יכלכל

מאמרים וענינים שונים מידיעות העולם והטבע, ידיעות געאלאגיות והידרעאלאגיות חזיונות נפלאים ונחמדים, מפעלות הטבע במרחבי האויר ובחיק הארץ פנימה, צמחים ונטעים נפלאים במקומות שונים על כדור הארץ, כל אלה מעֻלפים בספורי־מסעות (רייזעבעשרייבונגען) נחמדים אף נעימים המרהיבים אֹזן שומעת, המשמחים לב והמושכים נפש להתענג על מפעלות תמים דעים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

קרבן מנחה

אל כבוד

אדוני אבי מורי עטרת ראשי, מחמד לבי, המופלג היקר במדות, החכם והנכבד בעדתו, כבודת קדושת שמו

מוהר“ר זאב וואלף ב”ר דובער ז"ל לבית האָפֿפֿמאַנן ה' יחייהו ויברכהו, יצליחהו ויאשרהו בארץ וקרנו

ירום מעלה מעלה לכבוד ולתפארת סלה סלה!

אבי משוש לבי!

נמס לבי מפני אומץ ידידותיך, מרכות דבריך נפשי תהמה, נועם אהבתך תראני תמיד ביקרת מכתביך פעם בפעם, כשחר נכון מוצאו הולך ואור, כן תוסיף בכל עת להופיע בהדר אהבתך אלי, נופת אמריך תזיל לעוררני אל התושיה, בכל־עת תראיני אהבתך הנפלאה, כל מחשבותיך, כל סעפי לבבך אך שלום בניך המה, בשפתיך הוצק חן, מסכת יין המוסר בעסיס החמלה והאהבה; מי זה בל יתעורר מנעימות אמריך, הנה כמלאך גואל ומושיע וכרוב סוכך אתה לי אבי יקירי, במשך הימים הרבים אשר ישבתי בביתך עד אשר גדלתי והייתי לאיש בין אנשים, אינני חסרתי עמך דבר, אתה נשאת טרחי ועמלי ומשאי בשמחת לבב ובנפש חפצה, אתה נתת לי לחמי ומימי, צמרי ופשתי, ואתה אמרת עוד היטיב איטיב עמך, אך חכם בני וקנה חכמה וישמח לבי גם אני, בשמך אבי מחמדי, אגילה כל היום ועמך אכבדה, ואתה משיב נפשי, זולתך נוחם פה בשפל בל אדע. אם אתבונן על זה אזי ירחבו דמיוני להשיב גמולך אף על אחת מני אלף. מה תהמה נפשי כי אפס אין אתי להעריך מול חסדך ואמיתך, אך מנחה צעירה הגשתי הפעם לפניך, אבי היקר, כי זולתה דבר אין בידי להשיב את נפשך ולשמח את שֵבתך; היא המחברת הזאת אשר פי יקבנה בשם “הנוסע„ כי רק להתרצות בתבונות כפים אליך, אב יקר, נפש בנך שוקקת, ולספר שמך בחבורי לדור יבוא בנים יִוָלדו, לכן אבי מחמד נפשי, אנא הואיל נא, וקח מידי את תשורתי הדלה הזאת בעבור תברכני נפשך בגילה, ואני בנך אשר אהבת, עבדך ומכבדך אשר צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי כארץ ציה ועיף.

ועתה שא ברכה מאתה' אתה אבי יקירי ומחמל נפשי, וכבוד גבירתי אמי מורתי האהובה והכבודה אשת חיל תחי' ומנשים באהל תבורך וכל אשר לך כולם ברוכים יהיו ממקור הברכה, ומפי בנך ועבדך המשתחוה מול הדרת פניך.

נחמיה דוב האפפמאנן.

ניישטאדט – סוגינד

בעשרים לחודש תמוז התרמ“ב לב”ע.

דבר אל הקורא.

מיום עמדי על דעתי, הרגשתי ונתון על לב מה יקר לדורשי החכמה להשיל על קורות הטבע על חזיונותיה הנפלאים ועל תהלוכותיה הנעלות בנתיבות הבריאה, וכמעט רק זה הדרך הנכון להבין מפעלות תמיד דעים ונפלאותיו שמבראשית, כי אלה המשתדלים בשקידה רבה לחקור ולדרוש במרחבי חכמת הטבע הכללית, הם באמת יעשו לעצמם ולבני דורם אות לטובה, ויגלו עמוקות מני חשך ונצורות מבראשית, והועילו לנו הרבה לדעת את ה' וליראה מפניו באופן מאד נעלה ונשגב; יען כי בהתבונן האדם על חזיונות הטבע איכה יתראו לעיניו במשטר וסדרים נכונים, וכל סִבה מסובבת מהסבה שלפניה, אזי יתעורר בטח ההרגש והרעיון במשכיות לבו ושכלו יגיע עד הסבה הראשונה; ויחשוב: כי אל אחד קדמון לכל דבר הוא הסבה הראשונה ורק הוא לבדו מקור הויתם ואין לזר חלק אתו! כי עמו מקור כל הברואים הן החיים והן הבלתי חיים וממנו לכל היקום תוצאות¹. אי לזאת התעוררתי זה כמה וגמרתי בלבי אעשה חובתי, גם אני אשים כל מעיני בפנה הזאת לפי אשר תשיג ידי ידיעתי המעטה, לדעת תכונת הטבע והליכות חזיונותיה בשמים ובארץ בים וביבשה! ואולי יצליח בידי חפץ ה' כי ישיגו גם אחרים תועלת מדרישותי וחקירותי. –

מיום באתי בברית עם קסתי נשבעתי בימיני לבלתי השתמש בה בדברי חול של הבל ודופי, ברעות רוח ובדברים של מה בכך, כאשר ישתמשו בה צעירי המשכילים, הם השועלים הקטנים המחבלים כרם הספרות העברית ויתנהגו בשפתנו הקדושה בקלות ראש ובלזות שפתים². תנאי התנתי עם עטי לבלתי הלאותו בדברי רוח של ראמאנים נשחתים, ספורים בדוים ומחלקות שלא לשם שמים אשר הנפש היפה איננה סובלתן והשכל הבריא יקוץ בהן. על פי הברית והשבועה הזאת הבטח הבטיחני עטי לשרתני ולעבדני באמונה כל עוד נשמתי בי, להוציא הגות רוחי ורעיוני לבי מכוח אל הפועל, להטיב ולהועיל לשוחרי הטוב והתושיה, ולא אתהלל בשקר אם אֹמר כי כל פרי עטי אשר הוצאתי עד כה, הועילו אם מעט ואם הרבה ללמוד וללמד להבין ולהשכיל. – הַמִפְעָל הראשון אשר פעלתי בעניני ידיעות העולם והטבע הוא ספרי „אוצר נחמד“ אשר חברתיו בשנת השבע עשרה לימי חיי ויצא ראשונה לאור בשנת תרל“ז בווילנא. ומיום צאתו מאפלה לאורה לא טמנתי ידי בחיקי, הברית אשר כרתי עם עטי החדש עמדי עד היום הזה ותקותי כי כל עוד נשמת שדי תחייני לא אפיר את הברית ואת השבועה הזאת, העט והגליון כל נחמתי וכל ששוני בימי חיי הבלי הם, בהם אשתעשע עד יומי האחרון ועד כלות כחי לא אעזבם. בפרק־הזמן (צייטרוים) הקצר הזה, לא אפריז על המדה אם אֹמר, כי חשבתי הרבה, כתבתי הרבה והדפסתי הרבה. לא אתהלל בשקר, קורא יקר, אם אֹמר לך כי „האוצר נחמד“ מצא חן בעיני המשכילים וחכמי זמננו. כי לבד אשר תמכו בידי חכמים גדולים חקרי לב כהחכם המצוין ר' קלמן שולמאן הי”ו מווילנא, כהח' ר' יוסף ליב זאָסניץ מבירז, כהח' ר' יצחק וואלף אלשוואנגער מעיר מולדתי טויראָגגען (כעת רב אבד"ק פעטערסבורג) וכמוהם, במצאם לדבר חפץ לכתוב בראש ספרי את חוות דעתם וחריצת משפטם, עוד הגיעני מכתבים רבים מראשי משכילי עמנו באשרם ובהללם את האוצר נחמד באופן נעלה, ובתוכם יתנוססו גם מכתבי ידידי היקר והנכבד הרב החכם הגדול ר' חיים זעליג סלאנימסקי הי“ו אשר הריצנו אחר הדפסת הספר הזה, באמרו מפורש (במכתבו אלי מיו כ"ב יאנואר 78) כי האו”נ מצא חן בעיניו ובעיני משכילי ווארשויא אשר אספוהו ברצון אל תוך ביתם. כן כתב אלי ידידי הנכבד הרב החכם ר' גבריאל יהודה ליכטענפעלד (במכתבו אלי מווארשויא מיום ט"ז אקטאבר) כי התענג לקרות את האו“נ בעונג ובנעימות הן מפאת סגנון לשונו הנקי והן מפאת המאמרים הנחוצים והמועילים הנאצרים בקרבו. זולתם הפיק האו”נ רצון גם בעיני החברה הנכבדה והרוממה „חברת מרבי השכלה בישראל“ מקמ“ר פעטערסבורג, עד כי נדבה רוחה אותו להכירו ולתת יְקָר לו לקחת ממנו בהשתדלות ידידי הרב החכם המשׁורר הנעלה ר' יהודה ליב גארדאָן אשר היה בן משׁק בית החברה המפוארה הזאת – סכום עקזעמפלארן לחלקם ולהפיצם בכל בתי הספר אשר יסדה בחסדה לטובת בני ישֻרון יושבי ארץ רוססיא. גם בעיני בני עמנו לא נופל האו”נ עד כי בכל עיר ועיר במדינה זו וחוצה לה מקום אשר שמו הגיע; כקטן כגדול, כישר כנלוז, כאוהב חכמה ודעת כאשר איננו אוהב מצאו חפץ בו. הכלל, חזיונו נפרץ בזמן קצר בכל הארץ וקוניו התרבו עליו מיום אל יום מארצות ומערים שונות עד כי במשך שנה אחת ספו תמו כמעט כל האלף וחמש מאות עקזעמפלארן אשר הדפסתי ועוד אינם.

* * *

בראותי את כל זאת בעליצת נפש, אמרתי כי ראוי ונכון לעשות עוד לטובת שוחרי שפת עבר ולכבוד החכמה והדעת, חשפתי זרועי והעליתי על הגליון עוד ענינים רבים ונכבדים מעניני העולם וידיעות הטבע, ודבר שפתים יהיה אך למותר אם אגיד לך תועלתם ומהותם, כי סמוך לבי בטוח אם אך תשים עליהם לבך כאשר יצאו ברצות ה' לאור אזי יִגָלו כבודם ותועלתם לעיניך, וענית ואמרת בפה מלא: כי לא לשוא יגעתי ולא לאפס כליתי כחי, לכן תקותי תשעשעני כי לא אֵבוש משׁברי, ויהי נועם ה' על פעלי ומעשי ידי תרצה!

בפרק הזמן הזה, השלמתי בתכלית השלמות את ספרי הגדול „מעשי חכמים“ (אשר תוכנו כבר הודעתי במכ“ע הצפירה לשנת תר”ם) וישא מדברותיו על ענינים מדעיים שונים אשר אדניהם על חכמת הטבע וידיעת העולם ויצוריו הטבעו, ונכבדות מדובר בו מעניני חכמת מחקרי־ארץ (געאלאגיע), ידיעת טבע־המים (הידריאלאגיע), ידיעת־הצמחים (באָטאניק), ידיעת טבע־הרמשים (ענאטמאלאגיע), ידיעת טבע־החיים (פהיזיאלאגיע) וזולתם גם ילדי סעיפי הרת לבי אשר דברתי מחזיונות טבעיים שונים פועל ידי שדי בשמים ובארץ. בפרק הזמן הזה גמרתי את ספרי „תולדות הנפש“ (את תוכנו הודעתי ג“כ בהצפירה ובהמגיד לשנת תר”מ), והוא ספר דברי הימים לתורת אַל־מָוֶת נפש האדם ואמונת השארתה. יכלכל קורות נפש האדם השתלשלת אמונת השארתה וקיומה חוץ לגוף, תולדות חכמיה, מאמיניה וחוקריה אנשי הַשֵם בכל דור ודור, תולדות ספריהם בחקירה ודרישה ותולדות הספרות הנפשית (פֿהיזיאכיאלאגישע ליטעראטור) בכלל מימי הדורות הראשונים עד ימי הדור האחרון הזה, חקירות ודרישות ע“ד עצם ומהות הנפש ואיכות האמונה במציאתה וקיומה חוץ לגף עפ”י השערות ושיטות הפלוסופים הקדמונים והאחרונים ועפ“י שִקול הדעת וראיות ישרות הבנויות על מוסדות ההגיון ומופתי השכל. בפרק־הזמן הזה חברתי את ספרי „תולדות חכמי הבאטאניק“ והוא ספר דברי הימים לחכמת הצמחים ותולדות חכמיה, חוקריה ודורשיה מדורות הראשונים עד ימי הדור האחרון הזה. נדפס בראשונה במכ”ע „הקול“ אשר יצא לאור בקאניגסבערג ע“י ה' מיכאל לוי ראדקינסזאָהן ואח”כ נדפס על הוצאותיו בסופעראטס־אויסגַבע. בפרק הזמן הזה כתבתי את ספרי „קדמוניות האדם“ (תמציתו נדפס בהמשכים רבים במכ“ע „מגיד משנה“ אשר יצא לאור ע”י ידידנו הנכבד הרב החכם ר' דוד גארדאן הי“ו מו”ל המגיד בליק) והוא ישא מדברותיו על ראשית זמן מציאת האדם עלי אדמות לפי שיטות החוקרים היותר מצוינים בדור האחרון הזה על קורות מין־האנושי קודם ומני התולדה (געשיכטע) ועל התפתחותיו ותהלוכותיו בנתיבות העתים והזמנים, במסילות התקופות והעפאָכען ובדרכי הדורות והפעריאָדען אשר עברו עליו בעולם־העבר (אור וועלט). בפרק־הזמן הזה חברתי את ספרי „תלאות החכמים“, ספרי „מאסף דעת“ וספרי „הים ומלואו“, מאמרים רבים גדולים וקטנים הנושאים מדברותיהם על סעיפים שונים מחכמת הטבע הכללית ונדפסו במכ“ע הצפירה, המגיד, מגיד משנה, הקול, הלבנון, הכרמל, והאוהב, ועל כולם הפקתי ת”ל רצון מהמון הקוראים ויברכוני טובים.

הַמִפְעָל האחרון אשר פעלתי לטובת הספרות־העברית ולכבוד החכמה והמדע, הוא ספרי „הנוסע“ אשר אנכי נותן לפניך היום, קורא נכבד, והוא כעין חלק שני לספרי „אוצר נחמד“. מִפְעָלִי זה הוא האחרון אשר יצא מתחת ידי בימים האחרונים לפרק־הזמן הנזכר. ואותו אמרתי לשלוח ראשונה על פני חוץ לחלקו ביעקב ולהפיצו בישראל. בו נקבצו באו מאמרים וענינים שונים מידיעות העולם וחזיונות הטבע (נאטור ערשיינונגען), מעולפים ומשובצים בספורי־מסעות (רייזעבעשרייבונגען) יפים ונחמדים המרהיבים אזן שומעת והמושכים לב ונפש באופן מאד נעלה. תקותי תשעשעני כי קוראי שפת עבר, שואפי חדשות ומשַחרי נפלאות הטבע ומפעלות תמים דעים, אשר נפשם קשורה עוד באהבת שפתנו העתיקה, שפת ה' אלהינו ושפת כל קדושיו ימצאו במחברתי הזאת חפץ, ובאמת לא נופלת היא מאחיה האו"נ הבכור ועוד יתרון רב לה עליו בבחינת עניניו הנכבדים אשר מהם תוצאות השכל ודעת, מדע ותושיה, כן בבחינת השפה להיותה כתובה על טהרת הלשון וההגיון הישר כיד ה' הטובה עלי. נפשי יודעת מאד כי הקוראים יביטו עליה כעל דבר חדש בספרות־העברית, יתענגו על נעים צלצלי שפתנו אשר בה בָחר אֱלֹהֶיהָ. אביה, עֹשָה, יוצרה וכוננה, אשר אחרי בלותה היתה לה עֶדנה בידי סופריה הנכבדים וַתִּיף כימי נעוריה וכיום עלותה ממדבר סיני. נפשי יודעת מאד כי כל הענינים אשר עליהם הנני נושא מדברות ימצאו חן בעיניכם, קוראים משכילים, כי נאמרים בטוב טעם ודעת במשטר וסדר נכון. במחברת הזאת תחזינה עיניכם חזיונות נעלים ונשגבים, הוד והדר הטבע ביקר תפארת גדולתה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, יפעת הבריאה העדינה ושכיות חמדתה בכל היקום הכללי, נפלאות התולדה הנפלאה, כלילת יופי כל מראותיה וחזיונותיה הנפלאים, מפעלות תמים דעים ועזוז נפלאותיו אשר יראה חדשים לבקרים. במחברת הזאת יופיע עליכם סודות דברים נפלאים ונסתרים הספונים טמונים בחיק הטבע הנשגבה, הנעלמים מעינינו וצפונים משכלנו. המחברת הזאת תתַנה צדקת פרזונו של האמן הטבעי במדבר לא־דרך ובתהו ילל ישימון, את היד החזקה והזרוע הנטויה והמוראים הגדולים אשר יעשה לאלה האנשים המשליכים נפשם מנגד לנסוע ממדבר אל מדבר ומים אל ים להתבונן על נפלאותיו הכבירות ועל מפעלותיו הנמרצות. –

המַעין־הראשי (אָריגינאַל) אשר ממנו שָאבתי את כל הידיעות וחזיונות הטבע אשר נקבצו באו במחברתי זאת, הלא הם ספרי הטבע להחכם הנודע ציממערמאַנן, אך לא בכל פעם בחרתי בו, והלכתי אל מקורות ומעינים אחרים אשר מימיהם קרים, נוזלים וטובים לבני עמנו ממי מַעיני. המאמר הראשון „ידיעת גבולות הארץ בדורות הראשונים וקורותיה עד ימי הדור האחרון הזה“ הוא כעין מבוא ופתח־דבר לחכמת הגעאגראפהיע הכללית, כי בו השתדלתי לצייר בצבעים חיים וקיימים את קורות החכמה הזאת השתלשלתיה והתפתחותיה מימי הדורות הראשונים עד ימי הדור האחרון הזה, תולדות חכמיה, מיסדיה וחוקריה, לפי מצב החכמה והקולטור בתקופות שונות מתקופות התולדה. כל אלה הדברים כוננתי על מופתים חותכים ופֿאַקטען גלוים הלקוחים מספרי התולדה (געשיכטע) היותר נאמנים אשר אין להשיב עליהם. ועל כל אלה עברתי בהשקפה כללית ובעין הבקרת הצרופה בקצור נמרץ ובהלך רוח דעת לבלתי הלאות את הקורא בהכברת דברים ללא תועלת, ולא אחטא בלשוני אם אֹמר כי עד כה לא נסה כמעט אחד מסופרינו לדבר מענין הנכבד הזה במאמר מיוחד, ונפשי יודעת מאד כי כל מטיבי ראות ימצאו במחברתי את חפץ וירצו את פעלי. –

בטרם אצא הפעם מלפניך, קורא אהוב, אעיר את אזניך ואומר לך כי רוחי זר ממחברים כאלה אשר יעמלו לסַכל משפט ההמון על דברת ספרם; כי רק אהבת הבצע או הכבוד השיאום לזאת, ואנכי לא כן עמדי, שקר בלבבי שנאתי ותועבת נפשי כזב, האמת אגיד ולא אכחד כי על הראשונה בל אוכל הצדק נפשי אודה תחת כל השמים ולא אבוש כי תקותי במחברתי היא למצוא שכר בעמלי ויגיעי, ולשוא יעמלו המחברים להעלים מחשבתם מקהל קוראי ספריהם ולאמר כי לא אחרי בצעם לבם הולך. אולם אנכי אתברך בלבבי לאמר, כי לא יצאתי כיום לרמות בני אדם, לעשות תועה, ולבקש בצע כסף בהבל וריק, אך הנני כרוכל וסוחר נאמן מבקש מחיר מרכולתו הטוב ומועיל, אמנם על השנית: הן לא בסתר אשים מחברתי רק אשלחנה על פני חוץ למצוא מחיר יגיעי כאמור. ואם תיטב בעיני בני עמי, אז אדע כי אכָבד ויברכוני טובים! ואם לא מה יעזרוני התנצלותי והצטדקותי? כי רק התכלית והעקב, הם שופטים נאמנים על פעולות גבר ולא זולתם, ואז יצא שכר עמלי ויגיעי בהפסד כבודי! –

הנה יצאתי ידי חובתי קוראים נכבדים והודעתיכם במעט דברים תכונת ומהות ספרי „הנוסע“ בכלל, ואף כי לדבר מותר הוא, כי באמת מה למחבר לשלוח בעצמו דבר לפניו? ומה לו לעדים ולתעודות? הלא האמת עֵד לעצמו, ואם ספרו יתן עדיו ותעודותיו כי נחוץ הוא – וְיִצְדָק, ואם לא יגיד – ונשא עונו³. ואם נתבונן על ימים מקדם, נראה ונוכיח כי הקדמונים לא נהגו כלל בהקדמה ובפתח דבר לספר כל ספרי קדמונינו ז"ל הכירום כל העם מעצמם ועֵד אין בם. אך לבלתי שנות המנהג אשר החלו המחברים בימים האחרונים להשתמש בהקדמה, הצגתי גם אני בזה דברים אחדים לפני מבוא המחברת, ובזה יצאתי ידי חובתי! –

ועתה קוראים יקרים, יהי נא אמרי לרצון לפניכם, הא לכם מנחתי! קחוה מידי ברצון, כי מנחה טהורה היא אשר הקרבתיה על מזבח אהבת עמי להשכילם ולהבינם להריח מריח ניחוח הדעת וההשכלה, תקותי תנחמני כי תאשרו ותהללו את מעשי ותאמרו קבל־עם כי טוב עשיתי לפני בני עמי אשר רוחם זר עודנו מחכמה ולבם ריק מהשכלה בצאתי זה פעם שנית להשכילם בינה, והיה כאשר מעשה ידי יעלה לרצון על שולחן הקוראים המשכילים, אזי אשתדל להוציא גם את יתר הספרים המונחים ת"י בכתובים לאור עולם. – ועתה חיו בטוב קוראים משכילים, עוד נתראה פנים! –

דברי הכותב ברגשי אהבה, דורש טוב לעמו המתאבק בעפר רגלי החכמים הדוברים שלום לההשכלה עבד נאמן להחכמה ולמשיגיה.

נחמיה דוב בן לא“א מוהר”ר זאב וואלף הי"ו האָפֿפֿמאַנן.

גיישטאדט־סוגינד,

ערב שבועות התרמ“ב לב”ע.

