“אחרי פעולת־בזק של פחות משבוע ימים סיים צבאנו את טיהורם של חצי־האי סיני ורצועת־עזה מצבא האויב. זה היה המבצע הצבאי הגדול ביותר בתולדות עמנו ואחד המבצעים המופלאים ביותר בתולדות העמים”.

(דוד בן־גוּריוֹן, חנוּכּה תשי"ז)

תִּרְאוּ אֵיךְ הַכְּבִישׁ מִתְכַּסֶּה גַּלְגַּלִּים,

אֵיךְ הַהֵד מִתְחָרֶה בַּזַּחְלָם;

אֵיךְ דָּרוֹמָה יוֹרֶדֶת פְּלוּגַת הָרַגְלִים

בְּקֶצֶב שֶׁאִישׁ לֹא חָלַם.

הַפְּלוּגָה הִתְפָּרְשָׂה עַל הַגְּבוּל שֶׁנִּפְתַּח

וַאֲנִי מְשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינַי:

אֵיזֶה גֹּדֶל לַנּוֹף הֶחָדָשׁ, שֶׁנִּמְתַּח

מֵרַגְלֵי הַחֶרְמוֹן עַד סִינַי.

בָּאוּ הֵנָּה כָּל מִי שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַקּוֹל

וְרָאוּ עַל הַגְּבוּל לֶהָבָה.

מוּל עַמּוּד־הֶעָנָן וְשַׁלְהֶבֶת־הַחוֹל

הֵם יוֹצְאִים חֲמוּשֵׁי אַהֲבָה.

הִתְפָּרְשִׂי, הַפְּלוּגָה, עַל הַנּוֹף הַמּוֹלֵךְ

וּבָךְ כָּל הָאֻגְדָּה תְּקַנֵּא.

מוּל רָקִיעַ חָדָשׁ הַעֲלִי אֶת דִּגְלֵךְ

וּבוֹ שְׁתֵּי שִׁבֳּלִים בַּקָּנֶה.