הוּא נִכְנַס לָרְצוּעָה, הַקַּטָּר הַמֵּזִיעַ,

וְגָרַר אַחֲרָיו שַׁיָּרָה שֶׁל קְרוֹנוֹת.

וְחַיָּל שֶׁפְּגָשׁוֹ לוֹ נוֹפֵף בְּכָפִיָּה

כְּאִלּוּ הוֹבִיל חֲבוּרָה שֶׁל בָּנוֹת.

הוּא עָבַר בְּמַסְלוּל בֵּית־חַנּוּן עַד רָפִיחַ

וְרָאָה כִּי הַרְבֵּה הִשְׁתַּנָּה בַּתֵּבֵל.

הוּא שָׁאַל: “הֲהִגִּיעוּ יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ?”

– לֹא. הִגִּיעַ לְכַאן מִשְׂרָדוֹ שֶׁל כַּרְמֶל.

וּמָחָר יִתְפַלְּחוּ לַקָּרוֹן שְׁנֵי פַסְפוּסִים

שֶׁיִּרְצוּ בָּרַכֶּבֶת לִנְסוֹעַ בִּטְרֶמְפּ.

הֵם יֹאמְרוּ: “הִיא שָׁוָה עֲשָׂרָה אוֹטוֹבּוּסִים”,

וּלְבַסוֹף הֵם יֵרְדו בִּקְפִיצָה מוּל הַקֶמְפּ.

… הוא נִכְנַס לָרְצוּעָה בִּצְפִירָה מְרֻגֶּשֶׁת

וְהֶחְלִיק לְאִטּוֹ עַל פַּסִּים נוֹשָׁנִים,

אוֹתוֹ רֶגַע מְאֹד הִתְחַשֵּׁק לִי לָגֶשֶׁת

וְלָתֵת לַמַּסִּיק אֲגוּדַת שׁוֹשַׁנִּים.