 

השקפה כללית: על ידיעת גבולות הארץ בדורות הראשונים וקורותיה עד ימי הדור האחרון הזה.    🔗

(ד) אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִּינָה: מִי שָׂם

(ה) מְמַדֶּיהָ כִּי תֵּדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו: עַל מָה אַדָנֶיהָ

(ו) הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ: הִתְבּוֹנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי

(יח) אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ כֻלָּה:

(איוב ל“ח ד' ה' ו' י”ח)

ידיעת קורות התפתחות החכמות והמדעים, תורנו לדעת השתלמות שכל האדם והתפתחות כחותיו הנפשיים בכל דור ודור ובכל תקופה ותקופה מתקופות התולדה (געשיכטע), אשר עברו על בני האדם מיום החלו למצוא מהלכים בתבל ארצה, הידיעה הזאת תאלפנו איך הלך המין האנושי ביתרון הכשר דעתו מחיל אל חיל, ותעופת בינתו ומרוצת רוחו מעלה מעלה. היא תהי לנו לאור להורתנו דעת, עד כמה יוכל האדם להגיע לשלמות רוחו הכביר ובעזרתה נוכל לגול את ספר היחש של בני האדם ולקרוא את מקרי רוח תבונתם, תולדות השכלת הגוים אשר אבד נירם לפני אלף דור, כתולדות בני הדור הזה, קורות החכמים הקדמונים אשר כוננו את שיטותיהם בחכמה ודעת וימחו מארץ החיים אחרי אשר עברה עתם, ארחות חיי עמי הקדם אשר מאתם יצאה תורה ודעת אלהים לכל בני הארץ, ואחרי באה פקודתם, נזרעו בכל הארץ ותורתם נשתכחה עד עת מצוא. הידיעה הזאת תצייר לפנינו אנשים בחירים מעם, אנשי רוח ויחידי סגולה אשר הטיבו לעשות בחריצת שכלם ורוח תבונתם בכרם החכמה, וגם לקרע בדמיונות רוחם אשר הדיחו אותם מטה מטה לרדת פלאים כבהמה בבקעה, לפי מדת חכמתם וידיעתם המפעמם; ובעזרתה עלינו לפלס דרכם ומפעלם בהשכלת בני אדם במאזני צדק, לדעת אם ישרו לכת בדרכי החכמה ולצעוד אל התכלית הנועד להם, או אם העוו דרכם ויטו מני ארח.

במאמרנו הנוכחי הואלנו להטיף אמרים על קורות חכמת הגעאגראפהיע מדורות הראשונים עד ימי הדור האחרון הזה. ע"פ מופתים חותכים ופֿאקטים גלוים וחיים הלקוחים מידיעת קורות החכמה והמדע, נשען על התולדה (געשיכטע) הנאמנה; נשתדל לתת לפני קוראנו הנבונים השתלשלות החכמה הזאת, תולדות ימיה וקורות העתים אשר עברו עליה מימי קדם עד ימינו האחרונים האלה, תולדות חכמיה ופעולת מיסדיה, המצאותיהם והתגלותיהם, אר המציאו ואשר גלו בכל דור ודור בכל תקופה ותקופה במרחבי הידיעה הזאת. ואולם מראש אמרנו להטיף דברים אחדים על עצם ומהות החכמה הזאת, על תועליותיה ופעולותיה אשר תביא לאֹשר ולהצלחת מין האנושי, במצבו החומרי גם הרוחני, ואחר נבוא אל מטרת מאמרנו זה.

חכמת מחקרי ארץ (געאָגראפהיע) תבאר לנו עצם כדור ארצנו תואר פני האדמה מלמעלה ויקרת ערך הדברים הספונים וטמונים בחיקה, מושב כל בני האדם לגויהם, במקומות, בארצות ובאקלימים ובזמנים שונים. היא תאלפנו לדעת את הקשר האמיץ אשר בין הטבע ובין בני האדם בכל מקומות מושבותיהם, ואופני ההצטרפות אשר לנפשותיהם ורוחותיהם, אל הדברים הטבעיים הנמצאים במקום תחנותם ביחוד, המשרה והיכולת אשר להטבע על קורות ותכונות יושביה לשפת יתר תחשב להוכיח בדברים, מה רב טוב צפון בהידיעה הנחוצה הזאת, ודבר שפתים בזה אך למותר הוא, כי כל איש אשר עינינו לנוכח יביטו, יראה ויתבונן, כי הידיעה הזאת, ידיעה יקרה ונשגבה היא אשר עוז בידה וגבורה בימינה להאשיר את האדם אשר רוחני וחומרי באופן מאד נעלה. כל מטיבי ראות יוכיחו במישור, כי לגודל תועלתה ולחין ערכה אין ערוך אליה ביתר החכמות אחיותיה, כל יודע דעת יודע נאמנה, כי מבלעדי הגעאגראפהיע לא ירים אדם את ידיו ואת רגליו ברחבי תבל, על כן שפרה נחלת האדם ונעים גורלו בשומו לבו לקרוא בספרי הגעאגראפהיע לדעת הדר כבוד ה' והדר גאון התולדה, להתפלא על מפעלות אלהים ומעשי ידיו בכל אפסי ארץ איים רחוקים, על תכונות ארצות תבל לפלגותיהם, תועפות ההרים הרמים והנשאים, חקר הימים הגדולים ומשטרי היאורים והנהרים הנודעים והמפורסמים, על יבול האדמה וצאצאיה באקלימים שונים, על התולדות והעתים אשר עברו עליהם, על משפטי העמים הרבים והשונים, מחלקות המדינות, הנפות והערים ועל סגולותיהן, חין ערכן וכל הליכותיהן; הלא מכל אלה יחזה מה רבו מעשי ה' ומה עמקו מחשבותיו, ואת קול שדי בדברו תשמענה אזניו; מכל אלה יחזה יתרונו הגדול על כל צאצאי ארץ, בנפשו המשכלת אשר חננו אלהי מרום, יראה, כי האל הגדול הגבור והנערץ בסוד קדושים רבה, העושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, ומרום ישכון, הנה הוא יהיה את דכא ושוכן בתי חומר, עם אנוש אנוש ובן אדם בכל מקומות מושבותיו, ויעטרהו כבוד והדר, סוף דבר, ידיעת הגעאגראפהיע ידיעה נשגבה היא, עד כי בכל המון המדעים הרבים והעצומים מאין כמוה לפקוח את עיני האדם להתבונן על פלאי אל ברחבי ארץ ותבל, כי עוז בידה לנהגנו ולהביאנו אל אוצרות נסתרים ולהראותנו את האבנים אשר עליהם יפליא אדון הנפלאות לעשות את מפלאות מפעליו; היא תשימנו לאזרחים בכל אפסי ארץ ואיים רחוקים, והיא תראנו את צבאות התמורה והחליפות אשר יתחוללו על כל בני חלוף תחת השמש, ואת השטף העז השוטף בעזוזו כל עלילות האדם ותחבולותיו, את גבורותיו וכל פעולותיו, ורק האמת והצדק יעמדו כהררי אל ונצורי שדי לא ימוטו לעולם ועד.

עוד בשנים קדמוניות, עוד לפני אלפי דורות, כאשר החל האדם לרוב על פני האדמה, ולחשוב מחשבות איך להטיב את מצבו החומרי ולהכיר כי דגול מרבבות היצורים הוא, אשר על כן החל לעבוד עבודותיו ההכרחיות להצלת נפשו, כמו צידת החיות והעופות גידול הבהמות ועבודת האדמה; כבר אז התעורר בלבו הרעיון להרגיש את התועלת הגדול אשר תוכל להביא לאשרו ולהצלחתו ידיעת גלילות הארץ ותכונת יושבי תבל לגוייהם בכל מקומות מושבותיהם, אך מקוצר דעתו והשכלתו אז בחכמה ובדעת, לא היה לאל ידו להפיק זממו כראוי וכנכון ואף העבודות ההכרחיות האלה נעשו בלחץ ובדחק גדול מאד.

והנה אם נחדור מבטי עינינו בכתבי הקדש אשר נשארו מורשה לנו מאבותינו הקדמונים, נראה ונוכיח במישור, כי עוד מחוקקינו נביאינו ואבותינו הקדושים, כבר הרגישו את יקרת חכמת הגעאגראַפהיע, את גודל תועלתה וחין ערכה, עד כי ע“י ידיעתם בלימוד הזה פנו לה מקום בתורתנו הקדושה ובדברי חזיונותיהם ונבואותיהם; עדים המה הנאומים „ונהר יוצא יפרד לארבעה ראשים הסובב והולך קדמת אשור“, אשר בראש ספר בראשית (פרשה ב', ט’־ט"ו) כי כבר בדורות התולדה הקדומה והזקנה הזאת, רחבה ונסבה ידיעת הגעאגראפהיע. שתי הפרשיות ל”ג ול"ד הכתובות בס' במדבר, וזולתן עוד מבטאים רבים מעידים ומגידים, כי הידיעה הזאת כבר היתה מודעת לאדון הנביאים בתכלית השלמות, יהושע בן נון אשר יצק מים על ידי משה בחיר ה' ידע את חכמת הגעאגראפהיע באופן מאד נעלה, ובלשון מדברת גדולות ובטוב טעם ודעת יציב גבולות עמים למספר בני ישראל. כאשר תעידנה שבע הפרשיות (מפרשה ט“ו עד כ”ב) הכתובות בספרו, בימי יהושע רחבה ונסבה הידיעה הזאת מאד ורבים היו דורשיה ולומדיה, כי ידעו אותה עד תומה וילמדוה בתכלית השלמות ולא חסר כל בה עד כי השכילו לכתוב אותה בספר, כאשר יעידו לנו הכתובים: הבו לכם שלשה אנשים לשבט ואשלחם ויקומו וילכו בארץ ויכתבו אותה – ואתם תכתבו את הארץ – ויצו יהושע את ההולכים לכתוב את הארץ לאמר לכו והתהלכתם בארץ וכתבו אותה, וילכו האנשים ויעברו בארץ ויכתבוה לערים לשבעה חלקים על ספר (יהושע י“ח, י”ד). יפתח הגלעדי ידע את הידיעה הזאת באופן נעלה, ודבריו אשר שלח ביד מלאכיו אל מלך בני עמון יגידו עדותם, כי למד אותה עד תכליתה לפי מצבה בימים ההם. שלמה המלך הכין אניות בעציון גבר⁴ וישלחם משם אופירה וארץ ספרד, ואף שהיו מסע האניות האלה רבי התועלת בכל זאת חדלו אחרי מות שלמה לעשות דרכם במים אדירים. ובעת אשר הואיל יהושפט לחדש את מסע האניות והכין אניות חדשות ללכת אופירה⁵, לא הלך, כי נשברו אניותיו בעציון גבר. בימים ההם היה עוד חוף אחד לבני ישראל ביפו, ואם אמנם לא היה טוב ומרווח כהחוף עציון גבר, בכל זאת חנו גם בו אניות גדולות, באות תרשישה. יחזקאל בן בוזי הנביא, אשר בימיו עלתה הגעאגראפהיע־הפאליטית כפורחת, ומסחר ירושלים פרץ על כל גדותיו הגדיל לעשות בהחכמה הזאת. בשפה ברורה ולשון למודים הפליא מאד לתאר בלשון מדברת גדולות את מסחר צור המעטירה אשר שלחה את בדי מסחרה בכל ארצות תבל (יחזקאל כ"ז), גם מפרשה ט' עד סוף ספרו יראה לנו, כי לו זרוע עם גבורה בהידיעה הזאת, ומאד נתפלא על הכח הגדול והיד החזקה אשר היה לו בידיעת מחקרי ארץ. – גם במזמורי נעים זמירות ישראל, אשר שר ברוח קדשו בהתבוננו על פעולות ה' ואל התולדה מעשה ידיו, נמצאו דברים רבים המורים באצבע על הכח הגדול והיד החזקה אשר היתה להמשורר הקדוש ההוא בידיעת מחקרי ארץ. גם בספר איוב מצאנו ענינים נשגבים בידיעה הזאת, כמו: נוטה צפון על תהו, תולה ארץ על בלימה (איוב כ"ו, ח'). אחרי החורבן רבו כמו רבו הסוחרים והתרים את הארץ בישראל, ואין גוי וממלכה אשר לא שם סחרו. לכן התחזק שמעון היה בימי הבית השני ותקן את החוף ביפו. והמלך הורדוס בנה חוף חדש, חוף יפה ומהולל מאד למעמד אניות־איבה (קריעגסשיפען) ואניות־סוחר (האַנדעלשיפען) על יד קסריה (צאֶזאריע⁶), כן גם כל ספרי התלמוד הלא יגידו מה רבה חכמת חכמינו בלמודי הגעאגראפהיע ומה עשו חילי ועין בעין נראה את תקפם ואת רוחב לבבם בידיעה המפוארה הזאת, ידיעת מחקרי ארץ, ומי לידינו יתקע שלא כתבו בהידיעה הזאת ספרים מיוחדים המדברים בכמו אלה, אין כל ספק שהיו לנו ספרים כאלה, אפס כמקרה כל ספרי החכמות והמדעים שהיו בעמנו, קרה גם לספרי החכמה הזאת, כי בצאת ישראל מארצו הקדושה ללכת גולה מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר, יצא ממנו כל הדרו ויאבדו כלי קדש, ספרי חכמתו גם חלו בהם ידי זרים עד כי ברבות הימים לא נכרו עוד כי צמחו בכרם ה' צבאות בית ישראל, הם זרע ברך ה' וגם לב היהודים נהפך לשנוא אותם ויחשבום לילדי נכרים, ומקוצר רוח ומעבודה קשה לא הכירו את החכמה אחות התורה הקדושה בנות אלהים חיים ויחשבוה לצרה לה, על כן לנדה היתה, כל מכבדיה לפנים הזילוה, גם היא נאנחה ותשב שממה, והדברים עתיקים.

ידיעת מחקרי ארץ, הנה לבטח תחלינה מני עת החל האדם להיות בארץ, יען כי מבלעדיה לא ירים האדם את ידיו ואת רגליו במרחבי התבל ובלעדיו לא יוכל להתקיים גם רגע אחד. הידיעה הזאת נולדה בראשונה על ברכי העמים הקדמונים אשר הרימו פעמיהם לארצות מאד רחוקות, גם עברו ארחות ימים לבקש ולמצוא ארצות חדשות ואיים חדשים, ויען כי ידיעות דרכי המסחר היה לפנים ענף מידיעת הגעאגראפיע הפאליניקית. לכן רחבה ונסבה אז הידיעה הזאת באופן מאד נעלה כאשר יבין כל איש מבין מדעתו.

המצאת האניות העירה את רוח הקדמונים להרחיב ולחפש אחרי איים חדשים בלב ימים, אשר לא שזפתם עוד עין אנוש מעולם. גזע עץ צף על פני המים, היה נסיבה להעיר מחשבת חרוץ לחרף נפשו במים על עצים כאלה⁷. הרפסודות היו כלי השיט הראשונים מעשה ידי אדם, אשר נשלמו אחרי המון שנים לדוברות קטנות מחופות עור, ותחת המשוטים (רודער) והקרש אשר בידי מלחי דורנו זה, להוליך את האניה אל מחוז חפצם, היה להם הזרם למנהל אל המקום אשר יהי שם הרוח ללכת, וגם אחרי אשר השכילו להמציא את המשוטים ויהיו מוטות עץ פשוטים אשר חתרו בהם להניע את הרפסודה (פלאסע) ממקום למקום, דבר לא היה להם עם המפרשים, אשר באמת לא הרגישו בחסרונן, אחרי אשר כל דרכם היה על יד החוף סמוך ליבשה, ותחת עוגני ברזל הסתפקו באבנים צרורות בחבלים אשר השליכו מהדוברה על היבשה לעצור את מרוצתה, וגם אחרי אשר המציאו את המפרשים ויתנו דרך בלב ים על פי רשימות הכוכבים היה מעבר האניות בלתי כלול בשלמותו, כי גם המפרשים גם רשימות הכוכבים לא מלאו ספק די ידיעה ראויה לעוברי ימים. דעת לנבון נקל כי במעבר אניות באֹפן כזה לא הסבו פעולות רבות לידיעת מחקרי ארץ, ונוסעי הים בימים ההם לא עצרו כח לגלות ארצות ואיים חדשים בדרך מסעם. העמים אשר התבודדו להם בימים ההם לשכון על חוף ימים, ראו והתבוננו עד מהרה כי חבלים נפלו להם בנעימים ושפע ימים יינקו, על פי שפעת עמים שונים העוברים ארחות ימים וינהרו אליהם מכל עברים, על כן שכלו את ידיהם לבנות אניות סוחר ולאחוז במסחר לנסוע לארצות אחרות ולעשות מסחר וקנין עם העמים האחרים, כלו ימיהם בהשליך בים חכה ובפרוש מכמרות על פני מים רבים, ובראותם כי מיום ליום ינוב חילם, ועשרם ילך מחיל אל חיל על ידי מסעותיהם אלה, העיר אותם רוחם השואף לחדשות ונצורות להרחיק נדוד בימים רחוקים ולחפש אחרי איים חדשים אשר לא שזפתם עין אנוש מעולם, וחפצם הצליח בידם לגלות איים וחופים חדשים אשר התישבו שם, ויבנו להם בתי מושב ויכוננו ערים וכפרים, בחרו להם את עבודת האדמה למקור חייהם, וכל ישעם וכל חפצם לשבת אך במנוחות שאננות ומשכנות מבטחים, נאות השלום ושלות השקט. –

הצורים (פעניציער) יוצאי ירך כנען הם. עם קדומים במשא ומתן ואנשי סחורה מעולם, אנשים חרוצים עד מאד ובעלי תחבולה להמציא חדשות מועילות⁸, אנשי בצע גבוהי רוח וקשי לב, בעל מרמה וערמה ונוטים אחרי התשוקות, אבות הכתיבה והחשבון, בונים נבונים ומחוכמים, בעלי חכמה ומחקר, יודעי העתים וכותבי דברי הימים, הם היו הראשונים אשר המציאו את בנין האניה והנהגתם על פי ידי הליכות הכוכבים, הם היו הראשונים אשר חרפו את נפשם לעבור ימים רחוקים וימצאו ארצות חדשות ואיים חדשים. הם עשו בראשונה מסחר וקנין עם עמים רבים בכל קצוי תבל, וימכרו להם את זהב ארץ הקדם ומבחר פניניה (פערלען), את הארגמן הצורי, את קרנות השן ועורות האריות מארץ אפריקא הפנימית, את הלבונה ואת ראשי הבשמים תוצאות ארץ ערב, את גלומי שש ובד תוצאות ארץ מצרים, את כלי החומר ואת היין הטוב אשר בארץ בני יון, את הנחושת אשר באי כפתור (ציפערן), את⁹ הכסף הטהור אשר בארץ ספרד, את הבדיל הבריטאני ואת הברזל הטוב אשר באי עלבא, הם מצאו בראשונה את איי־קאוגוריען בים האטלאנטי והם באו בתחילה ארצה בריטאניה; הם היו הראשונים אשר עברו באניות לאורך חופי ים־הצפוני וים־הקדמוני, הם שטו בצי־אדיר במימי הודו ובלי תפונה הגיעו גם עד אדמת אמעריקא, והם כוננו מוצאות (קאלאניען) בארצות רבות על אי־כרתי (קרעטא) וכפתור (ציפערן), על איי ים אַגאֶא, בארץ ספרד הדרומית, תרשיש (טארטעסיס), היזפאליס וגאדוס העשירה הנקראת היום בשם קאדיקס וגם באפריקא הצפונית, ועל מסעותיהם והמצאותיהם ירו את אבן הפנה בידיעת מחקרי ארץ בדורות קדומים ההם. ארץ צור קצרת הידים, ארץ הרים וגבעות עמקים וגיאיות ולא זרוע, אשר לא תצלח לעבודת שדה וכרם ולמרעה צאן, לחצה מאד מעולם את יושביה לעבור ארחות ימים, וחֻפיה ומבואות יַמיה ומקום מעמד אניותיה הרהיבו עוד בנפשם עוז לדרוך על במתי ים באניות למצוא חית ידם. שפעת עצי בנין ושפעת כסף אשר בארץ ההיא, נתנו ידים ליושביה לאחוז במסחר ולעשות מקנה וקנין, ועל כן נגלה נגלה בה המסחור בכל תפארת גדולתו עוד בראשית ימי הקדם, ותהי הרת המשא והמתן בתבל. בראשונה עשו מלאכתם בים התיכון, ורק עליו כל עסקי מסחרם עליו שטו אל כל מבואותיו בשלשת חלקי העולם הישן. שמה מכרו את סחורותיהם השונות וקנו מחירם כסף ושאר צאצאי הארצות האלה ומעשי ידי יושביהן והביאום לארצות המזרח. כבשו בדרך מסעם חלקי מדינות ונטעו שמה נטעי אדם וכוננו ערי מושב. אולם לא ארכו הימים והצורים הרהיבו עוז בנפשם לשוט הלאה אל ארצות למרחוק וים רחוקים עברו גם את עמודי הערקולוס¹⁰ ובאו אל הים האטלאנטי, ומשם לפעמים דרומה אל אפריקא המערבית, ויקיפו כל חלקי אפריקא באניותיהם. גם אל איי בריטאניה שטו ודרך ים־הקדמוני (אָסטזעע) אל מדינת פרוססיא.

עוברי ארחות ימים ההם חיו חיי תנודה חיי ששון ושמחה. כל ישעם וחפצם לעשות מעשים גדולים בעולם המסחר ובידיעת מחקרי ארץ חדשים לבקרים ולהוציא כל ישן מפני חדש. ע"י מסעותיהם נודע לנו ענינים רבי התועלת בידיעת הגעאגראפיע, ענינים נעלים ויקרים אשר לא שערום שום אדם מעולם. הם היו הראשונים אשר הרבו לספר דברים נפלאים בידיעת מחקרי ארץ בשובם מנסיעתם אשר עשו בארצות סעריקא, הודו והינדוסטאן. על פיהם נודע לנו כי במקום אשר יתאחד נהר גאנגעס עם נהר בראהמאפוטרא ואשר משם יפרדו והיו לראשים רבים שם ימצאו בִצות חַמות, ובתוכן צמחים רבים מאד ושיח השדה עד בלי די, וענפי יערי הבאמבוס עבים שם מאד ואיש באחיו יתלכדו ולא יתפרדו, עד כי הארץ הרחבה ההיא נשכחה מרגל אדם ותהי למשוש פראים ומרבץ לחיתו טרף ובני שחץ. הם היו הראשונים אשר ספרו לנו פלאי הודו הדרומית ותכונת אי־ציילאָן, וכי בימיהם היתה המדינה הזאת סחר גוים בגלל מזג אוירה הטוב והנעים ובגלל שפעת פרי אדמתה גם תנובות שדמותיה ורוב עשרה, וכי אליה נהרו סוחרי העמים מאי הקטן הנקרא ראעסוואָרי עד האי ציילאָן, וכי בארץ ההיא מתנוססים עוד שרידי גשר אבני־השֹהם (דימאנטענבריקקע) אשר עברו עליו אדם הראשון ואשתו אחרי אשר גורשו מגן־העדן, כי לפי אמונתם היה עדן גן אלהים בארץ המאושרה והיקרה הזאת. על פיהם נודע לנו כי נהר פרת ונהר חדקל אשר תוצאותיהם מרחם הררי־אררט יפרצו להם מסלול דרך ארץ מדבר בתוך הרי ארמיניה ההם, ומשם ילפתו מרוצתם דרך ארץ מדבר ציה השוכנת במרום גבעות, ופה ושם ימצאו בה צורים ותלפיות סלעים, רוכסי הרים ואגמי מים גם כברות ארץ ואדמות פריות, וחופי הנהרות ההם נחפים שם ביערות פלאטינים וברותים, וסגורים במסגרות אַחים וכַרים עטופים בירק דשא, וכאשר תוסיף ארץ מדבר הרים ההיא להשפיל ראשה ולהתהלך במישרים (פלאַך), כן יוסיפו הבקעות אשר על גדות ההרים ההם להשתרע ולהתפשט ולהוציא פרי תבואה ויבול שדמות, וכי הארץ אשר בין הנהרים ההם בתוֶך ורחוקה מחופיהם, היא ארץ ציה וערבה ולא תצלח רק למסע הרומאים הנוסעים־בעדר (נאָמאדען), וכי חמורים פראים ואיים ובנות יענה תרבצנה שם. – ביותר הרבו הצורים ההם לספר דברים יקרים ונכבדים ממחקרי ארצם, ארץ צור, אשר ישבו בקרבה, בשפה ברורה ובלשון למודים הציבו את גבולותיה וגלילותיה ויאלפונו לדעת תבנית הארץ ההיא וממדיה, ארכה ורחבה, הליכות דרכה ומרוצתה, תכונותיה וסגולותיה אשר הטבעו בה מששת ימי בראשית, ויביעו אומר על המים הסובבים אותה, על הרריה וגבעותיה, עמקיה וגיאיותיה, על יאוריה נהרותיה פלגיה ונחליה, וישפטו על משפטי הארץ ועל נפותיה ומחוזותיה על מספר עריה וכפריה ויושביה, על פעולות חכמיה ובעלי מלאכת מחשבת, על דרכי מסחרה, על המקנה והקנין, על ארחות יושביה על דתיהם ומדותיהם, הנהגותיהם ולשונותיהם, על חכמתם ומצב השכלתם ועל עוד ענינים רבים ונכבדים כאלה.

