַגַּיְא,

מִסוּאֶץ, הַגּוֹלָן,

מְצָדָה אוֹ סִינַי,

מִמֻּצָּב מְאֻבָּק, קֶבֶר שֵׁיךְ (אוֹ נָבִיא),

חֲרוּזִים שֶׁקִשְּׁטוּ אֶת הַדַּף הַקְּרָבִי…

טוּרים וּמַקָאמוֹת בְּנֵי לָמֶד שָׁנָה

שֶׁלִ פַּלְמַחְנִיק יָרֹק שֶׁיָּצָא מִמַּחְתֶּרֶת;

דַּפִּים שֶׁצִּלְּמוּ אֶת פַּרְצוּף הַמְּדִינָה

בְּחָרוּז, בְּחִיּוּךְ, עִם דִּמְעָה מְסֻתֶּרֶת.

יְשָׁנִים הַדַּפִּים, אַךְ לֹא פָג עוֹד הַטַּעַם

וַאֲפִילוּ אִם אָנוּ (אוֹ הֵם) עֲיֵפִים.

יֵצְאוּ נָא לָאוֹר, לְסַפֵּר שׁוּב הַפַּעַם

אֵיךְ נִשְׁאַרְנוּ לִהְיוֹת צְעִירִים וְיָפִים.