המסחר אשר פרץ בימים ההם אצל עמים שונים וילך הלך וגדול באופן מאוד נעלה, הרים את קרן ידיעת גלילת הארץ וגבולותיה רחבו ונסבו חדשים לבקרים לשמחת לבב כל השוקדים על דלתותיה והאוחזים במעוזה, ויען כי לתהלוכות המסחר דרושים היו דרכים סלולים, מסילות מיושרות, מעברות וגשרים ואניות, לכן דעת לנבון נקל כי ע"י התיקונים האלה נפרץ גם חזיון ידיעת מחקרי ארץ בימים ההם ועלתה פלאים באופן נעלה. בימים ההם, תור הזהב להתפשטות המסחור, החלו הצורים לעשות עוד נסיעות רבות לרגלי מסחרם, ויסעו באניות סוחר גדולות ובצורות הטעונות משא סחורות רבות ושונות בים התיכון ומגמת פניהם האי כפתור (ציפערן) ואחרי אשר עשו באי הזה מקנה וקנין, נסבו את חוף אזיה־הקטנה (קליינאזיען) סביב בריחהם הנקראים בשם דארדאנעלין אל הים השחור, ולפאת מערבה עד ארץ יון באויראפא ויכוננו להם ערי מבצר במקומות שונות לחזק את מסחרם בידם אשר החל רוח המסחר לפעם גם בם, (מהם נדבר במרוצת מאמרנו הלאה), בכל אלה לא נדחה כלה מסחר הארצות האלה אחרי אשר קצרה יד בני היונים לבוא אחרי הצורים במלאכת מחשבת, אולם בחוף אפריקא הצפונית השׂגו חיל ויכוננו בתוכה את העיר ההוללה קרתא חדתא (קארטהאגא¹¹) ויכבשו את האי סיציליען ממולה, משם הרחיקו ללכת עד ספרד וימצאו בה מכרי זהב לרוב, ויוסיפו ללכת סביב קרן דרומית מערבית לארץ ההיא עד בריטאניה ויקחו משם בדיל וכל מתכת יקרה, ומשם נסעו ויבאו עד חוף ארץ אשכנז־הצפונית ויקחו משם אבני־אקדח (בערנשטיין) אשר היה יקר מזהב בימים ההם למיעוט מציאותה, וביבשה הפריצו את מסחרם מזרחה צפונה וביחוד הנגבה, ויביאו מארץ ערב נכאת וקנה שנהבים וזהב מאשר יביאו סוחרי ארצות אחרות שמה. על דרכי מסחרם כוננו הצורים מושבות (קאלאניען) וערים בצורות ממזרח עד מערב, מהם נודעות לשם ולתהלה הערים קאדעס או קאדיקס, תרשיש (טארטיסוס) על חוף ספרד, וכל האניות אשר הלכו בימים ההם בדרך למרחוק שם „אניות־תרשיש“ להם, וערי אחוזתם אשר כוננו על האיים מאלטא, סיציליען וסארדיניען, היו ערי מנוחה לאניותיהם בדרך הרחוקה הזאת, ועל חוף אפריקה את לעפטיס. גם על ים סוף שלחו בימים ההם את אניותיהם לעשות מקנה וקנין באלות ובעציון גבר מבואות הים, רק בארץ מצרים לא הצליחו לפרוש את נסם, כי המצרים סגרו את דלתות ארצם לפניהם בשנאתם לכל בני נכר, אחרי כן הרהיבו עוז בנפשם לרדת באניה בלב ים סוף וממנו בלב ים אוקינוס ומשם סביב עמודי הערקולוס אל הים התיכון וישובו לביתם בשלום אחרי אשר הקיפו את אפריקא מכל קצותיה במשך זמן שלש שנים, ואחרי אספם ידיעות נכבדות מאד בחכמת מחקרי ארץ. –

הסופר הקדמון העראדאטוס יספר לנו כדברים האלה: בימי פרעה נכה מלך מצרים התעוררו חכמים רבים לחשוב מחשבות על דבר תכונת אפריקא, ויוציאו משפטם כי אפריקא נפלאה מחלקי הארץ הנותרים באשר היא מוקפה בימים מכל פאה, זולתי קצה הנגבל באזיה. ופרעה נכה מצא את הדבר בנסיון, כי כאשר נבצרה מזימתו אשר חשב לחבר את הים־סוף על הנילוס על ידי תעלה, שלח את הצורים יודעי הים באניות ויצום לאחוז דרכם דרך לשון הים אשר על יד גדות אל הים־התיכון ולשוב דרך הים הזה מצרימה, והצורים האלה יצאו איפוא כמצות המלך עליהם מן הים־סוף אל הים־התימני ויסבבו את אפריקא במרוצת זמן שלש שנים, בחורף עלו הנוסעים האלה היבשה באחת מארצות אפריקא ויזרעו את האדמה, ואחרי הקציר שבו אל אניותיהם בדרך אשר התוה פרעה להם. ובשנה השלישית הקיפו את עמודי הערקולוס וישובו בשלום מצרימה, ויספרו חדשות ונצורות, אשר לדעת רבים אין לדבריהם רגלים, אבל מי יודע אולי יאמנו הדברים בעיני אחרים לאמר כי במסעם סביב אפריקא היה להם השמש לימינם¹², עד הנה דברי הסופר העראדאטוס הנזכר.

העמים אשר חיו חיי־רועים הנוסעים־בעדר (נאָמאַדען) הרימו בימים ההם את קרן ידיעת מחקרי ארץ וירחיבו את גבולותיה באופן נעלה, כי חרפו נפשם להרחיק נדוד לארצות רחוקות ואיי ים־רחוקים, ובדרך מסעותיהם אלה גלו חדשות ונצורות הנכבדות ויקרות מאד בעיני המתחקים על תהלוכות עמי־הארצות (פאֶלקערקונדע) ומחקרי ארץ. מכל העמים האלה הצטיינו בנסיעותיהם הכבירות האַריים (אַריער) אשר התגוררו במרום ארץ טיבעט, עם עולם, יפה תואר ובעלי הכשר דעת. בני העם ההוא אשר דורות הרבה חיו חיי רועים הנוסעים בעדר כיתר העמים שכניהם יתר שאת להם בנסיעותיהם הרבות והרחוקות אשר עשו באפסי ארץ ואיים רחוקים, כי מאד נכספה גם כלתה נפשם להרחיק נדוד ולהתהלך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר ויעזבו את ארצם ואת ארץ מולדתם וירחיקו נדוד על אדמת נכר. רבים מהם התישבו עם עדרי סוסיהם ובקריהם במדינות ונפות אשר בפאת צפונית להררי־הינדיקו, ואשר נקראו בפי העמים הקדמונים בשם סאגדיאנא, באקטריען, הירקאניען, ואראכאַזיען, ורבים מהם הרהיבו עוז בנפשם לנסוע עוד הלאה, ויעברו את מעברות הררי־הינדיקו בפאת מערבית דרומית וילכדו להם את הארץ הטובה והברוכה, ארץ פֹריה ורבת אוצרות אשר על חופי נהר אינדוס. באלף השלישי לפני ספירת הנוצרים הרימו האריים את פעמיהם ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה לממלכה. אחרי תלאות רבות ומצוקות איומות אשר השתרגו עלו עליהם בנסיעותיהם אלה, באו ארצה הודו, בארץ ההיא כוננו להם מוצאות (קאלאניען) ועד מאה חמש העשרה אחרי הספירה ההיא, ישבו להם בארץ ההיא בשלות השקט, וישתרעו עד הנהר הקדוש בעיניהם הוא נהר סאראספאטי. ברבות הימים הרחיבו האריים את מוצאותיהם (קאלאניען) לפאת דרומית עד כי לאחרונה כבר הגיעו עד תוצאות (מינדונג) נהר אינדוס ויבאו במסורת ברית המסחר עם הצורים והמצרים כי נפת אופיר אשר הביאו משם הצורים אבני חפץ, זהב וכסף, קופים ותוכיים עצי זאָנדעל ושנהבים (עלפענביין) היתה בארץ הודו על ידי אינדוס התחתון¹³. –

במסעותיהם אלה העשירו האריים את¹⁴ ידיעת מחקרי ארץ עשר רב, כי על פיהם נודע לנו ענינים יקרים רבי התועלת הנוגעים לתכונת הארצות אשר ישבו בקרבם, על פיהם חקקו חכמי הגעאגראפיע בימים ההם מחקרי ארץ הודו בספריהם, ויחלקוה לארצות רבות ושונות; לארץ חוף־הים, לארץ־הבינים (ביננענלאנד), לארץ־הררי ולארץ־השפלה. על פיהם נודע לנו כי חליפות הארצות ההן נסבות הן לחליפת מזג האויר, לחליפת צאצאי האדמה ולחליפות חיי בני האדם היושבים בהן ועל פיהם הגבילו הנוסעים את הארץ ההיא לפאת־צפונית וצפונית־מזרחית בההרים הרמים והנשאים אשר שיאם לעב יגיע ובתוכם הר־הימאלאיא אשר ארכו ארבעים פרסאות, והר־דאוואלאגירי, ולפאת דרומית הגבילוה בימים גדולים ורחבי ידים, ויעשו אותה לארץ נפרדת מכל ארצות תבל ומיוחדת בהליכותיה, וכאלה עוד דברים רבים ויקרים אשר נשארו חקוקים בספרי הגעאגראפיע להקדמונים.

בימים ההם הרימו גם הערביים את קרן הגעאגראפהיע לרגלי מסחרם אשר עשו בים וביבשה, כי ארחו לחברה לארצות רחוקות ויעברו ברגל מהלך ימים רבים ויגיעו אל מדינת כוש (אבעסיניען) לעשות מסחר וקנין עם יושביה, גם סחרו אל הודו המאושרת, ואל ארץ מצרים הביאו סחורותיהם על מֵצר הים המכונה בשם שער־הדאבון (Babel־Manadel) ויעברו לבבל אל לשון ים הפרסית ועל הנהר הגדול נהר פרת לחוף עציון־גבר על ים סוף, הוא לשון ים־הערבית לעשות מסחר עם יושבי המקומות השונים האלה. הערביים קבלו את כל סחורה הודית ישר¹⁵ דרך לשון ים־הפרסי, ונטיעים להם שמה באיי דדן, ארד, ובאיים אחרים; ויש מידי הצורים והמצרים אשר הביאו מרכולתם פעם ביבשה דרך ארץ מצרים ופעם דרך ים־סוף עד עציון־גבר ומשם עד עזה ביבשה ומשם עד ארץ ערב. סחורות ארצות הנכר אלה, וסחורות ארצם הביאו הערביים דרך ים־התיכון ואל שאר גלילות הישוב, וכאשר באו הערביים במסורת ברית המסחור עם המצרים הרחיבו את גבול ידיעת מחקרי ארץ עוד יותר וע"י מסעותיהם הכבירות קנו להם שם עולם בעולם המסחר ובחכמת הגעאגראפיע באופן מאד נעלה. באניותיהם היפות והקלות על פני המים שטו הערביים והמצרים ועברו ויבאו אל ארצות שוכנות לחוף ים־התיכון ואל האיים הרבים אשר בתוכו, וימכרו שם את מעשי ידיהם ותוצאות ארצם גם את פעלי בני ארצות הקדם ותבואות יבול אדמתם. ותהי הנקלה זאת בעיניהם וירהיבו עוד בנפשם עוז לרדת באניות שיט עד מרחקי ים עד מהלאה לעמודי־הערקולוס (גיבראלטאר) וימירו את סחורות ידיהם בבדיל הטוב אשר באיי בריטאניע ובאבני־האקדח (בערנשטיין) אשר בארצות חוף־ים המזרחי, ויעברו את לבם לעבור עוד הלאה עד ארץ־הודו. – אולם רוב עסקי המסחור עשו בימים ההם הערביים והמצרים בארצות המזרח ביבשה, לכן דעת לנבון נקל, כי זכרון האניות בספרי הקדש זעיר שם זעיר שם, ורק במקום שהכתוב מדבר אם מהצורים אם מהאניות שלשלמה ועוד. הדרכים אשר סללו להם לעשות נסיעותיהם היו מן כנען למצרים דרכים שתים, הדרך האחת התמשכה על יד הים־התיכון מן עזה עד פיילוזיום (Pelusium) והוא דרך שלשת ימים. והדרך האחרת מן עזה עד אילם שהוא חלק מן הים סוף, ומשם לפתו ארחות דרכם אל הר־סיני והוא דרך חדש ימים.

לרגלי הנסיעות הכבירות ההן העשירו הערביים והמצרים את תורת הגעאגראפיע עשר רב. כי בהתגוררם בארצות שונות ובאיי ימים רחוקים, האצילו זמנם לחקור ולדרוש במחקרי גלילותיהם ומחוזותיהם, יאוריהם ופלגי מימיהם, טבע הדוממים והמחצבים, הצומחים ובעלי החיים השונים והמשונים, וביחוד הרבו לחקור אחרי ארחות חיי העמים השונים משפטיהם, מנהגיהם, מדותיהם עלילותיהם וכל תהלוכותיהם, וימנו את מספר הנפות והגלילות, הערים והכפרים, גם מספר יושביהם דרכי מסחרם וכל מקנה וקנין. את כל הידיעות ההן העלו בימים ההם חכמי הדור על ספריהם אשר כתבו בידיעת מחקרי ארץ כפי אשר שמעו מהערביים והמצרים. על פיהם נודעו ונתפרסמו בארץ ידיעות רבות חדשות ונצורות בחכמת הגעאגראפיע אשר לא שערום שום אנוש מעולם, ועל פיהם התעוררו אז אנשים בחירים מעם אשר שאר רוח להם ויתרון הכשר דעת יתנוסס במשכיותיהם, וישליכו נפשם מנגד להרחיק נדוד אל ארצות רחוקות ואיי ימים רחוקים. חפצם הצליח בידם לגלות איים חדשים בלב ימים אשר לא שזפתם עין אנוש מעולם, גם הגדילו עוד לעשות בכוננם מוצאות (קאלאניען) במקומות שונים.

אופן נסיעת הקדמונים ביבשה, היו עגלות בעלות אופנים, אולם הסוחרים אשר נסעו עם סחורותיהם בערבות החול ובתהו ילל ישימון, נסעו בגמלים. הגמל אשר הערביים יכנוהו בשם „אנית־המדבר“, היה רוח החיה באופני המסחור והמסע בימים ההם. כי ארחות הנוסעים אשר נסעו לסחור תמיד לארצות רחוקות העמיסו על כתף דבשת הגמל את מרכולותיהם וכִנעתם וכל משאם, כי כאנית סוחר בלב ימים, כן הוא הגמל במדבר בערבה לשאת את בני האדם ואת כל חפציהם על גבו עד הגיעם למחוז חפצם. אל חִכו יערבו קוצי המדבר והברקנים והוא יוכל שאת צמאון ימים רבים ופרסות רגליו נכונות גם הן לשאת להט החול הלוהט כאש צרבת, באין כל נזק ותלאה. התלאות הרבות אשר מצאו את ארחות נוסעים ההם במדבר וערבה על ידי עמים פראים ושודדים וחיתו טרף ובני שחץ, נתנו בלבות בני האדם בינה עוד בימי קדם להתגודד גדודים גדודים ולהִקָהֵל קהל גדול באחזם בדרך רחוקה דרך המדבר לבעבור יעזרו איש את רעהו ואיש את אחיו יחַזק, איש ברעהו יתלכדו ולא תתפרד החבילה כמעט רגע. בפיהם ובלשונם נקראה החבורה הגדולה בשם „קאראוואנע“ והחבורה הקטנה בשם „קאפילנוס“ או „קאפיילע“ ובכתבי הקדש נראה הראשונה בשם „ארחה“ והשניה „הליכה“. – כל ימי נסיעתם במדבר היה להם מנהיג ומורה דרך והוא היה להם לעינים, כי לפניו נגלו כל תעלומות הדרך אשר ילכו בה, מקום כל מעין ובור, אבן נגף וצור מכשול וכל דבר למקטון ועד גדול. למורה הדרך היו נהירין לו שבילי המדבר והישימון מן הקצה אל הקצה, והוא השגיח כמנהל צדק על האורחה לבל תאונה לה כל רעה ופגע, כי באשר הכיר היטב את גלי־האבנים, תכונת האדמה ומעמד הכוכבים חפצו הצליח בידו להרים כל מכשול מדרך הנוסעים וילכו ישר דרכם באין מפיר. דברי¹⁶ ארחות נוסעים כאלה עשו את דרכם יום יום מן הבקר עד הערב, ויחנו במקום נאות להם ביותר. ובפרט במקומות מעיני מים ופלגי יאורים בטרם לילה למען אשר יכינו כל צרכיהם בעוד יומם. בנסעם בלילה, הלכו אנשים אחדים לפני האורחה ובידיהם אבוקות הנתונות בראש בד ארוךְ להאיר להם הדרך בחשך ואפלה מנודח. בכל עיר ועיר כוננו הקדמונים בנינים מיוחדים לאסוף ולהכניס שם אורחות הנוסעים, ושם לנו חנם אין כסף, בתי מלון אורחים כאלה נקרא בפי הקדמונים בשם „חַן“ תבניתם היה מרובע ואח וכירה בתָוֶך¹⁷. –

בימים ההם התעלה ידיעת מחקרי ארץ על גפי מרומי קרת גם על ידי ההודים (אינדיאנער), כי ההודים ההם אשר הקדישו את כל עתותיהם למלאכת מחשבת, לחרושת המעשה ולכל מעשה ידי אמן¹⁸ הרגישו גם את חין ערך תורת הגעאגראפיע ותועליותיה הכבירות אשר תביא לאושר ולהצלחת מין האנושי במצבו החומרי והרוחני, כי לרגלי מעשה המסחור אשר פרץ בארץ, הרימו את קרן הידיעה הזאת בכבוד על ידי חריצות הנוסעים והתרים את הארץ. והמלכים ורוזני ארץ הוסיפו עוד להעלות את הידיעה הזאת על גרם המעלות, לבעבור הרבות על ידה את תפארת המסחור. סוחרי הודו בימים ההם סללו מסילות רחבות ידים לארחותיהם אשר יסחרו לארצות רחוקות, בנו להם בדרך מסעם בתי־אוסֶף למרכלותיהם ועזבניהם, גם עשו חופים ומבואות ים לבוא שם אניות סוחר מכל ארצות הגוים. הסוחרים ההם נשאו את צאצאי ארצם זהב, כסף, אבני חפץ עצי־זאנדעל וכרכום, ראשי בשמים וראשית שמנים ויבול הארץ ותבואותיה ויוליכום¹⁹ אל ערים מאד רחוקות ביבשה, גם הביאום אל חופי הים ומשם שולחו עוד הלאה לארץ מרחקים. ע“י מסחרם הגדול הזה וע”י התחברותם לכל סוחרי העמים וכנעניהם הרחיבו את תורת הגעאגראפיע וגבולותיה רחבו ונסבו באופן מאד נעלה, וביותר הפליאו להרים את קרנה לכבוד ולתפארת בימים ההם הנוסעים והתרים אשר ארחו לחברה עם הסוחרים וילכו בסוד אחוזתם בכל מקום אשר עיניהם היו נשואות, ובשובם מנסיעותיהם אלה הביאו ידיעות רבות ונחוצות בידיעת מחקרי ארץ אשר לא שערום שום אדם לפניהם. ביותר הפליאו לחקור על מחקרי ארץ הודו, על תכונת מזג אוירה ותקופות אקלימיה, על יאוריה ונהרותיה, על תועפות הריה ועל צאצאיה, תוצאותיה יבולה וכל תבואותיה. הם היו הראשונים אשר העמיקו חקירותיהם בתכונת הנהר הגדול נהר אינדוס ויוציאו את משפטם כי הנהר הזה יגיח מרחם הרי הימאלאיאַ ויאחז ראשית מרוצתו דרך גיא גדולה מאד וישטוף שטוף ועבור מפאת דרומית מזרחית לפאת צפונית מערבית, ומשם יפנה לפאת דרומית מערבית ויבקיע את ההרים הנצבים לו לשטנה בדרך. הם היו הראשונים אשר הרחיבו פה והאריכו לשון לדבר נכבדות על אדות הארץ המהוללה אשר בעמק קאַשמאַר, ובגלל פלאי הטבע אשר בארץ הברוכה הזאת החליטו כי פה היה מקום גן־עדן ובה יצר ה' את האדם ואשתו יציר כפיו, כי ארץ צבי היא לכל הארצות, מפוארה בכל עדי תפארת מידי אביר הטבע, פריה במאד מאד וברוכה במגד תבואות וכל שכיות החמדה. על פיהם נודע לנו בראשונה כי דרך ארץ ההיא ישטוף גם נהר אינדוס והבקיע את הרי הימאלאיאַ בין ארץ טיבעט הקטנה ובין קאשמאר, על כן יציצו ויפרחו שם ציצים ופרחים, שושנים וחבצלות, עצי פרי מגדים המשמחים אלהים ואנשים, כל נטעי נעמנים וכל פרי חמד ותבואות שדי אשר תוציא הארץ בשפע רב למאד, גם עצי תמרים, פיקוס, פיזאנג ועוד עצי פרי הלולים כאלה ישגו שם להחיות עם רב.

הכשדים בימים ההם, הרימו ג“כ קרן תורת הגעאגראפהיע, וירחיבו את גבולותיה באופן נעלה, כי ע”י מסעותיהם בארצות רחוקות ובאיי ימים רחוקים, העשירוה בידיעות חדשות ונצורות מועילות אשר הביאו בשובם מנסיעותיהם הכבירות לארץ מולדתם. עפ“י התולדה הנאמנה נודע לנו כי הכשדים הקדמונים ההם ירדו מתועפות סלעי־הרי־ארמיניה המונים המונים וילכו לאורך שפת פרת וחדקל, הלוך ונסוע עד בואם אל ארץ ארם־נהרים (מעזאפאטאמיען) ומשם נסעו עוד אנשים רבים מבני עדתם הלוך ונסוע עד בואם להלאה לפאת דרומית ויבאו אל ארץ שנער וישבו בה, ובזרוע עֻזם הכניעו תחתם את יושבי הארץ ההיא מעולם, ובבקעה הפריה והברוכה אשר בה כוננו מוצאות (קאָלאניען) ויעבדו את האדמה ויאחזוה. – המלכה שאַמיראמידאַס הכשדית הרימה את קרן הגעאגראפיע לכבוד ולתפארת, ותכיריה בתור ידיעה נחוצה ונשגבה אשר בידה להביא תועליות עצומות לאֹשר ולהצלחת מין האדם באשר הוא אדם. על ידה רחבו ונסבו גבולותיה ועל ידה נפרץ חזיונה בארץ באופן מאד נעלה. היא העירה את רוח חכמי הטבע אשר היו בשעתה להרים את פעמיהם ולהרחיק נדוד לארצות רחוקות ואיי ים־רחוקים, לבקר ולתור את כל המקומות השממים ובלתי נושבים, להתחקות אחר שרשי מזג האויר ותקופות האקלימים, אחרי טבע בעלי החיים ותוצאות הארץ. ובאמת העשירו הנוסעים והתרים ההם את הידיעה הזאת עשר רב ע”י החדשות והנצורות הרבות אשר אספו בחפניהם במשך ימי נודם בארץ נכריה וכל אלה העלו על ספר לזכרון לדור יבא. היא הגדילה את תפארת עיר נינוה ועיר בבל בבנינים גדולים ונפלאים עד מאד, היא סללה מסילות ישרות בכל מקומות ממשלתה, חפרה תעלות וצינורות להוליך בהם מים חיים להשקות ארץ ציה ואדמת שואה ומשואה לעשותה לארץ זרועה. גם בנתה בנינים נשגבים והיכלי כבוד וטירות עצומות בכל ערי מדינותיה. שם המלכה שאמיראמידאַס ינון לדור דור וזכרה לא יסוף מלב חכמי מחקרי ארץ לעד ולנצח נצחים, כי הגדילה לעשות! –

אם נחדור את מבטי עינינו בקורות החכמות והמדעים להיונים הקדמונים, נשתומם למראה עינינו בראותנו כי תחת אשר היונים אבות כל החכמות והמדעים מאז ומלפנים, תחת אשר הם הרימו את ההשכלה מאשפתות ויושיבוה על גרם המעלות לכבוד ולתפארת, ותחת אשר הם השיגו בראשונה ביתרון הכשר דעתם את איכות ותכונת כל החכמות בצרופן למצב האדם החומרי והמוסרי, תחת זאת עמדה בימי קדם תורת הגעאגראפיע בשפל המדרגה בארץ יון עד כי לא נכר מקומה איו? כי לא ידעו מאומה מהידיעה הנחוצה הזאת, וכל דבריהם על תכונות הארצות הרחוקות ומחקרי האיים הרחוקים, אך משאת שוא הם ומשלי אפר. החכמים המעטים אשר הסבו את לבם לחקור גם על החכמה הזאת, חזו להם ברוח דמיונם חזיונות מתעים ומדוחי הבל, ברוחם הנתעה בהחכמה הזאת שערו השערות זרות ויכוננו שיטות רזות צנומות ושדופות קדים אשר הנפש היפה איננה סובלתן ורוח המשכיל על דבר אמת לא נוחה מהן. רובם הוציאו משפטים מעוקלים על תכונות ארצות ואיים ידועים על מזג האויר וטבע האקלימים במקומות שונים על כדור הארץ, על צאצאי האדמה ויבולה, אשר על אדני בהו וקו תהו הטבעו ולא שערום שום אנוש מעולם. – רבות בשנים עמדה תורת הגעאגראפיע במדרגה שפלה בארץ ההיא וכוכבי זהרה ונגהה חשכו בעריפיה באופן מאד נורא, עד אשר התעוררו אנשים בחירים מעם, אנשי סגולה המצוינים ביתרון הכשר שכלם, וישימו נפשם בכפם לנסוע לארץ מרחקים ואיי הים הגדול ויכוננו שם מוצאות (קאלאניען), רק אז זיקקה מעט הידיעה הזאת בידם רק אז החלו היונים להרגיש ולהכיר את התועליות הכבירות והיקרות אשר תצרור בכנפיה להצלחת האדם הכללי, רק אז הבינו כי יתרון רב לה על יתר המדעים אחיותיה, רק אז השיגו ברוח חכמתם כי מאין כמוה לפקוח את עיני האדם להתבונן על פלאי אל ברחבי ארץ ותבל ובכל זאת לא היה להם עוד ידיעות בטוחות ונכונות עד אשר הביא להם הסופר הנאמן העראדאטוס את הידיעות ההן במאה החמשית לפני ספירת הנוצרים. הסופר המצוין (בשעתו) ההוא הגדיל את תפארת הגעאגראפיע ורוח חיים חדשים נפח בקרבה, הוא אגר אסף וקבץ את כל הידיעות היותר נכבדות בעניני החכמה הזאת אשר הרו והגו החכמים הקודמים לפניו ויספחם אל הספרות והחכמה היונית, כן הוסיף ידיעות געאגראפיות חדשות אשר לא שערום עודנה. על פיהו נפרץ חזיונה בארץ יון מיום אל יום ועל פיו התעוררו חדשים לבקרים אנשים מצוינים וירחיקו נדוד אל ארצות רחוקות ואיי ימים רחוקים להביא ידיעות חדשות ונצורות מועילות להרחיב את גבול הידיעה הזאת עד כי לאחרונה החלו כל חכמי יון להכיר בעיני שכלם כי עוז ביד הידיעה הזאת להנהיג את האדם ולהביאהו אל אוצרות נסתרים ולהראותו את האבנים אשר עליהם יפליא אדון הנפלאות לעשות את מפלאות מפעליו, וגבורה בימינה לשימו לאזרח בכל אפסי ארץ ואיים רחוקים. –

לתקופת מאה שנה אחרי מות הסופר העראדאטוס, התעורר החכם האדיר אריסטוטלוס לחקור בעניני הגעאגראפיע־הטבעית (פהיזישע געאגראפיע), ברוחו הכביר ובעזוז שכלו הנעלה העמיק לרדת עד קצוי הררי־עוזה וכמעט כל יקרותיה ראתה עינו, ועל ידי חקירותיו הנשגבות בעניני החכמה הזאת הורונו לדעת המון צבאות התמורות וחליפות המתחוללות על כל בני חלוף תחת השמש, ואת השטף העז השוטף בעזוזו כל עלילות האדם ותחבולותיו, את גבורותיו וכל פעולותיו. הפלוסוף הנפלא הזה מצא בראשונה עפ"י חקרי לבבו כי הארץ אשר אנחנו יושבים עליה היא כדורית ככל כדורי השמים, ויען כי האדם בעיני הבשר אשר לו לא ישיג בעיניו אך חלק קטן מאד משטח פני האדמה, לכן דעת לנבון נקל, כי ירגיש רק אותה בתור שטחית ולא כדורית. אכן באמת הארץ בתמונתה מעוגלת היא בכל פאותיה וצדדיה, כמו כדור עגול אך גדולה היא עד מאד עד כי קצרה ראות בן אדם להשיג אף חלק קטן מנטית כדורותה. אך הדעה הזאת לא נשאה פרי בימי הפלוסוף הנשגב הזה, כי בני דורו אחזוה לדעה נפסדת אשר אין לה שום סמך ומשען עז מצד חכמת הטבע על אמיתתה, ויביטו עליה כעל יתר דעות החכמים אשר על אדני תהו הטבעו ועל גפי מרומי ההזיה יגביהו עוף. לכן נשכחה מאנוש זכרה עד ימי התייר קאלומבוס ממציא ארץ־החדשה, כי הוא הקים אותה מקברה ויפח רוח חיים חדשים בקרבה עד כי נתאמתה ברוב ענין בימי הדור האחרון הזה (ועוד נשוב ונדבר מענין הזה במרוצת מאמרנו הלאה). אריסטו הרחיב פה והאריך לשון לדבר בספריו המחוּכמים על כל קורות כדור הארץ אשר באו לו מפאת מערכת־השמים, משנוי אויריה מתמונתה, גדלה ומהלכה, ויאלפנו דעת מחלקותיה כפי טבעה כאשר תארה הטבע את חלקיה בתוך המים המקיפים ומגבילים אותה, ואיך יתקשרו עוד עם חלקי הימים להיות כדור אחד שלם, כן הורה לנו החכם האדיר הזה את גבולות הארץ כפי אשר הציבו לנו העמים בממשלותיהם בימים ההם וכפי אשר חלקו למו בני אדם למשפחותם, את תבל הארץ כל גוי וממלכה אשר אחזו עלי ארץ ואיך התפוצצו חלקי הארץ תחת האדם המושל עליה, כל אלה הליט אריסטו במעטה שפה ברורה צחה וקלה, בהגיון ישר ובטוב טעם ודעת למען ירוץ הקורא בם ויבינום בלי חשבונות רבים.

המסעות הגדולות אשר נסע אלכסנדר המוקדני למרחבי תבל לרשת ארצות לא לו, פתחו שערים רחבים לידיעת גלילות הארץ ויען כי מסעותיו אלה יקרות ונכבדות מאד בקורות התפתחות חכמת הגעאגראפיע, אמרנו כי לא למותר יחשב אם נרחיב מעט את דברינו על אודותיו ועל פעולותיו הנמרצות בהידיעה הזאת, כפי אשר תספר לנו התולדה הנאמנה.

אלכסנדר המלך הגדול והנורא, אשר הרגיז ארצות תבל בנצחונותיו העצומים, לא המיש את אהבת החכמה מלבו גם בעת אשר מלאו מלחמותיו העצומות ושפעת תענוגי אזיה את נפשו, כי אריסטו מורו ומלמדו להועיל, אָצל מרוח חכמתו עליו, ותהי החכמה נר לרגליו תמיד ואור לנתיבת כל הארץ אשר דגל גבורתו מרחפת עליה, ויער בארץ מצרים ובאזיה רוח חכמה ואומנות ורוח משא ומתן נפרץ אשר שמר את תפקידו גם בעת אשר אסף הזמן את שלמו מאתם בימי הבאים אחריו; על פיו התפשטה חכמת היונים בארצות הקדם ובכל הארצות הנודעות אז בתבל, ויתמוך את ידי כל חכמי לב וחכמי חרשים אשר התנוססו אז כאבני נזר על אדמת ארץ היונים. ע"י מסעותיו הכבירות עלתה חכמת מחקרי ארץ מעלה מעלה יתר הרבה מאשר התעלו החכמות האחרות, גם המסחור פרץ מאד בתקופתו ויקשר את העמים הרחוקים במעדנות המשא והמתן ונִסו הוּרם על כל העמים; כי את שטף מי־פרת הזידונים עצר מהציף ארץ על ידי המסגרות אשר נתן עליו למשמר וישב את מעבר־האניות על כנו בפרת וחדקל ביתר שאת ועוז, מבואות־ים לעזרת המקנה והקנין ודרכים חדשים כגן לנס עמים! חכמים רבים וסופרים מצוינים נלווּ אליו במסעו ובראשם היו אנאקסימענעס, קאלליסטהענעס, אריסטאבאלאס ועוד חכמים וידועים כאלה אשר נכספו לאסוף בדרך מסעם גלילות הארצות הרחוקות לפלגותיהם ותכונת תולדות הטבע. – בראשונה נסע אלכסנדר בלוית אנשי חילו הרבים, ושרי צבאותיו ארצה יון להכניע שאון קמיו יושבי טהעבען אשר התקוממו על היונים להשבית שאון גליהם העזים, בארץ ההיא התמהמהו להתבונן חוקרי גלילות הארץ אשר נלווּ אליו על הר־סלע הגבוה בעל פיפיות הנקרא בשם פינדוס אשר בכל עתותי השנה מכוסה הוא בשכבת שלג עולמים ויעפילו עלות על תועפות שיא ראשו לָמוד את גובה קומתו ולכונן בקו את הקף שטחו מכל עבריו מסביב, כן התמהמהו להתבונן על העמק טעמפע הקרוב לההר המהולל בעל פיפיות הזה ויתפלאו על יפעת הטבע וזהרי חמדתו אשר יופיעו שם תמיד, מיון נסעו לארץ פרס לעשות מלחמה את הפרסים, ומשם הרימו אחרי כן לדרך פעמיהם ויעברו בארץ קיליקיאַ ארץ הרים ומלאה מעקשים ורכסים, אבני נגף וצורי מכשול, חתחתים צלמות ואי סדרים ובלהות פחדים באופן מאד נורא. בדרך מסעם בארץ הנשמה הזאת אספו חוקרי גלילות הארץ ידיעות רבות ושונות הנוגעות למחקרי הארץ ההיא ויכתבום על הספר. גם את מימי נהר קינדוס הביאו במסות כעמיות ומינעראלאגיות וימצאו כי מים מרים הם הפורים רוֹש ולענה והמחליאים את האדם השותה אותם במחלה עזה מאד. – משם הרים אלכסנדר פעמיו ויעבר הלאה בדרך מלאה חתחתים ומוקשי מות בתוהו ילל ישימון ומדבר תלאובות רבץ פלצה נצחת, ואחרי תלאות איומות ומצוקות נוראות אשר השתרגו עלו עליו ועל אנשי מסעו לרגלי משלחת מלאכי זעם המדבר הנורא הזה, באו שם אל נאות־המדבר (אָאַזע) אשר יסוכוהו יערי תמרים ועצי פרי הלולים למכביר, הוא נאות המדבר הנודע „סיווא“ אשר שם התנוסס מקדש האורים (אָראַקעלטעמפעל) הנקדש לשם האליל צעאוס־אמון, הנוסעים התפלאו על חזיונות הטבע הנעימים והנחמדים המתנוססים שם לרגעים על האחים המעולפים ירקרק דשא ושדות העטופים מגד תבואות שמש, על העמקים אשר יעטפו בר וכל פרי תאוה לעינים ועל הבקעות הדשנות מאד גם על היאורים ומעיני נכבדי מים הנובעים שם ממקורים טהורים, והמשמחים אלהים ואדם. אחרי כן עברו על יד טהאפזאקאַס את ים־פרס ועל יד העיר הנקראת כעת בשם מאָזול עברו את נהר חדקל, ומעברות הררי־הסלע אשר בפרס ויבאו לעיר שושן הבירה ולהעיר העתיקה פערזעפאָליס ומשם נסעו עוד הלאה בלב ארץ מָדַי.

כאשר נחו מעט הנוסעים מתלאות הדרך הרחוקה, הרימו פעמיהם וילכו הלוך ונסוע ארצה הודו, וכבואם למחוז חפצם, העפיל אלכסנדר בעצמו ובכבודו עלות על תועפות הררי־הינדיקו אשר בקיוקאזוס־ההודי הספונים בשלג עולמים ואחריו כל הנוסעים, ויעברו בדרך המלאה חתחתי מות ופחדי בלהות, נתיבות נשמות, מדבר תלאובות מגורות כל צבאות בלע ורבץ פלצה נצחת, המונים המונים מאנשי חילו אשר עבר גבול רוחם לשאת ולסבול את כל תלאות הדרך הנוראה חרפת רעב וצמא ספו תמו מן בלהות תוהו ילל ישימון, עד אשר הצליחו לבוא בפאת מזרחית דרומית לים־הכספי בארץ־הררי ההיא, ומגמת פני אלכסנדר היה ארצות הירקאניע, באקטאריע, וזאגדיאנא, כי הוא שפך את רוח ממשלתו על הארצות ההן, ויסול בכל הארצות ההן מסילות ישרות וארחות ודרכים רחבי ידים, כי השכיל ברוח דעתו לקרב מדינה למדינה, בקרבת המסחר למען חבר אותן עם יתר הארצות בחבור המשא והמתן, להביא את יושביהן במסורת הברית עם יתר העמים והלשונות ולטעת בתוכם חכמות היונים ודרכי חייהם לטוב להם כל הימים.

בשנת 327 הרים אלכסנדר ואחוזת מרעיו פעמיהם ויסעו אל ארץ הודו, ארץ הפלאות מני עד המעולפת בספירים ועפרות זהב מימות עולם ושנים קדמוניות. הנוסעים אשר נסיעתם היתה מטרה־מדעית קוו לאסוף בנסיעתם זאת חדשות ונצורות מועילות בידיעת מחקרי ארץ וילכו למסעותיהם באות נפש ובלב מלא תקוה טובה, בראשונה הלכו אל נהר קאַבול ואל נהר אינדוס, בדרך הארוכה והכבדה ההיא השתרגו עלו על צוארי אנשי המסע תלאות רבות ועצומות מאד. כלי זעם הטבע התקוממו להם עד כי כמעט הצמיתו אותם והורידום אל ארץ תחתית, ורק אחרי תלאות רבות ועצומות מאד הצליחו להגיע למחוז חפצם ולדפוק על דלתות שערי־הודו הסגורים מעולם לפני כל בני אויראפא. אחרי כן הרימו את פעמיהם וילכו עוד הלאה בדרכים מלאים אבני נגף וצורי מכשול לפאת קדמה עד היפאַזעס, ואחרי אשר התמהמהו בארץ הודו ימים רבים לרגלי מלחמות אלכסנדר ונצחונות עוזו, עזבו את ארץ הודו וישובו בפקודתו לארץ ממלכתו אשר כונן בגבורתו וביתרון הכשר חכמתו. „וירד אלכסנדר ואנשי לויתו הרבים בצי־אדיר (פלאָטטע) ארחות נהר אינדוס לבעבור מצוא דרך חדשה לבוא אל ארצות הדרום ולחבר את ארץ המזרח עם ארץ המערב עפ"י מסורת ברית המסחור, ומקוה הסוחרים יהיה בעיר החוף פאטטאלא, על נהר אינדוס. אחרי כן צוה את נעאַרך רב צי־האדיר ההוא לנסוע עם מקצת אנשי החיל לאורך החוף עד ים־פרס והוא עם צבא הרגלי בחר לו דרך אחרת ביבשה דרך המדבר הגדול והנורא מדבר געדראַזיען. אפס כי הדרך אשר הלך בה היתה לו למחִתה ולפוקה, כי גלי החול הלוהט אשר במדבר ההוא, ורשפי שלהבת השמש הבוערים שם שבעתים ככבשן אש, דכאו לארץ חית אנשי הצבא ושְאִיָה הִכוּ את ראשי גבוריהם ויסופו ויתמו למאות ולאלפים, גם הרעב הנורא הרובץ במדבר צלמות ההוא בעבי גבי מגיניו, והצמאון האיום והעמל והיגיעה ותחלואים רעים ונאמנים הורידו לבאר שחת במשך שני חדשים שלשה רבעים מאנשי החיל ההם, ואף כי בראשית מסעם מצאו עוד במדבר ההוא עצי תמרים אשר בצלם המעט נסתרו מעֹז להט השמש, גם עצי טאמאריסקען ויערים קטנים צומחים עצי מור (מירטהען) ונרד (נארדן) אשר הפיניקים הרבים הנספחים אל המסע ההוא אספו את לשדם (זאַפט) היקר בכליהם וישאום אל כתף עיָרים ועל דבשת הגמלים. אך אחרי מהלך יום או יומים ספו תמו כל שיח וצמח וכל ירק דשא ומוצאי מים רק שרב וקרני השמש אשר חומם יכבד שבעתים מחום תנור בערה מאוֹפֶה, רק גלי חול אדומים ולוהטים כזיקי אש, זלעפות רעב, רשפי צמאון, קטב מרירי ודבר הווֹת, עד כי גם אמיצי לב בגבורים אשר שחקו לרבבות חצי מות במלחמה ואשר כל מבצר משחק למו כרעו נפלו חללי רעב ולחומי רשף בתהו יְלֵל ישימון ההוא, נפלו שדודים בלהבת חול מדבר־ים נפלו למאות ולאלפים נפלו ולא יספו קום. רק הפיניקים אשר הקשיחו את גויותיהם לסבול כל תלאה וזועה למלאות בתיהם כסף, רק הם לא חַתו ולא נבוכו בעת מבוכה ושלטון מות ההוא, כי הם בטרם שמו אל המדבר פעמיהם מלאו שקיהם אוכל ואת נאדיהם מים ובעד מלא כף אוכל לקחו מאת אנשי החיל העטופים ברעב כסף וזהב רב, ובעד מעט מים אבנים יקרות ושלל צבעים רקמה וכל כלי חמדה. ואלכסנדר הראה אז את יקרת נפשו העדינה, חלק כחלק אכל עם קטון אנשי חילו ומים במשורה שתה ככל עבדיו הקטנים, ויתענה בכל אשר התענו הם, ובהגיע אל עיר פורָה הבנויה בנאות מדבר ומלאה כל טוב, נתן מתנות רבות אל אנשי הצבא אשר נמלטו ממות, ויעש להם ימי משתה ושמחה כיד מלך גדול כמוהו, משתה שמנים ממוחים, משתה שמרים מזוקקים, ובמדה ההיא אשר התענו במדבר הגדול והנורא אשר עברו בו, במדה התענגו על רב טוב ויפושו כעגלי מרבק בעיר מושב ההיא. ואלכסנדר הכין בעיר ההיא צדה לדרך לכל אנשי חילו ויסע דרך קאַרמאניען המלאה אדם רב. ושם בא גם נעאַרך רב צי־האדיר אחרי אשר חרף נפשו בים סער ונשא תלאות רבות נפלאות ונוראות, ויתחבר שם הוא ואנשי חילו אשר אתו אל אנשי חיל אלכסנדר אשר מצאו שם נחתים“²⁰. –

רבות הנה הידיעות הנכבדות והמועילות, החדשות והנצורות היקרות אשר צררו מסעות אלכסנדר אלה בכנפיהן להרחבת גבול ידיעת מחקרי ארץ ולהרמת קרן תפארתה באופן נעלה, כי החכמים אנאקסימענעס, קאליסטהענעס ואריסטאבולאס אשר נלוו אל אלכסנדר בדרך מסעו למטרה־מדעית, התבוננו בעין החקירה והדרישה הישרה על תכונות כל הנפות והגלילות בארצות הרחוקות, על שנוי האויר ותקופות האקלימים השונים, על היאורים והאגמים, הנהרים ופלגי המים, על היערים העבותים ועל ההרים הרמים והנשאים, ועל כל הדברים האלה כוננו את חקירותיהם, וחשבונותיהם בדיוק רב כיד החכמה הטובה עליהם, אך ידיעות רבות בענין הזה וחדשות ונצורות שונות אשר גלו החכמים ההם בדרך מסעותיהם, עלו בסערות העתים ההן ושאון גליהם בתוהו ויאבדו מארץ החיים עד כי לא נשאר זכר למו.

אלכסנדריא של מצרים, העיר ההוללה והעליזה מקדם קדמתה, מקום משכן החכמה בדורות הראשונים, גדלה בכל זמן ועדן חכמים מפוארים וסופרים מהוללים אשר כל מגמת חפצם ומאויי לבם היה להרחיב רק את מחקרי גלילות הארץ ותכונות יושביה להגדיל את תפארתה בכל מקומות מושבותיהם. בתי מדרש לחכמה ודעת נוסדו מטעם הממשלה לתלפיות לָטַעַת בתוכם חכמת היונים ודרכי הטוב והתושיה לטוב לכל כל הימים ולפחת רוח ההשכלה הצרופה בקרב יושבי העיר אשר היו רחוקים מתבונה. בבתי מדרש ההם נאספו חדשים לבקרים כל החכמים וכל ארחות הכנענים והרוכלים להמתיק סוד ולהתיעץ ע“ד הרחבת חכמת הטבע בכלל וחכמת מחקרי ארץ בפרט, ומהם נפוצו המדעים והחכמות וכל מלאכת מחשבת עד אפסי ארץ הקדם לכבוד ולתפארת, עד מהרה נוסדה בעיר הזאת חברה נכבדה אשר מטרתה היה להרחיב את גבולות חכמת מחקרי ארץ בפרט ולהרים את קרן תפארתה לתהלה בארץ, לתכלית הדבר הזה נשלחו מדי שנה בשנה במלאכות החברה אורחות חכמים גדולים וחוקרים מהוללים בכל ארבע כנפות הארץ ואיי ים רחוקים לחקור על תכונת הארץ ומזגה ולתור בעין החקירה והדרישה את כל הנמצא בה, ובשובם מנסיעותיהם הביאו כפעם בפעם חדשות מועילות ונצורות נכבדות בידיעת הגעאגראַפיע הכללית ויכתבום על הספר לזכרון. – בראש כל חכמי הנוסעים ההם הצטיין החכם עראטאָסטענעס המצרי, איש נבון וחוקר טבעי מפואר, החכם ההוא הפיח רוח חדשה בחכמת מחקרי ארץ ע”י שיטותיו החדשות אשר חולל ברוח חכמתו הכבירה, והוא יסד את הידיעה הזאת על אדָנים נאמנים כיד החכמה הטובה עליו, ומאז והלאה החֵלו הנוסעים והתרים את הארץ לכתוב בספר את כל החדשות אשר מצאו במחקרי ארץ לפי שיטת עראטאסטענעס ולפי הסדר והמשטר אשר ערך בספריו היקרים. –

המלך המצרי תלמי זאָטער הראשון (מת בשנת 280 לפני ספהנ"ו) אשר נתן את כסאו באלכסנדריא, כיד החכמה הטובה עליו ירה את אבן הפינה אל היכל החכמה והמדע במצרים, עד אשר היתה במרוצת הזמן חוג חכמת כל הארץ, על פיהו נוסד באלכסנדריא בית־עקד־ספרים מהולל אשר אצר בקרבו את חמדת כל חכמי ימי קדם ותוצאות לבב כל חכמי העמים אשר תחת כל השמים על פיהו נוסד בית־אוסף (מוזעאום) לחכמת הטבע הכללית ולחכמת מחקרי ארץ. הבית הזה היה בית מועד לחכמי הארץ אשר נקבצו באו להמתיק סוד ולהתיעץ איך להגדיל תורת ידיעת־הטבע והגעאגראפיע, על פיו נפרץ המסחור במלוא רוחב הארץ וירם את קרנו בכבוד על מבחור צור וצידון וקרתגא בשעתן, וביחוד נתן רוח המסחור רגלים לפעלי מחקרי ארץ ותולדות הטבע עד כי אורו עיני המצרים באור החכמות והידיעות הנחוצות האלה וינוסו שארית הצללים היוצאים ממסתרי מקדשי הכהנים לכסות את הארץ במשאות השוא והמדוחים אשר טפלו על הידיעות הזכות והצרופות ההן, על פיו כוננו ונוסדו אניות גדולות ובצורות וציים אדירים וישלח על הוצאותיו חכמים רבים לתור את הארץ ולחפש אחר איים חדשים בלב ימים, בכדי להעשיר חכמת מחקרי ארץ, אשר דבק בה בכל נפשו וכחו בידיעות חדשות ונצורות נכבדות ולהגדיל את תפארת המסחור על הים לתהלה. כיד המלך הנאור ההוא הטובה עליו על המשא והמתן במבוא־הים־המשנה אשר בנה לבטחון ובמגדל־המאיר (לייכטטהורעם) אשר הקים להיות לעוברי הים לעינים בליל חושך ואפלה, ועל ידי הטובות האלה אשר עשה להמסחור, חדלו הולכי ארחות אפריקא לנוע בארחותיהם העקלקלים ויקבעו מקום מנוחתם באלכסנדריא הבטוחה בקרבתה אל צירענאַ או טעראַניע²¹ לא נשארו הולכי ארחות, ומסחור בלתי אם באזיה התיכונה לבדה, גם למסחור מצרים בדרום אפריקא ובכוש נתן רגלים במעבר האניות אשר הכין תלמי על הים־סוף, ועל ים־הודו. על פי המלך החכם הנעלה ההוא פרץ מחקרי גלילות הארץ גם המסחור במאד מאד בארץ רבה הלזו ושליחותיהם השתרעו עד ארץ עֲרָב ועד ארץ הודו וימלאו פני תבל תבונה להחיות עמים רבים, על פיו שבה הַתְעָלָה המהוללה אשר חפר פרעה נְכֹה לחבר על ידה את ים התיכון עם ים־האדום ואשר סִתְמוּהָ אחרי כן המצרים – לקדמתה ולאיתנה, כי הוא שב ויחפריה להגדיל על ידה את מעבר האניות. על פיו התנוססו מסילות וארחות חדשות בארץ, להרחיב את גבולות סחַר־האורחות (קאַראַוואנענהאנדל) ועל פיו התנוססו ושוטטו ברחבי ים־התיכון אניות אין מספר עם חוקרים ותרים מפוארים אשר נשלחו במלאכותו לחקור ולדרוש בידיעות מחקרי ארץ ואיים רחוקים. הכלל המלךְ הנאור הזה ברוח חכמתו הכבירה המפעמת בקרבו, העיר ויעורר רוח המצרים מתרדמת עצלותם וסכלותם לשקוד על חכמה ודעת, על מלאכת עבודה ולאחוז בדרכי ההשכלה באופן נעלה.

על ידי הנצחונות הגדולים אשר נצחו הרומאים בארץ גאַילה, גערמאניע, בריטאניע, קאווקאז, ערב ופרס, רחבה ונסבה ידיעת מחקרי ארץ ביתר שאת וביתר עֹז. הקיסר אקטאפיוס אויגוסטוס הרומאי, חכם מחוכם ובעל תחבולות מאין כמוהו, ידיו היו רב לו בחכמת מחקרי־ארץ ובחכמת הטבע הכללית באופן נעלה, בימיו עלתה תורת הגעאגרפיע פלאים והִתְפשְטָה אז במלוא רוחב הארץ, הוא השתדל בכל כחו ואונו להגדיל את תפארתה ע"י המסעות הגדולות והכבירות אשר נסעו חכמים וחוקרים מפוארים במלאכותו ועל הוצאותיו בארצות רחוקות ובאיי ים רחוקים, וחפצם הצליח בידם לגלות חדשות ונצורות מועילות ויקרות בהידיעה הזאת, אשר לא שערום שום נוסע מעולם. מסילות ודרכים תעלות ואפיקים, מעבָרות וגשרים ועוד רבות כאלה נעשו בימי המושל האדיר והנאור הזה באורח פלא לתכלית הרחבת המסע ומחקרי גלילות הארץ, עד כי נשתומם על שאריתם גם בימינו אלה. הוא היה הראשון אשר צִיוָה להחכמים אשר בידיהם מחקרי ארץ וימים לכתוב בספר ולצַיֵיר מַפות־הארץ והימים ללמד לבני האדם דעת בהליכות עולם, אך הספרים והמַפות ההן נסחפו בזֶרֶם העת ואבדו מתוך הקהל, ורק פַתְשֶגן (קאָפיע) מפה אחת מְהַמַפוֹת ההן נצלה באורח פלא ממצולת תהום הַנשִיָה ונשארה בידינו עד היום הזה. הכלל הרומאים היו מצוינים בהידיעה הזאת לפי מצבה בימים ההם באופן מאד נעלה, כי הם העמיקו חקור בתורתה והם היו אבותיה בימי קדם ומהם למדו כל יושבי תבל הליכות עולם, מחקרי הארצות, קורות העתים ותולדות העמים והלשונות (ענטהאגראפהיע) ועד היום הזה ישתוממו כל החכמים אשר בידיהם מחקרי ארץ על עומק מחשבותיהם על פעולותיהם הכבירות אשר פעלו ועשו לטובת החכמה הזאת במשך מסעותיהם הרחוקות והמסוכנות ועל ידם הגדולה והחזקה בהידיעה הנשגבה הזאת! –

בשתי מאות שנה הראשונות לספירת הנוצרים פרחה חכמת הגעאגראפיע בארץ הרומאים כשושנה וחבצלת הרימה קרנה בכבוד ונתנה פריה לתפארת, בעיר רומא ובכל ערי המדינות נוסדו חברות נכבדות להרחיב את גבולות תורת הגעאגראפיע לבנות בתי־מועד לחוקרי גלילות הארץ ולשלחם בכל ארבע כנפות הארץ להביא ידיעות חדשות ממחקרי הארצות השונות ותהלוכות יושביהן. כן הוקמו בתי מדרש גדולים מטעם הממשלה ללמוד בהם הליכות עולם וארחות תבל לבני הנעורים. חכמים רבים הרימו את פעמיהם להרחיק נדוד לארצות רחוקות ולאיי ימים רחוקים לאסוף בחפניהם חקרי הגעאגראפיע ולבוא עד תכונת ארצות ואיים רבים אשר עוד היו מוזרים מהם, וירחיבו מאד את גבול הידיעה הזאת בין הרומאים ומהם התפשטה בכל ארצות המערב. –

פלוטאַרךְ החכם היוני כתב ספרים רבים יקרים על קורות העמים והלשונות, ועל מחקרי ארצות הקדם, ויתאמץ ללמוד לבני דורו את דרכי הידיעה הזאת בניבים נאוים וארשת שפתים צחה ונמלצה וכל העם מקצה נהרו לשמוע אמרי פיו כי נעמו. אריאָן היוני יליד אזיה־הקטנה, פלוסוף נכבד, וחכם מדיני, נסע במלאכות הקיסר אדראיאנוס אל ארץ הודו לחקור על תכונתה ויכתוב בספר את מחקרי הארץ ההיא ומשפטי העמים היושבים בה בשפה קלה וצחה ובטוב טעם ודעת. אנטהענאאוס־האלכסנדרוני חֲכַם לבב ונבון דבר, אסף שיטות ודעות חכמי הגעאגראפיע הקודמים לפניו ויכתבם בסֵפר זִכָרון לדור יבא, והספר הזה אוצר יקר הוא מאד לחכמי הגעאגראפיע שבכל דור ודור, כי בו אֻספוּ לאסֵפה מחקרי ארצות שונות, שיטות ודעות רבות בידיעה הזאת. קלוידיוס פטאלאמעאוס איש משכיל וחכם גדול, אסף בספריו היקרים דעות חכמי הקדם על אדות מחקרי ארץ ותכונת־השמים (אַסטראנאמיע) וישם עליהם נוספות בהשכל ודעת וַיחַו דֵעוֹ על הידיעות ההן כיד חכמתו הטובה עליו. חכמי הנוצרים והישמעאלים הלכו לאור ספריו היקרים. פיזאניוס איש חכם יליד קאפוטקיה (באזיה הקטנה) הרים פעמיו שנים רבות לעבור ארצות רחוקות, ובשובו ממסעותיו אחרי סבלו תלאות ומצוקות איומות בדרך ישב בעיר רומא בימי הקיסר אדריאנוס, ויכתוב ספר יקר ונעלה על חכמת מחקרי ארץ ויגל לנו חדשות ונצורות בידיעה הזאת ויפליא לעשות! פליניוס סעקנדוס, גבר חכם בעוז משכיל וחוקר לכל תכלית, אסף בספריו היקרים כל חקרי חכמי הקדם בידיעת מחקרי ארץ וישם עליהם נוספות כיד החכמה הטובה עליו. הוא הרים פעמיו להרחיק נדוד לארצות רחוקות ולתור אחרי כל הענינים הנוגעים לחכמת הגעאגראפיע, ולאחרונה בהיותו לרגלי מסעותיו באיטאליע השליך נפשו מנגד וירהיב עוז להעפיל עלות על ראש הר־השרפה (וועזוף) ושם בא קצו בלהבת האש אשר התפרץ פתאום מלוע ההר. –

המאה החמשית לספירת הנוצרים צררה חדשות ונצורות יקרות בכנפיה להרמת קרן חכמת מחקרי ארץ באופן מאד נעלה. בימים ההם התעוררו מסעי־העמים (פאֶלקערוואנדערונג) בארץ. לרגלי מסעות האלה החלה תקופה חדשה בחיי כל העמים, ועל ידם גדלה גם ידיעת הגעאגראפיע ותשלח פארותיה עד מרחקי ארץ ותבל, כי במסעות ההם לקחו חלק גם חכמים גדולים וחוקרים מהוללים אשר הצטיינו אז ברוב חכמתם וביתרון הכשר שכלם הכביר, ובעברם לרגל מסעותיהם דרך ארצות שונות, התבוננו על תכונתם בעין החקירה והדרישה, ואת פרי חקירותיהם כתבו בספרי זכרונות, זכרון לדור אחרון. – ידיעות ברורות ונכונות על מחקרי ארצות אזיה־המזרחית, הביא לנו האיש משה־הארמתי יליד חאַרענא; כי הוא הרים פעמיו להרחיק נדוד בארצות ההן, ובמשך זמן התגוררו שמה לרגלי מסעותיו אסף בחפניו ידיעות געאגראפיות שונות אשר שמחו לקראתן כל החכמים השוקדים על הידיעה הזאת. על תכונת ארץ־כוש (עטיאפיע) ומחקרי גלילותיה הודיענו דברים נכונים החכם הנוסע הנודע בשם קאָסמאָס. על מחקרי ארצות אויראפא הצפונית והמזרחית, האיר אור חדש החכם הנוסע יארנאנדעס הגאטהי (550 לספירת הנוצרים), כי הוא הרבה לחקור על תכונות כל חזיונות הגעאגראפיות הנראים בארצות ההן ועל כלן הרחיב לשונו לדבר בשפה ברורה וקלה בספריו המחוכמים אשר השאיר לנו זכרון לדור אחרון. –

הנאָרמאנים, שודדי הים מאז ומלפנים הצטיינו בימים ההם בהמון החדשות במחקרי ארץ אשר נגלו על ידיהם לרגלי מסעותיהם הגדולות אשר נסעו ארחות ימים באניות קטנות וקלות לשוט, נתנו בים־זועף דרך ובמים עזים נתיבה, ויעשו מלאכה בחריצת ידים בימים רבים ויבאו ויעלו תחת יד אדיריהם כדי ארבה לרוב על חופי אויראפא וישסו ויבזו מדינות ויושביהן, גם באויראפא־המזרחית בארצות הסלאווים, עברו הנארמאנים ויודעו להם בשם וואריאגים, מקצוי צפון לירכתי נגב אל קרית מלך רב – היא קאנסטאנטינאפאלי במסילה הגדולה הנודעה בשם „מסילת־הנארמאנים אל היונים“. מלשון ים־הפינני הלכו דרך הנעווא אל יאור לאדאָגא, נהר וואלכאָוו, יאור אילמען ונהר לאָוואט, ויעברו ברגל איזה כברות ארץ וישאו אתם את אניותיהם בין הנחלים הקטנים עד הדניעפער, או מים־הבאלטי על ידי הדווינא־המערבית באו אל הדניעפער, ויאחזו דרכם עד שטף קצו אל ים־השחור עד בואם אל מחוז חפצם ביזאנטיא. לרגלי מסעותיהם הגדולות אשר נסעו הנארמאנים ארחות ימים, לכדו את אירלאנד, הגיעו עד איסלאנד וגראֶנלאנד ועל ידיהם נגלו המון חדשות ונצורות במחקרי ארץ ותכונת יושביה.

בימים ההם התנדבו חכמים רבים וחוקרים מהוללים לעבור במרחבי ארצות תבל להתחקות על הליכותיהן ותכונותיהן וסגולותיהן ויעברו בהררי הקרח והגיאיות ברחובות אשר בנארוועגין, שוועדין ופינלאנד בארץ פרס, הודו־המזרחית, טיבעט וסינים (חינא) ועוד ארצות רבות מאד. לרגלי מסעותיהם אלה הביאו לנו מנחה חדשה מפרי מחקריהם בתכונת הארצות ההן, ויאספו בחפניהם ידיעות רבות חדשות ומועילות על תורת החכמה הזאת, ואת פרי חקירותיהם כתבו בספרי זכרונותיהם זכרון לדור אחרון. בראש החכמים והתרים את הארץ, התנוססו בימים ההם החכמים מעסועדא, אבן־הוקל, אדריססי, יאקות נאפולפעדא. הנוסעים ההם הגדילו את תפארת הגעאגראפיה באופן מאד נעלה, כי לרגלי מסעותיהם הכבירות במרחבי ארצות תבל, גלו המון נסתרות בהידיעה הזאת וירחיבו את גבולה בשיטות ודעות שונות נשענות על חכמת־המאטהעמאטיק וחכמת הגעאלאגיא, עד כי חכמי הדור השתוממו על רוחם הכביר ועל ידם החזקה במרחבי הידיעה היקרה הזאת. שם החכמים ההם ינון לדור דור וזכרם יכתב בכתב גדולי החכמים אשר בידיהם מחקרי ארץ לעד ולנצח נצחים! –

במאה שלש עשרה לספירת הנוצרים התעוררו חכמים רבים מחכמי פארטוגאַל לעבור את ים־האטלאנטי השוטף כל פאת אפריקא־מערבית וימצאו את איי הים הזה הנודעים לנו היום ואח"כ מצאו גם את איי קאנאַריען אשר מצאו אותם הצורים לראשונה (עיין לעיל) ונשכחו ברבות הימים. והנוסע הווענעציאני מארקאַ־פאלאַ כתב ספר יקר על תכונת האיים האלה בכלל ועל מחקרי ארצות אזיה בפרט.

הפארטוגעזים, עושי מלאכה במים רבים, הגדילו את ידיעת מחקרי ארץ באופן נעלה, כי כל ימי המאה הט"ו לא חדלו לתור ולבקש ולמצוא איים וארצות חדשות, על ידם רחבה ונסבה הידיעה הזאת ותשלח פארותיה עד מחקרי ארץ ותבל, ועל ידם נגלו בראשונה איי אַצאָרן חוף אפריקא המערבית וגבנון־מֵצר־התקוה־טובה (פארגעבורגע דער גוטטען האפפנונג). ויען כי ההתגלות ההן הרימו את קרן תורת הגעאגראפיע לשם ולתפארת עד כי תקופה חדשה החֵלה בקורות החכמה הזאת אמרנו כי לא למותר יחשב אם נרחיב בזה את דברינו לספר לפני קוראינו המשכילים את קורות השתלשלות ההתגלות ההן ככל אשר יספרו לנו חכמי מחקרי ארץ בספריהם המחוכמים ומראש אמרנו לספר מקורות התגלות ארץ קאַפערן (קאַפלאנד). –

עוד בדורות הראשונים התעורר בלבות חכמי הנוסעים אשר בידיהם מחקרי ארץ הרעיון, לחשוב מחשבות ולבקש תחבולות איך למצוא דרך ישר מאויראפא להודו המזרחית למעבר האניות, יען כי העמל והיגיעה אשר סבלו הנוסעים וארחות הסוחרים בהובילם את סחורותיהם מהודו לאויראפא ביבשה עבר גבול רוחם ונפשם ונכשלו בכחם בדרך הרחוקה והכבדה הזאת, באופן מאד נורא, ימים רבים נצרכו להתמהמה בדרך עד אשר באו למחוז חפצם, יען כי בראשונה נאלצו ללכת מהודו לערב דרך המדבר הגדול והנורא מדבר־זאהארא, לכן הרגישו את החסרון הגדול אשר יחסר לרגלי הדבר הזה להרחבת המשא ומתן בארץ. אפס כל תחבולותיהם ומועצותיהם לתקן את המעוות הזה היה לריק ולא עצרו כח להוציא את הדבר הגדול הזה לפעולות אדם. היינריך מפארטוגאל, מלך אביר ונאור ומשכיל בכל דרכיו, אשר דאג לטובת ממלכתו ולהצלחת האדם הכללי, השתדל בכל נפשו ואונו להוציא את הדבר הזה מכח אל הפועל. לתכלית הדבר הגדול הזה, הכין אניות בצורות וציים־אדירים וישלח נוסעים וחוקרים מהוללים על ים־האטלאַנטי לתור ולבקש ולמצוא איים וארצות חדשות וחפצם הצליח בידם למצוא בראשונה בשנת 1418 את האי הקטן פארטא־זאַנטע, ובשנת 1420 מצאו את מאדיירא והנוסעים גאנצאלעס־צאקא וטרייסטען־פאץ תכנו את מחקרי הארץ ההיא ויכתבו את פרי חקירותיהם על הספר. אחרי כן מצאו הנוסעים ההם את איי קאנאריען גם את איי אָצאַרען ואת מֵצר הר־הירוק המכוסה ביערי תמרים ירוקים. בשנת 1462 מצאו את חוף גואינעאַ העליונה דרומית לזעארא־לעאנא, המלך היינריך מפארטוגאל שמח שמחה בלי מצרים לקראת ההתגלות החדשות האלה כי על פיו מצאו הנוסעים לגלות חדשות ונצורות כאלה, ועל פי חשק לבבו ורוחב דעתו היו הארצות והאיים ההם מאי פארטא־זאנטאַ עד גוענאע אשר יכילו חמש מאות פרסאות, לאחוזת עולם להפארטוגעזים ואין לאחר חלק ונחלה בהם.

אחרי המלך היינריך החרה החזיק לגלות ארצות חדשות ואיי ים רחוקים המלך יאהאן־השני (1481־1495), המלך ההוא אשר היה משכיל בכל דרכיו והגדיל לעשות בחכמה ודעת גם הוסיף עוד אומץ להרחיב את הגעאגראפיע מהיינריך, שלח מחדש אנשי לב יודעי הים ובעלי נפש למצוא עוד ארצות חדשות. חכמי הנוסעים אשר ארחו לחברה עם העקספעדיציע ההיא, התאזרו עוז לעבור מקו־המשוה (עקוואַטאָר) והלאה, ויהינו לעבור בערך שלש מאות פרסאות הלאה מקו־המשוה. מגמת חפצם היה בהנסיעה הרחוקה והמסוכנה הזאת, להשיג את קרן אפריקא הדרומית ולסוב אותה ולהגיע דרך הים אל הודו־המזרחית, כוונת הנוסעים ומטרתם מאז. התיר בארטהאלאמעאוס־דיאץ, איש חכם ואמיץ לב בגבורים, היה הראשון אשר הגיע אל קרן אפריקא ההיא, ויהין לעבור משם להלאה בים הגדול והנורא, אך אנשי מסעו אשר ברגליו מאנו לעבור אתו הלאה בהתבוננם על גלי הים הסוערים ומשברי מות האיומים אשר הרתיחו כסיר מצולת ים סביבות קרן הדרומית ההיא, על כן נלחץ בארטאלאמעאוס־דיאץ להטות אֹזן קשבת לבקשת הנוסעים לשוב מדרכו זאת, כי ירא מאד על נפשו פן יקשרו עליו קשר וישליכוהו במצולות ים, וימהר לשוב במפח נפש לעיר ליסאבאָן. את הקרן הזאת קרא דיאץ בשם „מֵצר־הר־געש“ (שטירמישעס פארגעבורגע), ויאהאן השני קרא לה בשם „מֵצר־הר־התקוה־טובה“ (דאס פארגעבורגע דער גוטטען האָפפנונג), באמרו כי עתה יש תקוה למצוא בים את הדרך להודו המזרחית.

כעשרים שנה אחרי התגלות קרן אפריקא הדרומית הזאת ע"י התיר בארטהאלאמעאוס־דיאץ, התעורר התיר וואסקא־דע־גאמא, איש חיל וחכם לבב מאין כמוהו (בשעתו), ויציע לפני המלך עמנואל־הגדול (1425־1521) את הצעתו, כי יש את נפשו להרהיב עוז לעבור מקרן אפריקא־הדרומית להלאה למצוא את הדרך להודו־המזרחית. בפקודת המלך עמנואל נבנו ארבע אניות גדולות ותחת השגחת וואסקא־דע־גאמא הוכנו כל צרכי הדרך לנסיעה גדולה ומסוכנה כזאת על הצד היותר טוב, ובשמיני לחודש יולי שנת 1497 עזבו האניות את החוף תחת פקודת וואסקא־דע־גאמא. רוח צח ונעים הוליך אותן בימים הראשונים לנסיעתם על שטח הים במרחבי אין קץ צלחה, ותקוות טובות היו נשקפות להם מנגד. אך ביום הרביעי לנסיעתם קמו סערות נוראות על הים ויתחוללו בכל תעצומות עֻזן. סופות נוראות מאד הרתיחו כסיר מצולת ים סביבות האניות וחשבו להשבר בכל רגע ולצלול כעופרת במים אדירים. המלחים ויתר אנשי האניות בראותם את סכנות המות המרחפת להם מנגד לרגלי הסערות הגדולות והסופות הנוראות, קשרו על האיש הנלבב ההוא קשר ויתנו לו כתף סוררת וַיְמָאנו לעבור אתו הלאה בים הגדול והנורא בין גלים סוערים ומשברי מות רבץ השחת ובלהות נצח! ויאלצוהו לשוב מדרכו, דרך מסוכנה ואיומה אשר אימים לפניהם יהלכו ונורא על כל סביבם, אך האיש הנפלא ההוא העשוי לבלי חת, לא חָת ולא זָע ממשברי שחת ואבדון ומשאון האנשים אשר ברגליו וַיְצַו להוליך את האניות הלאה (פארווערטס) באין מעצור! וגם אחרי אשר רב־החובל והמלחים התקצפו עליו מאד ויבקשו להטילו בים על אשר לא יתן אוזן קשבת לדבריהם לשוב מדרכם לבלתי חרף למות נפשם, גם אז לא שם לבו לזה וַיְצַו לאסור את רב־החובל ואת המלחים באזיקים ולהשליכם בירכתי האניה. והוא בעצמו ובכבודו התיצב על משמרת רב־החובל וינהג את האניות במועצות דעתו ובתבונת כפיו באופן מאד נפלא. ובכן הצליחו להגיע בחדש נאוועמבער אל מצר־הר־התקוה־טובה בלי כל אסון ופגע. משם הואיל וואסקא־דע־גאמא לעבור את חוף אפריקא המזרחית, ומשם עבר על פני ים־הודו, אל חוף מאלאבאַר, ובשנת 1498 הגיע עם ארבע אניותיו אל חוף קאלקוטא מגמת חפצו בנסיעתו הכבדה והנוראה הזאת. הנה כי כן הצליח האיש הגדול הזה בחכמתו ועזוז רוחו הכביר להגיע דרך אפריקא הדרומית אל ארץ הודו בדרך קרובה מכל הדרכים! –

המצאת מַחַט־הַצְפוֹנִי (דער קאמפאס, מאגנעטנאדעל) אשר המציא החכם האיטאלקי פלאַוויאָ־גיאָיאַ בראשית ימי המאה ארבע העשרה, גלתה ע“י סגולתה הנפלאה אשר הטבעה בה לפנות תמיד לפאת צפונית רזי עולם והמון נסתרות שמבראשית, כי מבלעדי מחט־הצפוני לא הרהיבו התָרים יודעי־הים בנפשם עוז לעבור ארחות ימים ולמצוא איים חדשים ועולם חדש, מבלעדי מחט־הצפוני לא ערבו הנוסעים והתרים את לבם להרחיק מחוף ים־התיכון והלאה אל לב הים, רק בעזרת מחט הצפוני נתנו גם בים הגדול דרך ובמימיו העזים נתיבה וַיְגַלוּ גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בחכמת מחקרי ארץ אשר לא שָערום מורשי לבב כל חכם מימות עולם ושנים קדמוניות, כי על פיהו שֻנו לטוב תהלוכות תורת הגעאגראפיע ואור חדש הופיע ברחבי הידיעה הנכבדה הזאת. ההמצאה היקרה הזאת העירה את לבות גדולי חכמי הדור לרדת הים באניות ולמצוא ארצות חדשות ואיי ים רחוקים אשר לא שערום אנוש מעולם; ארחות־נוסעים רבים הרחיקו בימים ההם נדוד בכל אפסי ארץ וחפצם הצליח בידם למצוא באמת ארצות חדשות ואיים חדשים ויעשו להם שם כבוד ותהלה בכל ארצות אויראפא ע”י ההתגלות העמוקות מני חושך ותעלומות עולם אשר הוציאו לאור ברוחב חכמתם וברוב דעתם והשכלתם. –

בימים ההם צץ נזר תפארת החכם כריססטאָף קאלומבוס בארץ, איש דגול מרבבה באומץ רוחו וברוחב דעתו עד אין חקר, כי בהיותו עוד נער קטן התעורר רוח קנאה בלבו להתחרות עם יורדי הים באניות ונפשו חשקה להתחקות על שרשי הליכות הנוסעים והתרים את הארץ. בחשק נמרץ שקד קאלומבוס על הידיעות הדרושות לחפצו וישתלם בחכמת מחקרי ארץ, בחכמת תכונת־השמים (אַסטראנאמיע) ובחכמת המדידה והנדסה (מאַטהעמאטיק) ובמלאכת־הציור (צייכנען) כי מאד הרגיש בנפשו אשר בלעדי הידיעות הנחוצות ההן לא ירים איש את רגלו לעבור ארחות ימים. ויהי קאלומבוס לפלא בעיני כל יודעיו ומכיריו וחכמי דורו נבאו ברוחם כי הנער הזה לגדולות ולנצורות נוצר. עוד בימי עלומיו התעורר בקרבו הרעיון הנפלא לחשוב מחשבות על דבר התגלות דרך חדשה בים אל ארץ הודו באופן אם יסע הלוך ונסוע במישרים לפאת מערבית. ויקרא קאלומבוס ספרי המסעות של חכמי הנוסעים הקדמונים והאחרונים בחשבו אולי יפגוש בספוריהם איזה רמז קטן למחשבתו הגדולה הזאת אשר יוכל לסמוך עליו ולהשתדל בהוצאות מזימתו מכח אל הפועל. ומה מאד התפלא והשתומם האיש הנלבב ההוא, בפגשו לשמחת לבבו בספר־מסעות לנוסע אחד קדמון, כי מעבר לים האטלאנטי ימצא אי גדול ורחב ידים אשר נעו מעגלותיו ברבות הימים עד כי נעלם מעיני בני האדם. אפס רמז קטן אדות הדרך אשר נוכל לעבור בה אל הארץ ההיא מבלי התעות במדבר ים הגדול לא מצא קאלומבוס בכל ספרי הנוסעים הראשונים והאחרונים. הדבר הזה מלא את דמיון רוחו הכביר לחשוב מחשבות יומם ולילה אולי המצא ימצא באמת עוד חלק־ארץ (ערדטהייל) מעבר לים האטלאנטי אשר נעלמה עוד מעין כל. המית רוחו התגעש בקרבו באופן נעלה ובנפשו התעוררה התשוקה למצוא את הארץ ההיא בעצם תקפה עד כי לא נח ולא שקט ימים ולילות, ויגמור עם לבבו להשתדל בכל נפשו ויכולתו עד עשותו ועד הוציאו לאור את מחשבתו הנפלאה והנשגבה ההיא לאושר ולהצלחת מין האדם הכללי. את מחשבתו הנפלאה ההיא וכל מערכי לבבו ומועצות רוחו בדבר הזה, גלה קאלומבוס למכיריו ומיודעיו אשר עשר ידות היו להם בחכמת מחקרי ארץ וידרוש את עצתם וחוות דעתם. החכמים הביאו את מחשבתו זאת בכור מבחן חכמת מחקרי ארץ ויבקשו מופתים לחזקיה ולאמציה באמצעות חוקי הגעאגראפיע הצרופה וימצאוה נכונה ומיוסדה על אדני האמת והנכוחה. אפס למרות רוחם לא השיגה ידם להחיש לו עזר להוצאת הדבר לפעולת אדם, ובכן יעצוהו החכמים לפנות אל סוחרי ועשירי עיר מולדתו גענויא ולהציע לפניהם את הצעותיו בדבר הזה, אולי יתנו אוזן קשבת לדבריו ויתנדבו לתמוך בידיו, ולתת לו אניות לעבור בהם דרך הים למצוא את הדרך החדשה לארץ הודו. אך בראותו כי גדולי העיר יהתלו בו כהתל באיש תועה רוח, פנה אל המלך יאהאן השני מלך פארטוגאל ויגל לפניו את חקרי לבבו על אודות הדבר הגדול הזה, וַיְחַל את פניו לעזור על ידו, אך גם המלך ההוא בָז לשכל מִלָיו וישיב את פניו ריקם מלפנים. – בראות קאלומבוס כי נבצרה מזמתו בעיר מולדתו, הרים את רגליו וילך לארץ ספרד וישם את פניו אל המלך פערדינאַנד ויגל את מסתריו להמלך ולאיזאבעלא אשתו ולאנשי סודו. המלך והמלכה הִטו אזניהם לדברי קאלומבוס, ויתן לו המלך ספר־ברית (פֿערטראַג) וינשאהו לשר האניות (אַדמיראל) בכל היַמים אשר יגלה במסעיו, ולנגיד מצווה בכל הארצות והאיים אשר ימצא מהיום והלאה. במצות המלך הוכנו שלש אניות עם כל צרכי הדרך ומאה ועשרים איש, אנשים חזקים ואמיצי לב בגבורים היודעים הליכות הים ותכונתו והעושים מלאכה במים אדירים תחת פקודת קאלומבוס, ובשלשי לחודש אויגוסט בשנת 1492 עזבו הנוסעים את חוף פאַלאָס אשר במחוז אַנדאַלוזיען ויעברו שלם עד איי קאנאריען בלי שום אסון ופגע בדרכם. בששה לחודש סעפטעמבער עברו מן האיים האלה והלאה וילכו הלוך ונסוע לפאת מערבית. ימים רבים התנודדו הנוסעים במרחב הים הגדול והנורא בין גלים סוערים ומשברי מות אשר לא הלכה בו אניה מעולם, ויגוֹדו כלם על נפש האיש הנלבב ההוא ויגמרו אומר להפילהו במצולת ים אם לא ישוב מדרכו. קאלומבוס דבר על לבם וישביח את שאון חמתם בדברים רכים משמן ויפיח בקרבם תקוות טובות כי לא יארכו הימים ויגיעו למחוז חפצם. תקות קאלומבוס לא נשארה מעל כי בשנים עשר לחודש אקטאבער ראו הנוסעים לשמחת לבבם אי יפה מעולף בירקרק דשא נכח עיניהם מרחוק. משם כונן קאלומבוס את דרכו הלאה לצד דרומית ויבא אל האי הגדול הנקרא בשם קובא ואחרי אשר התמהמהו על האי הזה ימים מספר עזבוהו ויעברו עוד ימים רבים עד אשר מצאו את האי המפואר היספאניאָלי או ס"ט דאמינגא (האַיטי). הנוסעים שמחו לקראת חזיונות הטבע הנעימים אשר התיצבו לרגעים חליפות על האי הנחמד הזה, ועלזו מאד על נועם המזג היפה ועל הוד ירקרק היערים והשדות ועל יפעת זהרי השמים היוצקים נעימות עדן בנפש האדם באופן מאד נעלה ונפלא. ואחרי אשר התעכבו הנוסעים על האי המהולל ברוב התשבחות הזה ימים מספר, החליט קאלומבוס לשוב לארץ ספרד לבשר להמלך ולהמלכה כי חפצו בידו הצליח, ובארבעה לחודש יאנואַר בשנת 1493 עשה את דרכו לאויראפא. רוח סועה וסער קם והתחולל בַּיָם ואניות קאלומבוס היטלו טלטלה בין גלים סוערים ומשברי מות. רבבות גלי שחת פערו פיהם לבלי חק לבלוע את הנוסעים כרגע והאניות חשבו להשבר, אך בחמשה עשר יום לחודש יאנואר שבו השמים ויטהרו והסער קם לדממה לשמחת לבב הנוסעים אשר לא האמינו בחיים ובנפש מתעלפת ראו את מותם ואת קבורתם בבטן מצולת תהום רבה, ולעת ערב הגיע קאלומבוס אל איי אַצאָרען. לתקופת ששה שבועות עזבו הנוסעים את האיים האלה ויסעו לדרכם הלאה ועל ידי רוח הסערה אשר הטיל ה' בים עוד הפעם נאלץ היה קאלומבוס לבוא אל נהר טאָיאַ ומשם בא ליסאבאנה.

בליסאבאָן התעכב קאלומבוס ימים מספר ויסע הלאה, ובחמשה עשר יום לחודש מאֶרץ חתרו אניותיו אל חוף פאַלאָס. המלך פערדינאנד ואיזאבעלא אשתו קבלו את האיש הנלבב ההוא בסבר פנים יפות, ויאלצוהו כבוד והדר ויהללוהו ויפארוהו על כל הגדולות והנצורות אשר פעל ועשה בחכמתו הכבירה ואומץ רוח תבונתו בנסיעותיו המסוכנות ההן לטובת הרחבת הגעאגראפיא והרמת קרנה בתפארת. המלך הכין שבע עשרה אניות בצורות וגדולות ויפקידן בידי קאלומבוס וישלחהו בלוית מלחים רבים, גם חרשי עץ ואבן וחוצבי־הרים למחוז חפצם אל הארץ החדשה, ובשנת 1493 בחמשה ועשרים לחודש סעפטעמבר עזב קאלומבוס ואנשי מסעו את חוף קאדיקס ויעברו ארחות הים הגדול ומטרת חפצו לפאת דרומית. בדרכו זאת מצא קאלומבוס בפעם הראשון את איי הקאראיבים, את דאמיניקא, את גואדאלופיע את פארטאריקא ועוד איים אחרים אשר לא שזפתם עין אנוש מעולם ובעשרים ושנים לחודש נאוועמבער הגיע בפעם השנית על האי ס"ט דאמינגא. שם יסד עיר גדולה על בקעה רחבת ידים ויקרא לה בשם איזאבעלא על שם איזבל מלכת ספרד עד היום הזה. –

אחרי אשר החליף קאלומבוס כוח וינח מתלאות הדרך הרחוקה במשך ימי מסעותיו הכבירות, הרים את פעמיו עוד הפעם ויסע הנגבה, ומצאו את איי ימאיקא, ואחרי אשר מצאוהו צרות רבות ורעות, שב לארץ ספרד. (לא נאבה להאריך בזה מיתר קורות ימי חיי האיש הנלבב ההוא, כי אין מטרת מאמרנו לכמו אלה). וימת בוואלאדאליאד בעשרים לחדש מאי בשנת 1506 בהיותו בן תשע וששים שנה וגויתו הובאה אחרי כן לס"ט דאמינגא ויקבר שם בכבוד גדול. – הנה כי כן פעל האיש הדגול מרבבות עם לאושר מין האדם הכללי ולטובת הרחבת תורת הגעאגראפיע במשך ימי צבאו עלי אדמות! ברעיונו הנשגב, ברוחב בינתו, בעזוז רוחו וכחו וגבורתו הגדיל לעשות באופן מאד נעלה ונפלא, לגלות עמוקות מני חשך לכל באי עולם חדש מלא ברכות ה'. ובדבר הזה הראה לדעת כי רוח ממרום הוערה עליו להפליא עשות דבר חדש ולמצוא ארצות חדשות ואיים חדשים באפסי תבל אשר לא שזפתם עין אנוש מעולם! –

לרגלי התגלות קאלומבוס הגדולות והנשגבות ההן החלה תקופה חדשה בקורות חכמת מחקרי ארץ הכללית, על ידו גדלה הידיעה הזאת ותשלח פארותיה עד מחקרי תבל באופן נעלה! והוא יָצק רוח חדשה על אנשים בחירים מעם אשר יתרון הכשר דעת להם בידיעת תכונת הים וחקירת מחקרי ארץ, ויעורר את רוחם לעשות כמעשהו לרדת הים באניות למצוא ארצות ואיים חדשים. המצוין מכל חכמי הנוסעים בימים ההם היה יאהאַן קאַבאָט, איש חי רב פעלים, חוקר לכל תכלית ומגלה עמוקות בחכמת מחקרי ארץ, יליד עיר ווענעדיג אשר באיטאליע. האיש הנלבב ההוא התעורר וישליך נפשו מנגד לעבור ארחות ים בלוית שלשת בניו לגלות ארצות חדשות ואיים חדשים. ויעזוב את חוף העיר ברוסטאָל ומגמת פניו צפונה, אחרי תלאות רבות ומצוקות איומות אשר מצאוהו בדרכו המסוכנה הזאת, אחרי מלחמת גבורה ועזוז כח עם רבבות אבני נגף וצורי מכשול אשר נצבו לו לשטן בדרך ויעצרוהו מהוציא את רעיונותיו הנשגבים לאור, גלה את ארץ הרחוקה, ארץ לאבראדאר. אחרי מותו התעורר בנו סעבאסטאַן קאבאט ומרעו קאַרטערעאַל ויעברו ג"כ ארחות ימים לגלות עמוקות ונצורות מני חשך, כי כח דמיונם העז המריצתם להתחרות את יאהן קאבאט ולעשות שם עולם כמוהו, ואחרי תלאות רבות מצאו את ארץ חוף הצפונית (דאַס נאָרדליכע קיסטענלאַנד) המשתרעת מקצה פֿלארידאַ עד ארץ העסקימאסים. – אחריהם החרה החזיק התיר הנודע באלבאָאַ שמו והוא הגדיל לעשות בימים ההם להרחיב את גבולות הגעאגראפיע ולהגדיל את תפארתה על ידי התגלותיו ארצות חדשות ואיי ים־רחוקים. בלוית אנשי מסעו ומְתֵי סודו יתר חכמי הנוסעים אשר ארחו לחברה אתו עבר את מֵצר ארץ ההרים, ארץ פאנאממאַ ואחרי תלאות נוראות וחַתְחַתֵּי מָוֶת אשר השתרגו עלו על צוארו בדרך הכבדה והמסוכנה הזאת הגיע אל ראש הר גבוה ותלול אשר משם נשקף הים הגדול ורחב ידים ים־הדרומי (זידזעע) וישמח לקראת המצאו היקרה הזאת שמחה בלי מצרים.

פערדינאַנד מאגעללאַן הפארטוגעזי, איש נלבב ורב פעלים, הרים בימים ההם את קרן תורת הגעאגראפיע עד למעלה ראש, ויגדיל את תפארתה על ידי התגלותיו החדשות והנצורות. כי הוא השליך נפשו מנגד לעבור ארח ים הנקרא על שמו „דיא מאגיללאנישע שטראססע“ ומשם בא אל ים־השקט (שטיללער וועלטמעער), ואחרי אשר מצאו אותו צרות רבות ורעות, ואחרי אשר סבוהו מוקשי מות וְחַתְחַתֵי שְאוֹל וזלעפות רעב חתרה אניתו אל איי־מאריאנא ופיליפיניען אשר בהודו המזרחית בשנות 21–1519. בנסיעתו הכבדה והמסוכנה הזאת בצע מאגעללאן דבר אשר לא שערוהו שום תייר מעולם; כי הוא היה הראשון לכל הנוסעים והתרים את הארץ אשר חפצו הצליח בידו למצוא בים דרך לסוב את כל כדור הארץ מכל עבריו מסביב! ויגל פלאות ונצורות בידיעת מחקרי ארץ לרגלי נסיעתו הנפלאה הזאת, אשר לא נשמעו עוד תחת השמש. וזעבאסטאן אלקנה (Elkano) אשר כח דמיונו העז המריצו להתחרות את מאגעללאן ולעשות לו ג"כ שם עולם בין הנוסעים והתרים המפורסמים בארץ, ירד אחרי מותו (מאגעללאן נרצח בשנת 1521 בתגרת זדון הפראים יושבי אי צעבאַ אחד מאיי פיליפיניען) באניה ויעבור ארחות הים הגדול והנורא, ויהי הוא השני אשר סבב את כדור תבל ארצנו, ויעש גדולות ונפלאות במרחבי תורת הגעאגראפיע אשר לא יכלו לעשות כן כל חכמי דורו! –

אחד מגדולי הנוסעים והתרים את הארץ בעת הנפלאה ההיא, היה האיש ארעללאנא איש חֲכַם לבב ואמיץ כח ויתעורר לתור ארצות וימים רחוקים לגלות חדשות ונצורות. ויסע מארץ אופיר (פערו) למצוא עוד ארצות חדשות, וימצא בראשונה את הנהר הגדול מאַראַנאָן או אמאצאנען²², ועל ידי המצאתו זאת גלה המון נפלאות בחכמת מחקרי ארץ אשר לא שערון שום אנוש מעולם, ויחקור את ארץ הזהב עלדאראדא, ויצליח למצוא חדשות ושנות בגלילות הארץ ההיא להרחבת גבול הגעאגראפיע. קאָרטעץ אשר נטל עליו ללכוד את ממלכת מעקסיקא בארץ אנאהואק (משנת 1519 עד שנת 1521) הפליא לעשות בימים ההם בידיעת הגעאגראפיע, ע"י מסעותיו הכבירות, והוא גלה בראשונה את קאליפארניען מציאה יקרה ורבת התועלת, וגבר עמיתו של האי פיצארא אלמאגרא שמו מצא את ארץ החוילה (כילא).

מסעות התרים ההם והתגלותיהם הגדולות והנשגבות העירו בארץ את האהבה אל חכמת מחקרי ארץ ביתר עוז וביתר שאת, בעז רוחם ירו החכמים והחוקרים את החכמה הזאת בכל בתי הספר ויאירו בספריהם היקרים אשר חברו בהמקצעה הזאת את עיני אלה המתחקים על שרשי תכונת ארצות תבל ואיי ימים־רחוקים, הרבו חזיונה בארץ ויטיפו לקח טוב ואמרי בינה לבני הנעורים אשר נהרו אליהם מכל העברים, פתחו להם אוזן לשמוע בלמודי החכמה הזאת ויחשפו לפניהם את אוצר כלי חמדתה אשר אצרו חכמי הדורות אשר קדמו להם, לא נחו ולא שקטו עד אשר בנו כמו רמים את מגדלה, ועד אשר הפריצו את חזיונה בכל הארץ. כמעט בכל ערי הממלכות הגדולות נוסדו חברות חכמים ומשכילים (ווייזען אונד נאטורפארשער פעראיינען) אשר מטרתם היה לשלוח על הוצאותיהם חוקרים וחכמים אשר בידיהם מחקרי ארץ, בכל קצוי ארץ ואיים רחוקים לתור ולבקש אחרי ארצות חדשות ואיים חדשים אשר לא שזפתן עין אנוש מעולם ולהתחקות על תכונותיהם וטבע אוירם. על פיהם נגלו המון נסתרות בהחכמה הזאת ועל פיהם הרימו את נסה לעיני כל העמים לכבוד ולתפארת.

מראשי חכמי הגעאגראפיע בימים ההם, היה החכם מאַרטין בעהאַאים, הוא הפליא לעשות בעניני הידיעה הזאת, הפיץ את מעינותיה להשקות עם רב, וחבר ספרים הרבה אשר עד היום הזה ישמחו לקראתם החכמים, ומכל אשר היה בכחו לעשות לטובת החכמה הזאת, לא השיב את ידו מעשות לא עיף ולא ייגע עד עשותו אותה לתהלה בארץ. הוא היה הראשון אשר שכל את ידיו ויעש תבנית־כדור־הארץ והמפות (ערדגלאבוס) ותלמידיו המובהקים סטעפלער וזעבאסטיאן מינסטער אשר שמעו לקח למודיו מפיו ימים רבים, יצאו בעקבותיו ויכתבו על ספר כל הידיעות בחכמת הגעאגראפיע על פי תבנית־כדור־הארץ והמפות אשר כונן בחכמתו, ויספחו גם את אמעריקא אל המפות ההן. –

ההאָלאנדים בתוך העמים המשכילים המרחיבים גבולות החכמה והתושיה מאז ומלפנים, הפליאו לעשות לחכמת הגעאגראפיע ולהרחבת גבולות הארץ. כי הם הפיצו את מעיני הידיעה הזאת בכל ערי ארצם הקטנות עם הגדולות אשר לא עשו כן כל חכמי העמים ביתר ארצות אויראפא. במאה הי"ז השליכו האלאנדים רבים נפשם מנגד ויעברו ארחות ימים גם הם, וחפצם הצליח בידם למצוא בראשונה את האלאנד־החדשה, ויבאו במסורת ברית המסחור עם ממלכת סינים (כינא) ויעשו מקנה וקנין עמהם. מבתי מדרש החכמה אשר כוננו ידי ההאלאנדים נגה אור חכמת מחקרי ארץ על רבבות תלמידים אשר הקדישו שנותיהם לעבודת המדעים. חכמים גדולים חקרי לב אשר בידיהם מחקרי ארץ, היו מורים ומלמדים להועיל בבתי המדרש ההם, ויעוררו שם את האהבה להחכמה הזאת, ורבים וכן שלמים שקדו על דלתות החכמה המפוארת הזאת ויצליחו גם עשו פרי הלולים. –

בין כה וכה צץ צפירת תפארת החכמים הלא הם החוקרים הנפלאים קאָפערניקוס, קעפלער וגאַלילייא. החוקרים הנשגבים ההם פאר ותפארת המין האנושי, תפארת הבריאה כלה, הרחיבו את תעלומות חכמת מחקרי ארץ באופן מאד נעלה ועל ידיהם נוסדה הגעאגראפיע המאטהעמאטית על מכוניה בל תמוט עולם וָעֶד. קאפערניקוס חכם לבב וכביר כח בכל דבר חכמת בינה והשכל, התחקה על שיטת הליכות־עולם (וועלט זיסטעם) אשר יסד תלמי המצרי ואשר אסרה בנחושתים את ידי חכמי כל דור ודור, ובעוצם ידו החזקה בחכמת המאטהעמאטיק אשר למד בארץ אשכנז, הרס את השיטה הזאת אשר התעודדה כאלף וחמש מאות שנה בעצם תקפה, ויפיליה למשאות נצח בל תקום לעולם. ויגל את סוד מעשה בראשית עפ"י שתי התנועות אשר תתנועע הארץ סביבות השמש. קעפלער החוקר המהולל, גלה בספריו הנעלים הנקובים בשם „מערכת־עולם“ (וועלטהארמאניע) עמוקות מני חשך בחכמת הגעאגראפיע־המאטהעמאטית והמון נסתרות שמבראשית דעות נשגבות ושיטות רומֵמות במסתרי החכמה הזאת אשר רוח ממרום נוססה בהם ואשר תעמודנה לעד ולעולם לנס עמים ולכבוד ולתפארת למין האדם הכללי. גאליליי, אשר גלה חדשות ונצורות בחכמת הטבע בכלל ובחכמת הגעאגראפיע־המאטהעמאטית בפרט, נתן היתרון לשיטת קאפערניקוס על שיטת תלמי המצרי כיתרון האור מן החשך, ויחלוט בהחלוט גמור כי נוע תנוע הארץ סביב השמש והשמש לעולם עומדת! –

אחרי החכמים ההם קמו ויתעוררו עוד חכמים גדולים חקרי לב, ויצרפו כַבור את סיגי חכמת הגעאגראפיע אשר טפלו עליה החכמים הקודמים לפניהם ויסירו את בדיליה אשר ספחו חכמי הנוסעים העתיקים עד אשר יצאה מזוקקה כזהב טהור מזוקק שבעתים. חכמי צרפת היו כמעט הראשונים אשר עמדו וימודדו את כדור הארץ וימצאו את מְמַדֶיהָ ואת תבניתה האמיתית. הם ירו את אבני הפנה למבנה שיטות חדשות בהליכות החכמה הזאת אשר עליהם תכונן בכל תמוט לעולם. בין החכמים אשר הפליאו לעשות אז בחכמה הזאת, היה איש חכם ונבון הנודע בשם אנזאָהן. האיש הזה התודע לאנשים ידועים היודעים הליכות הגעאגראפיע ותכונות ארצות תבל לפלגותיהן, וישמע לקח למודיה מפיהם. קרא גם הרבה בספרי הגעאגראפיע אשר כתבו החכמים הקודמים לפניו, ואז שב להתחקות על שרשי חכמת המאטהעמאטיק ויעָזֵר על ידה לדעת ולהבין את שפוני טמוני מסתרים אשר בחכמת הגעאגראפיע־המאטהעמאטית. בשנת הארבעים לימי חייו, הרים אנזאהן את פעמיו ויעבור ארחות ימים ומשך שנה תמימה סִבב את חוג הארץ, ויביא לנו חדשות ונצורות בידיעת הגעאגראפיע אשר לא שערון שום אנוש מעולם. – אחריו החרו החזיקו החכמים ביראָן וניבוהר וירחיקו נדוד בארצות רחוקות ואיים רחוקים, ויגלו חדשות ונצורות בחכמת הגעאגראפיע אשר לא שערום שום אנוש מעולם. אחריהם התנוססו החכמים קארטערעט, וואַליס ובוגענוויעללע ויתמכרו לסבב את כדור תבל ארצנו, וחפצם הצליח בידם למצוא אחרי תלאות ומצוקות רבות אשר השתרגו עלו על צואריהם דרך חדשה בים הדרומי, והחכמים הידועים קלוּווערוס, ווארעניוס, מאליסאנדער, גראסיער וקאָרנעליוס אספו את כל החדשות אשר מצאו הנוסעים ההם במסעיהם ויעלו על ספר לזכרון לדור אחרון, ולא הניחו דבר גדול ודבר קטן מהקורות אשר נקרו את הנוסעים בימי מסעותיהם אשר לא הֶעלום על ספרם.

החכם בישינג והחכם גאטטעהרער האשכנזים, חשפו את זרוע עוזם בחכמת מחקרי ארץ ויעשו גדולות ונצורות כי הוסיפו עוד לאסוף חקירות רבות המתחדשות בכל עת בידיעת הגעאגראפיע ויהיו לבני דורם לעינים. ספריהם אשר כתבו בענין הזה יקרים עד היו בעיני כל מבין ואנשי הרוח,וכל קוראיהם בשום לב יתפלאו עליהם.

במאה הי"ח עלתה חכמת הגעאגראפיע פלאים עוד ביתר שאת, חכמים מחוכמים אשר בידיהם מחקרי ארץ, התחרו לשבח ולפאר את הידיעה הזאת ויגדילו את תפארתה באופן מאד נעלה. בתים גדולים רחבי ידים לדרוש ולחקור בהם חכמת הטבע ובחכמת מחקרי ארץ התנוססו ברחבי ארצות תבל במצות מלכי ארץ להרבות את כבוד החכמה ואת יקר תפארת גדולתה ויפעת הוד רוממותה. רבים מחוקרי הדור ההוא הרימו אז פעמיהם וירחיקו נדוד אל ארצות רחוקות ואיים רחוקים, וחפצם הצליח בידם לגלות עמוקות מני חשך ונסתרות שמבראשית ויעשירו את תורת הגעאגראפיע בהמון הידיעות החדשות אשר מצאו במסעותיהם. מכל חכמי הנוסעים אשר היו באחרית המאה ההיא, הכי נכבד הסַפן המהולל דזעמס קאָאק אשר מבלי לשגות מדרך האמת נוכל לדמות אותו ברוחו הכביר ובמעלליו הגדולים והנפלאים לקאלומבוס בשעתו. התייר הגדול הזה עבר ארחות ימים גדולים וימצא חדשות ונצורות לא שערום כל חכמי לב מעולם. הוא גלה איים רבים בים אוקינוס, גם הביא לנו ידיעות ברוּרות ונכונות אדות אמעריקא הצפונית והמערבית ועוד רבות כאלה. דור החכם הנפלא הזה היה דור דעה ודורש עד תכלית כל דבר בחכמה ודעת ומה גם בחכמת מחקרי ארץ. דור אשר חכמת הטבע הכללית הגביהה עוף כנשר ובין כוכבים שמה קִנה, דור אשר כל חכמה ומדע ישבו על גפי מרומי קרת וכל מלאכת מחשבת וחרושת המעשה עלו עד מרום קצם, אך יתר מכל החכמות והמדעים העפילה אז חכמת מחקרי ארץ לעלות למעלה ולהקות הנוסעים והתרים את הארץ הביעו נפלאות, התגלותיהם החדשות יצאו בכל הארץ ויעירו ויעוררו את מתי חלד מתרדמתם להבין אל פעולות ה' ואל מפלאות מפעליו בכל קצוי ארץ ואיי ים רחוקים. חבר חכמים וחוקרים חֻברו יחדיו ויוציאו קול קורא לאסוף נדבות לשלוח ארחות־נוסעים חדשים לתור ארצות תבל ואיי הים הגדול. וחפצם בידם הצליח לגלות חדשות ונצורות כאלה בתורת הגעאגראפיע לרגלי מסעותיהם הרחוקות, אשר התפלאו והשתוממו עליהם כל חקרי לב הפלא ופלא! ועל ידי החכם הנוסע המפורסם מונגאָ פראנק אשר ארח לחברה עם ארחת־הנוסעים ההם, נודע לנו תכונת ארץ אפריקא בדיוק עצום אשר עד הימים ההם כִסה אותה ענן וערפל ונעלמה מעיני כל חכמי לב. –

אלכסנדר פאן הומבאלדט, החוקר היותר גדול בדור האחרון הזה, העשיר מאד את ידיעת מחקרי ארץ במחקריו החדשים אדות אמעריקא הפנימית ומזרח אזיה, כי באהבתו העזה אל הידיעה הזאת, עזב את ארץ מולדתו ומשפחת אבותיו ונטה שכמו להיות מן התרים את הארץ וישם נפשו בכפו לעבור ארחות ימים וארצות רחוקות, דרך ארץ גזרה ותלאובות מדבר שממה ויעפיל עלות מרום ההרים הגבוהים והנשאים מקום אשר לא דרכה כף רגל אנוש מעולם, ויקבץ ידיעות רבות בחכמת מחקרי ארץ מאשר מצאה ידו. ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו במאמרנו הנוכחי מצאנו חובה לעצמנו להאריך מעט את דברינו על תהלוכות כל מסעותיו הכבירות והרחוקות ועל פעולותיו הנמרצות בחכמת מחקרי ארץ. כי כדאי הוא האיש הנלבב ההוא להציגו לנס ולפלא בקורות השתלמת חכמת מחקרי ארץ בתור מפליא לעשות מאין כמוהו! –

אלכסנדר פאן הומבאלדט, האיש המהולל ברוב התשבחות, תפארת מין האנושי ויפעת הוד הבריאה כלה, חשב עוד בימי חרפו ללכת לבקש ארצות רחוקות, אשר לא חקרו אותן חכמי אויראפא מעולם, התשוקה העזה הזאת בערה בקרבו באופן נעלה, וירם פעמיו וילך לקרית וויען להשלים את ידיעותיו בחכמת הטבע ומה גם בחכמת מחקרי ארץ שם התנכר אל החכם פרייסלעבין אשר בידיו מחקרי ארץ ויועצו שניהם יחדו לנסוע לארץ השווייץ עד נעאפאל וסיציליען, לחקור אחרי מחקרי הארץ ההיא ולבוא עד תכונת טבע ההרים המוריקים אש (וואולקאנען) המתנוססים שם, וילכו שניהם יחדיו ויבאו אל איטאליען העליונה, אבל ע"י סערות המלחמה אשר התחוללה בימים ההם בארץ איטאליען התחתונה, לא יכלו עוד ללכת הלאה, כי בנפשם היה.

בימים ההם נועדו חכמים רבים בפאריז לרדת הים באניה לעבור ארחות ימים לתור ולבקש חדשות בארץ על חצי כדור הדרומי. הומבאלדט מהר ללכת פאריזה ויגל את אוזן חכמי הנוסעים כי יש את נפשו להסתפח אליהם ולתור בלויתם את הארץ, הנוסעים נעתרו לבקשתו ויהי עמהם נכון לדרך. אפס ע"י תהפוכות ונסיבות שונות נשארה אז תקות התרים מעל והומבאלדט נסע עם מרעהו באַנפלאַנד באניה ההולכת לאמעריקא, רוח קדים הוליך את האניה על פני הים עד כי לעת ערב כבר נסתר חוף אויראפא מעיני הנוסעים. אז באה העת אשר כלתה אליה נפש הומבאלדט זה כמה, אז באה העת אשר הגיע אל מטרת תקותו הנשגבה הזאת זה שנים. לבו פחד ורחב ורגשות נעלות עד אין חקר התרוצצו במשכיות לבו באין הפוגות ותקותו היתה חזקה לגלות בנסיעתו זאת מצפוני ארץ אמעריקא וכל תוצאותיה לתועלת חכמת מחקרי ארץ. –

האניה התנועעה על שטח פני הים במהירות נפלאה ותלך תחת פקודת רב־החובל צלחה על הדרך אשר פניה מועדות באין מכשול ופגע רע ואחרי עבור ימים מספר חתרו הנוסעים על חוף האי גראקאסיע המשתרע בנגב אויראפא. הומבאלד ומרעהו באנפלאַנד היו הראשונים אשר עלו על החוף לתור את האי המוזר להם. בעליצת נפש התבוננו הנוסעים החכמים ההם על הדר תפארת הטבע הנעימה השוררת על האי הנחמד הזה, הרגשות מאד נעלות התעוררו במשכיותיהם בהביטם לכל עבר ופנה, על כל צעד וצעד על כל פסיעה ופסיעה ראו חדשות ונצורות, חזיונות נעימים ומראות מאד נעלות אשר לא ראו מעולם, ובעוד לא שבעה עינם מראות את כל החדשות והנפלאות עזבו את החוף ויסעו הלאה, ויט רב החובל לרדת אל האי טענעריפפא, וירדו שמה הנוסעים על החוף לראות פני האי הזה המהולל בפי כל הנוסעים ברוב התשבחות, בהציגם כף רגלם בפעם הראשון על אדמת האי הנחמד הזה, התפלאו על מראות הטבע הנחמדים אשר שם, ויבאו אל העיר לאגונא, ויעפילו עלות על ראש ההר הגדול פיק המכוסה בשלג עולמים, ואחרי חקרם על תכונת עפר האי ומוצאי אבניו ורגביו מהרו לעזוב את החוף ולנסוע הלאה, וביום האחד וארבעים לנסיעתם נטו לרדת אל חוף בענעצואללא ותחן האניה אצל קומאנא. עיני מבטי הנוסעים שוטטו לכל עבר ופינה לראות ארץ חדשה ונפלאה לפניהם, רגשות מאד נעלות התעוררו בקרב לב הומבאלדט על חזיונות פני הטבע העשירה והכבירה שמה, על כל תמונות התולדה הנחמדות והנעימות אשר התיצבו לנגד עיניו ועל יופי הדרתם והתחלפות תוארם. ותלך משם האניה לדרכה על פני הים ויבאו אל קאריפיא, שמה התבוננו על העמק ועל המערה הנפלאה „גואחאררא“ ויערכו בחינות ונסיונות רבות על כל אשר נשאו בהעמק הזה עיניהם, ומשם שמו את פניהם לתור את כל מישור הארץ לאגאַס, וירדו באניה וילכו לאורך הנחל מאנצאנארעס ויבאו אל קאראקס אשר יגורו בתוכה כשלשים אלף נפש אדם. ואשר נחרבה בשנת 1812 ע“י רעש הארץ (ערד־בעבען) ועד כדי י”ב אלפים מתושביה מצאו קברם תחתם ויאבדו בחיק האדמה, ואחרי אשר תרו את כל סביבות העיר הזאת, הכרים הנרחבים המלאים עצים רעננים שונים, שדמות נאות דשא וגני חמד, פנו הנוסעים את דרכם ללכת דרך תלאובות המדבר הנורא לאנאָס לבוא עד הנהר הגדול ארינאקאַ עד מקום שדמות הנהרות ריא־נעגראַ ואמאצאנענשטראָם המשתפכים בו, דרך עמל ויגיעה למאד מרחק חמש מאות פרסא! אחרי תלאות ומצוקות רבות העברות גבול נפש האדם לשאת ולסבול בדומיה, באו התרים אל העיר קאלאבאצא ויחנו שמה, בסביבות העיר הזאת התבונן הומבאלדט על הנהרים והיאורים השוטפים שם בשקט ובדומית חן ורוחו לא מצא די רויה להעריך בחינות ונסיונות רבות על מיני הדגים הארוכים העוצרים בקרבם כח־העלעקטרי הנקראים בשם „גימנאטען“ וכל הנוגע בהם ימלאו כל יצורי גאו רתת וחלחלה.

בשנת 1800 ביום 27 מאֶרץ הגיעו הנוסעים הומבאלדט ובאנפלאַנד עד ס“ט פערדינאנדא, ומשם ירדו באני־שיט בלוית חמשה הודים לאורך הנחל אפוראַ ומגמת פניהם לבוא עד מקום השתפכות הנהר ריא־נעגראַ למען יוכלו למדוד עפ”י בחינה שמימית את מקום השתפכו על מפת הארץ, וילכו בנחל ההוא ויבאו עד מקום השתפכו בנהר הגדול ארינאקא אשר רוחבו מגיע עד כדי ששה פרסאות אנגליות, וזרמת מימיו בשאון גלים יהמיון, משם פנו באניה על הנהר קאסיקוויאריאָ וישובו אל פני הנהר ארינאקא וביום החמשה עשרה לחודש יוני באו אל העיר אנגאָסטורא קרית גוויאנא אשר לממלכת ספרד. באנגוסטורא התמהמהו כירח ימים עד אשר החליפו כח מתלאות האיומות והמצוקות הנוראות אשר השתרגו עלו על צואריהם בדרך הגדול הזה, ואחרי כן גמרו אומר ללכת ולשוב אל קומאנאַ דרך תלאובות מדבר באנעצועלא, ויעברו דרך העיר פאָאַ ויבאו למחוז חפצם קומאנאה צלחה ביום 23 יולי, שמה התעכבו עד יום 24 נאוועמבר ויעשו דרכם הלאה ויבאו 19 דעצעמבר להאוואנא. בשבת הומבאלדט ובאנפלאנד בהאוואנא הגיעה אליהם השמועה כי מחברת חכמי הגעאגראפיע בצרפת נשלחו שתי אניות תחת פקודת רב־החובל בודין לנסוע לאורך החוף מיצר האָרן ולסוב את כל ארץ החוילה (כילי) ופערו, ולבוא אל האלאנד החדשה לתור אחרי ארצות חדשות בארץ הדרומי. השמועה הזאת העירה את רוח שני התרים הגדולים האלה לשנות את דרכם מן מעקסיקא ללכת ולבקש את שתי האניות ההן. לתכלית הדבר הזה לקחו להם אני־שיט על יד החוף באטאבאנא לנסוע בה אל קארטהאגענא, ועל ידי רוח סופה וסערה אשר קם והתחולל באופן מאד נורא, נאלצו הנוסעים לחתור על חוף ניא־סינו וירדו שמה היבשה ואחרי אשר קם הסער לדממה אחזו את דרכם הלאה ויסעו משם אל קארט־האגענא. משם שטו לאורך הנהר מאגדאלענענשטראם עד בואם האנדאַ. משם רכבו על סוסים ויבאו באגאטה מקץ 35 יום, ואחרי אשר התעכבו שם כירח ימים עברו את הרי־אנדען עד פאפאיען. ואחרי תלאות רבות ומצוקות איומות אשר הלכו בדרך משך זמן ארבע ירחים באו אל העיר קוויטא והוא ביום הששי לירח יאנואר שנת 1802. בעיר הזאת התמהמהו הנוסעים תשע ירחים ויתהלכו ויתורו בכל סביבות העיר וכל מגרשיה, ויעפילו הומבאלדט ובאנפלאנד עלות על ראש ההרים הגדולים פיכינכא וכימבאראסא ויגיעו עד מרום ההרים בגובה 3036 טאָאַזען, גובה אשר לא הגיע לשם כף רגל אנוש מעולם. משם נסעו דרך שדמות השלג אשר באסואי־קוענקו עד לאסקא ועד הנחל אמאצאנענשטראָם, וילכו באניה עד בואם אל רעטאמא, משם עברו את הררי־אנדען ויבאו בגבול פערו, בלכתם בדרך בקרו את הררי־גואלגאַיאק אשר בבטנם מצאו מוצא לכסף, ואת מעיינות המים החמים אשר בקאקסאמארקא, כן התבוננו על חרבות (רואינען) העיר העתיקה מאנזיכא ועל פארי־העמודים (פיראמידען) הנשאים המתנוססים ביקר תפארת גדולתם, ואחרי כן באו לעיר לימא, היא קרית פערו, ויתעכבו שם ירח ימים, ויחקרו את כל סביבות המחוזות והנפות שמה. ויערכו את בחינותיהם ונסיונותיהם הרבות אל כל אשר נשאו עיניהם, תכונות היושבים, מדת החום, מזג־האויר, כובדו, כמות רטיבתו, נטיות הרוחות הנושבות, מעמד העלעקטערי באויר, ונטיית מחט המאגנעט בכל מקום, ובירח יאנואר שנת 1803 ירדו באניה ויסעו לדרכם צלחה עד בואם אל חוף אקאפולקאַ אשר במעקסיקא, ויתמהמהו בסביבות העיר הזאת משך שלשה ירחים.

בהתגורר הומבאלדט במעקסיקא חקר על תכונת מחוזותיה, כל גלילותיה ונפותיה, על כל מחמדיהם, וסגולותיהם הטבעיות הנמצאות בארץ הפלאות ההיא. ויבקר את צינור־המים הגדול הנעשה בנקרת ההר סינאַק להוליך את המים מסביב להעיר, כן בקר את החוצבים בהרים אשר במאראן ואת הר־השרפה יאַרולאַ המשתרע במישור מאַלפאַיס, וישליך נפשו מנגד להעפיל עלות על תועפת שיא ראשו ולרדת לתוך לועו (קראָטער) בעומק 250 רגל. ואחרי עבור שנה תמימה בשבתם במעקסיקא אחזו את דרכם וילכו להאוואנא, וילכו אל מחוזי אמעריקא הצפונית ויבאו פילאדעלפיע, ובשנת 1804 בחודש אויגוסט שבו מנסיעותיהם הכבירות והרחוקות אל ארץ אויראפא ויבאו אל חוף בארדאוי אשר בצרפת מקץ חמש שנים לצאתם משם! –

הרוח הכביר והנשגב אשר התנוסס במשכיות האדם הגדול והנפלא הזה לא ידע עוד מרגוע, עוד לא נחו מורשי לבבו הנעלים ועוד לא קמו שאון רגשותיו העדינות לדממה, כי עוד נכספה נפשו המשכלת לתור את פנימיות אזיה ולחקור אחרי מצפוניה. בשנת 1829 חפץ הומבאלדט ומטרת חפצו הצליח בידו על אופן נכון מאד לפניו, לשמחת לבבו ולעליצת רוח כל המתחקים אחר שרשי חכמת מחקרי ארץ, כי בהגישו את בקשתו לפני הקיסר ניקאלאי מרוססיא, נתן לו הרשיון ללכת ולתור את כל חלק אזיה אשר תחת ממשלתו גם נטה אליו חסד לתמכהו במשען כסף ובכל הדברים הדרושים לחפץ הנסיעה הזאת. וביום 12 אפריל 1829 יצא הומבאלדט מקרית ברלין ויקח עמו שני חכמים מאד נעלים ללכת בחברתו בדרך הזה, האחד גוסטאף דאזע והשני עהרענבערג ויבאו פעטערבורגה. ביום העשרים לירח מאי יצאו הנוסעים מקרית רוססיא וילכו דרך מאסקווא עד ניזני־נאווגראד. שמה ירדו באניה על נהר וואלגא ויבא לקאזאַן ומשם הלכו דרך פערם עד יעקאטערינבענבורג אשר תשתרע ברגלי הרי־אוראל ויתעכבו שמה משך חדש ימים. שם חקר הומבאלדט על תכונת ההרים הרמים והנשאים המשתרעים בין צפון לדרום המתנוססים מעל שטח פני הים עד כדי 5000 רגל. משם נסעו דרך טיומאן עד טאבאלסק ויעברו דרך טאראַ את הישימון הגדול בארבינסקי. ביום השני לירח אויגוסט באו אל בארינאל אשר אצל הנחל אבי, ויתורו את לבם לחקור שם את הים־קאליוואן ואת מוצאי הכסף אשר בהר שלאנגענבערג אצל ברידערסט במורד הרי־אַלטאַי, משם נסעו אל המבצר אוסטקאמיניגארסק עד גבול חינא, ויעברו את הגבול עד בואם מצפון לים דזאיזאנג, ובסוף חודש סעפטעמבר באו לעיר ארענבורג, משם נסעו לאילעצק מקום הקאזאקען אשר באוראל ויחקרו שמה על מכרי־המלח, ומשם פנו אל מגורת האשכנזים היושבים על שפת הנהר וואלגא במחוז סאראטאָוו ועל ים־המלח עלטאן ובאמצע חדש אקטאבער באו אל העיר אסטראחאַן וינוחו שמה, שם חקרו על תכונת טבע הים הכספי, על סגולת מימיו, על חקר תהומו ועל מיני הדגים ובעה"ח אשר בקרבו. משם שבו למאסקווא ויבאו ביום 13 נאוועמבער פעטערסבורגה, ויגיש הומבאלדט את תודתו וברכתו לפני הקיסר על הטובה אשר נטה עליו בחסדו במשך ימי נסיעתו זאת, וישב שמח וטוב לב באץ מולדתו, וביום 28 דעצעמבר הופיע בקרית ברלין מקץ תשעה חודשים לצאתו משם אחרי אשר הלך דרך רחוקה 2500 פרסאות! –

את כל החדשות והנצורות אשר ראה הומבאלדט במשך ימי מסעותיו הכבירות והרחוקות במקומות שונים על כדור הארץ, העלה על ספרו הראשון אשר כתב בשנת 1808 בשפת אשכנז תחת השם: Ansichten der Natur. בספרו יתאר לפנינו בלשון מדברת גדולות ורמות ובטוב טעם ודעת את תכונת טבע כל הארצות אשר עבר בהן את פעולת הטבע ותקופות האקלימים במקומות שונים מכדור הארץ, סגולות כל הארצות החמות, טבע הצמחים ובעלי החיים, עצם ומהות ההרים הרמים החוצבים להבות אש, והעמקים הנרחבים העוטפים בר וכל תבואות השדה, וברוב שכלו ורוחב תבונתו יחקור על כל הענינים האלה בעומק לב וברעיון נשגב ונעלה עד להפליא בספרו: Relation Historique אשר הוציא אחרי כן אצר קורות המסעות בפרט, מחקרי הארצות וצאצאיהם ותכונות הררי־אנדען וסביבותיהם, קורות העמים ללשונותיהם וחרבות־העולם הנמצאים בארצות מעקסיקא ופערו, בספרו אשר הוציא תחת השם: Fragments de geologie climatologie Asiatiques ישא מדברותיו על מחקרי ארצות אזיה, תכונת ההרים הרמים זורקי־אש, על סגולת טבעם ופעולתם על אורך ורוחב גבולות הארצות ההן ועל מדת גובה ההרים מעל שטח פני הים ועוד דברים רבים ונכבדים כאלה, והאחרון מהמון ספריו אשר כתב הומבאלדט בידיעת מחקרי ארץ הכי נכבד הספר המתואר בשם הכולל: Asie centrale, Recherche sur les chaines de montagnes et climatologie compare הנדפס בשנת 1840 בפאריז בשלושה חלקים. בספרו זה העמיק הרחיב את ידיעת הגעאגראפיע על אופן מאד נעלה ונפלא וכל איש משכיל על דבר אמת ישתומם על רוחב לבבו ותבונתו העצומה ועל מלאכתו הכבירה בגלותו לעינינו דברים כמוסים במסתרי המדע ותולדות הארץ אשר לא שערום שום חוקר טבעי מעולם²³. –

הנה כי כן פעל ועשה האדם הגדול הזה במשך ימי חלדו פעולות כבירות ונמרצות בחכמת הטבע בכלל ובחכמת מחקרי ארץ בפרט לרגלי מסעותיו הכבירות אשר עשה במקומות רבים ושונים על כדור הארץ, והוא העלה את חכמת מחקרי ארץ על מדרגה היותר גבוה ויפה בקרבה נשמת רוח חיים חדשים אשר ממזרח שמש עד מבואו יציץ נזר תפארתה וכל ימי השמים והארץ לא יועם זהרה וברק נגהה אשר אָצל עליה האדם הנפלא הזה מהוד חכמתו הכבירה ובתבונתו הנשגבה, שם איש חי רב פעלים הזה ינון לדור דור וזכרו לא יסוף מעל לבות חכמי מחקרי ארץ לעד ולנצח נצחים! –

בעקבות החוקר הומבאלדט הלכו חכמים רבים אחריו, ויביאו לנו חדשות רבות בתורת הגעאגראפיע, גם הם. חכמי ענגלאנד בימינו האחרונים האלה העלו אור חדש על ממלכות אזיה הפנימית ועל תכונותיהן והליכותיהן. החוקרים הנודעים גאססעלינג, די־אנווילא, העערען, אוקערט, ניטש ומאננערט הגדילו את ידיעת הגעאגראפיע בספריהם היקרים. החוקרים והתרים את הארץ שפרענגעל, עהרמאַנן, בערטוךְ ועוד רבים כמוהם, שמו מערכות וסדרים חדשים וישרים בידיעה הזאת. ספרים יקרים המפיצים אור יקרות על חכמת מחקרי ארץ כתבו בעשרים שנה האחרונות החכמים מאלטעברון, וואוגאנדי, מענטטעלי, באַלבי, גוטהריע, פינקערטאָן, גוטסמוטהם, שטיין, פאברי, קאַנט, באדע, בערגמאַנן, סויסורע, גאספארי, קאנאביך, פאגלער, עבעל, ציממערמאַנן, וואֶלטער, וו. האָפפמאַנן, ופ. האָפפמאַנן. – החוקר הנשגב קארל פאָן ריטטער ירה אבן הראשה בידיעת הגעאגראפיע־הפהיזיש, ובדעתו הרחבה העלה אותה על גפי מרומי קרת ככל המון המדעים, גם מפות־הארץ מצאו להם גואלים בימים אלו ע"י חכמי חרשים אשר אזנו, חקרו, תקנו את המפות הראשונות ועל ידיהן פקחו את עיני המורים והתלמידים בבתי־הספר ללכת ברחבה ברחבי מחקרי ארץ. –

מסע נביות²⁴    🔗

בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם:

(ירמיה ב' ו').

כל עוד נשמת שדי תחייני, לא ימחו מעל לוח זכרוני כל התלאות והזועות, המקרים והפגעים, חרדות המות ובלהות השחת אשר מצאו אותנו בעברנו לרגלי מסעינו דרך המדבר הגדול „מדבר נביות“ (נוביען) המשתרע בארץ נוביען בחלק אפריקא לפאת צפון ארץ מצרים, לפאת מערב ארצות ניגריציען, לפאת נגב ארצות גאללאַער וכוש (אבעססיניען) ולפאת ים סוף המזרחי. עוד יצלול באזני קול רעש צלצלי שמע המדבר ציה ושממה המלא גבעות חול והררי אבק על כל גדותיו! עוד ילהטו פני מקרני השמש הבוערים שם כלפידי אש צרבת באין הפוגות, והאדמה כשלהבת מתלקחת. עוד יתחוללו על ראשינו רוחות המזיקות רוחות זלעפות המשחיתים סאמום חאמזיהן והארמאטטאן שמם, אשר עוללו נוראות לנפשנו ויעציבונו בישימון דרך הזה באופן מאד נורא ומחריד ועוד יתעונו מבלי דרך ונתיב חזיונות מתעים חזיני רוח (לופטשפיגעלונגען) אשר כמעט הצעידונו אל מלך בלהות, ויהדפונו לבאר שחת. השוותי לנגד עיני את כל החזיונות האיומים אשר חזו עיני במדבר הנורא הזה, תסמר שערות ראשי ובשרי יאחז פלצות, כי איה שוקל ואיה סופר את כל המון גלי המצוקות אשר עברו על ראשינו וכמעט נגזרנו מידם לולא ה' סכך עלינו באברתו ובצל חסדו הנדיבה. הן אמנם מדבר איום ונורא הוא המדבר נוביען הגדול הזה, אשר לשמו ולזכרו יאחז שמה ושער והנוסע אשר נסה הצג כף רגלו על ארץ תלאובות זו, יתפלץ ממקומו בתארו בנפשו את חזיונותיו האיומים ובלהות המות אשר יעופו ממעל לראש כל מדרך כף רגלו. המדבר הזה יכלכל בקרבו חלק צפוני ממלכת נוביען הכללית, ויפגע מעיר זיענאַ אשר בקצה דרומית מצרים עד הכפר גיטץ אשר בקצה דרומית המדבר. אוירו הוא חם מאד והאדמה חרבה ויבשה, מלאה הרים וגבעות, עמקים וגיאיות, אבקת חול פורח, צורים גבוהים וסלעי מגור נשאים ולא תצלח להיות זרוע עד קץ הימים. אך בכל זאת ישנם מקומות רבים בהמדבר הגדול הזה אשר יצמחו שם צמחים רבים. גם אָחים (וויעזען) מעולפים עשב וירק דשא ישגו שם ונקראים בשם „נאות־דשא“ (אָאַזען). שם יפגשו חיתו טרף ובהמות שדה, כנף רננים וכל רמש זוחלי עפר, המבחילים נפש ההולך. הגשמים השומרים את מועדם בארצות הקדם, ימטירו על המדבר הזה אך לעתים רחוקות, וכאשר יבא מטר על הארץ, אז נאות המדבר ההם יעטפו בר וגיל תחגורנה וכנאות שדי ילבישו דשא וירק עשב בשפע רב. כל חיתו המדבר למינם ועוף השמים יבאו אז שמה לרבוץ בנאות דשא, בריאה חדשה גם מחזה נעימה יתיצב אז לנגד עיני ההולך להרנין את לבבו. אבל לא לימים רבים ימשך החזיון הנחמד הזה; כי השמש בלהט חומו העז ילהט כל ירק כל עשב ותיבש כל טרפי צמח הארץ והיו כלא היו כי הימים הטובים האלה לא יארכו כ"א עד שלשה חדשים, וככלות הימים האלה, תתהפך הארץ כחומר חותם מזלעפות השמש, שרשי הצמחים יקמלו, אך מי הגשמים האלה ישארו שם בנקיקי הסלעים זעיר שם זעיר שם וישיבו את נפש הנוסע כאשר יצמא למים. וכאשר נתפלא לראות כי יד הטבע תפליא לעשות נפלאות גם נצורות בארץ הנשמה הזאת, ותצוק רוח חיים באף כל היקום, אז נוכל לקוות כי גם האדם, יגביר חילים בחכמתו ובתבונתו הרבה לברוא בריאה חדשה בזמן מן הזמנים ההיא, ולהפוךְ ארץ מלחה למקום בריה וארץ ציה למוצאי מים.

על פני שטח המדבר מלמעלה, מפוזרות ומפורדות הרבה אבני גראַניט, אחאַט, ישפה (יאַשפיס) ושש גם הרבה נציבי מלח. רוב המדבר הזה הוא מישור רק באורך חוף הים־סוף תשתרע שלשלת־הרים (קעטטענגעבירגע) ובאורך מערבי ילפות היאור נילוס ארחות דרכו. מים לשתות לא ימצאו בו, כי הבורות יכילו מים מעטים והנוסעים האומללים בנפש עיפה וצמאה אשר לשונם לחִכם דבקה, ייגעו טרם ימצאו אותם לשבור מעט צמאונם הנורא ולהשיב את נפשם אשר עולפה מחום השמש הבוער שם ככבשן אש, וגם מעט המים הנמצאים הם רעים ודלוחים לצבות בטן. הערביאים הנוסעים בעדר (נאָמאדען) ישוטטו תמיד על המדבר הזה המונים המונים לשלול שלל ולבוז בז מהעוברים ושבים, והם פראים מבטן ומלדה, ופרועים מכל חוקי המוסר ואהבת החמלה והחנינה, יתנפלו על הנוסעים האומללים כחיתו טרף, אותם יכו נפש וכל קנינם ורכושם ישללו להם, ועוד אשוב לדבר מהם במרוצת מאמרי הלאה.

קורא יקר, במדבר איום ונורא כזה, קבר לאלפי אנשים מאז ומלפנים, מימי עולם ושנים קדמוניות היה הפעם מגמת פנינו בנסיעתנו הנוכחית. השמש יצא על הארץ בהדר גאון עוזו וחוסן יקר תפארתו, ויפז בברק מתנוצץ את ראשי הצורים וכיפי־הסלעים אשר התנוססו מכל עברינו מסביב, האמנם המקום אשר בחרנו בקצה המדבר למרבץ אורחתנו (קאראוואנא, עקספעדיציע) בלילה ההוא, משך אליו את עינינו בחזיונותיו האיומים, ואנכי התמהמתי להתבונן על כל הככר מסביב זמן כביר; פה התנוססו הרים גבנונים מהררי־עד הנשאים, אשר אבנים גדלות ירצדון מעליהם כענקים וארזי אל ירימו ראשיהם עד לשמים, ופה שן סלע מזה ושן סלע מזה ינטו מרום קציהם זה לעומת רעהו ועל חוג הצר המפריד בינותם עלה כלה קמשונים ומלוחי שדה, עד כי גם בריה קלה קטנה ורזה לא יכלה עבור בו. פה חוטר שבור ופה שברי סלע ואבני גיר מנופצות שם גבעות עולם ועמקים שוממים ונוראים ושם יערות עבותים אשר אור קוי השמש חתמו למו בטרם עלה הכורת עליהם תשתרענה לנגד עינינו מרחוק. נהר גדול בהמון גליו ובחומר מימיו הרבים יסער בלי חשך אשר כגבור ירוץ אורח לא סלולה ויט אסוריו בין סלעי מגור וחלמיש צור וידרוך ברגל גאוה ומפיו יז קצף נורא, וברעש ורוגז יגמא ארץ ואת כל הנצב לו לשטן אבני נגף וצורי מכשול עד אשר ירחיב צעדיו תחתיו, עד כי לאחרונה יעלם בעבי יער וחורש ועקבותיו לא יודעו עוד. בכל זאת נחמד למראה ותאוה לעינים המקום המשולח והנעזב הזה; כל הסלעים, סבכי העצים והמים האלה סגר עליהם שלשלת הר גדול אשר על רגליו יציצו שושנים ופרחים למכביר, המפיקים ריח ניחוח באופן נעלה. אולם הם ילכו הלוך וחסור במדה אשר ההר ילך הלוך וגדול, עד כי על קדקדו כלה כל ירק תם כל עשב, הוא ישא ראשו החשוף והקרוח עד העבים ממעל. – בתהו ילל ישימון נורא כזה תקענו את אוהלינו ונלן שם הלילה. כמעט נפקחו עפעפי השחר קמנו כלנו מעל הארץ ונכון לדרך פעמינו, לקדם בפעם הראשון בימי חיינו את המדבר הגדול והנורא הזה ולבוא בברית עם משלחת מלאכיו הרעים והאיומים. בין הערביאים אשר לקחנו אתנו להורותנו הדרך נלך בה, התגלע ריב ומצה עד להשחית, וינצו איש את רעהו זמן כביר, גם קראו למהלומות בשצף קצף ובחמה שפוכה. שורש דבר הריב היה, כי כל אחד מהם האמין אשר על גמלו העמיס משא לעיפה יתר רב מאשר העמיס חברו, ולולא התערבתי בריבם לעשות שלום ולפשר ביניהם בדברים רכים ובהבטחת תשורות יקרות כאשר נגיע למחוז חפצנו, כי עתה השליכו את ארחתנו אחרי וגיום ואותנו עזבו בארץ תלאובות זאת באין מנהל ומורה דרך.

ביגיעות עצומות ותלאות רבות מרבה מהכיל, עברנו את שלשלת הרי גבנונים הנזכרים אשר עמדו כצר לעומת פנינו ויחסמו את דרכנו מבלי לנסוע הלאה. כאשר צלחנו את תועפות ההרים האלה, והנה מדבר נוביען במרחבי אין קץ השתרע לנגד עינינו, משומם ונבהל. בפיק ברכים ובחלחלת מתנים עמדתי על עמדי למראה ארץ תלאובות הלזו, המתעתדת לקדם את פנינו בלוית משלחת מלאכיה הנוראים וכלי זעמיה האיומים, ואין קצה להתלאה אשר יקרה את ההולך שם לתומו. שויתי לנגד עיני ותארתי ברוח דמיוני את כל המקרים והתלאות המצוקות והזועות הנשקפות לנו מדי עברנו בים חול לוהט, בערבות ציה ושממה כזאת! לבי נפוג ורוחי הגה אימה! אהה! איכה ישליך האדם את נפשו מנגד בתוהו ילל ישימון, רבץ המות עם כל צבאות בלע, אשר על כל מדרך כף רגלו קברים לו וערום שאול נגדו, ציירתי בנפשי את סכנת המות המרחפת על ההולך לרגלי הסערות רוחות זלעפות, לרגלי הרעמים והברקים המתחוללים והמתנוצצים בתעצומות עוזם בהמדבר הגדול והנורא הזה! את האסון והשבר לרגלי חיתו טרף ובני שחץ בנפול חבלי שֵׁנה על עיניו, ועוד רע ומר מכל אלה פן ימות גמלו ברעב ובחוסר מספוא! ואז צפוי הוא הנוסע האומלל אלי מות בתוהו ילל המות ההוא. ברעיונות איומים ומבהילים כאלה הייתי נאחז ברוב שרעפי בקרבי זמן כביר עד כי לא ידעתי מכל הנעשה מסביב לי, ולולא העירני מרעי החכם הנוסע מאֶר – אשר התארח לחברה אתי בהנסיעה־המדעית הזאת – מתרדמת המחשבות העמוקות ההן, כי עתה מי יודע מתי היה קץ לדמיונות ורגשות נעלות ונשגבות האלה. – בראשית מסענו נראו עוד כה וכה לנגד עינינו עצי שטים אחדים אשר רובם קמלו ויבשו מזלעפות השמש, עוד הכו קמשונים וחרולים את שרשיהם בארץ תלאובות הזאת, אשר נשארו לפלטה מתגרת ידי האיתנים מרגיזי ארץ תחתיהם, לנחם ולשעשע את הנוסע האומלל בתקוות נעימות כי עוד ישוב לראות את ארץ החיים וכי עוד לא בא הקרץ עליו. עוד צלצל קול הקפוד והעגור באזנינו, ועוד שָרק העורב לפנינו את שיריו האיומים המעוררים קינים והגה והי באופן נורא ומעציב מאד, במצאם עוד מחסה בצל דליות העצים החשופים והיבשים ההם, ועוד חלפו לפנינו השפן והארנבת ברוצם מבוהלים ודחופים רצוא ושוב, ומגמת פניהם להתרחק חיש קל ממקום הנורא הזה ולהשליך את המדבר אחרי גיום בידעם ג"כ נאמנה כי בנפשם הוא.

מן הבקר עד הערב התנהלנו לאט לאט בכבדות, בין שכבת החול ואבני גיר המנופצות אשר רופדו לרגלינו, ולשמחת לבבנו אותות החיים עוד נכרו בסביבותינו, אף כי מדי רגע ברגע נצערו עקבותיהם (שפורען) ולאט לאט לטמיון הלכו, אולם כמעט פנה השמש לערוב, חמקו ועברו פתאום כל החזיונות האלה, ועקבות החיים ספו תמו מן בלהות המדבר הנורא הזה. עצב נורא נפל עלינו ועל אורחתינו, עינינו נמקו בחוריהן ופנינו כסו במשאון, אמש שואה ומשואה סכך בכנפיו על פני כל הישימון, דומית קבר על פני כל הככר לארכו ולרחבו ודממת תוהו על כל עבר ופנה. שחוח ובלי כח סחבו גמלינו כובד משאם בין שכבת החול ואבני החצץ אשר עקבות חיות רעות עליהם יראו וחותם אבדון נחתם על פניהם, ויתנודדו לאט לאט איש אחרי רעהו בפסיעות צרות ומדודות, ויצעדו צעד אחר צעד קדימה, מתנועעים ומתנודדים ישבנו במרום כר־גמלנו (זאַאאעשין) ונסול את ארחות דרכינו מבינות לערפלי העלטה ועבי נשף, אין דובר דבר ואין קול ואין קשב.

עיפים ויגעים הגענו בשעה העשירית בלילה למקום רחב ידים ותקענו שם אהלינו, את משאנו הסרנו מעל דבשות הגמלים ונתן להם מספוא גם די מים לשתות ואחרי אשר אכלנו ארוחת הערב רפדנו את יצועינו על קרקע הישימון הזה וכפת השמים היה מכסנו, ונלן שם הלילה ושנתינו ערבה לנו, בהיות הבֹקר בֹקר לא עבות כאשר השכמנו קום ללכת ולשום לדרך פעמינו, אזי הופיע הישימון בתמונה אחרת מאשר ביום אתמול, ולכל חזיונותיו לא היה שום שווי ודמיון אל חזיונותיו הראשונים; כל רגש חיים וכל עקבות איזה גוף אָרגאנו לא נראה עוד על פני האדמה, כאלו נמחה כל היקום מתחת השמים; הקפוד והעגור לא יצללו עוד את מנגינותיהם הנעימים באזנינו, החסידה והעורב לא ישרקו עוד שרקת, גם קמוש וחוח ועצי השטים חדלו בכל הככר השמם הזה, רק מדבר חול במרחבי אין קץ השתרע ביקר תפארת גדולתו לנגד עינינו, רק ים־חול המלא על כל גדותיו אבק פורח, כתרנו וסובבנו מכל עברינו מסביב! וזרמי חול ועפר כסו את ההרים והגבעים והעמקים והגאיות עד אשר לא ידענו להזהר ולהשתמר לבל נפול בשחיתותם! הגמלים האומללים היודעים היטב את חליפות עתותי וצבאי המדבר יותר מהאדם, ואשר אושר והצלחת הנוסע בידיהם נתנו, בגדו הפעם בנו ויטו אשוריהם בארחות עקלקלות; כי אבני הנגף וצורי המכשול אשר התיצבו כצר לקראתינו לשטן להם בדרך מהלכם התעום מדרך הישר ויכתתו את רגליהם בעמל ותלאה רבה. חדלי כח ואון הלכו בדרך המלאה חתחתים ומעקשים, ועל כל שעל ושעל כרעו כשלו ונפלו בעמקי פי הפחתים והמערות כצלול אבן במים אדירים. הה! מחזה איום ונורא אשר כמוהו לא ראו עינינו כל ימי חיינו, היה המחזה הזה, ודמינו בנפשנו כי אל ארץ רפאים מקום מרבץ מלאכי בלהות ושדי שחת יצעידונו הפעם רגלינו, ואל ארץ צלמות גיא בן הִנום מועדות הפעם רגלינו!

בדרך מלאה חתחתים וצלמות כאלה אשר יעברו גבול כח האדם לשאת ולסבול אותם, התנודדו לאט לאט בכבדות ובצעדים ספורים ומדודים, משך זמן עשרה ימים רצופים, אהה! לא דבר נקל הוא לסבול תלאות וזועות איומות כאלה עשרה ימים ארוכים ומשוכים באין הפוגות, יום לשנה יום לשנה נחשבו בעינינו! נפשנו קצה בהנסיעה הזאת המסוכנה על כל צעד ונחכה בכליון עינים עד אשר יקרא לנו אלהי הרוחות דרור מעמק רפאים, ונתפלל אליו בלב נשבר ונדכא ובצקון לחש, להצילנו ממצוקותינו ומתלאותינו אלה, כי כמו אנשים אין איל היינו וכל כחותינו עזבונו, תוחלתנו נכזבה תקותנו מפח נפש וישועה רחקה מאתנו; כי כל המקרים והזועות, המצוקות והתלאות המוצאות אותנו במשך עשרת הימים הנוראים האלה, כאין וכאפס נחשבו לעומת התלאֹת והצרות אשר עוד התעתדו לכלות חצי חמתם וכלי מפצם בנו וכאשר נספר במפרט במרוצת ספורי מסעותינו אלה. –

האסון היותר גדול והיותר נורא אשר קרה אותנו בראשית ימי מסענו, היה „חסרון־המים“. החסרון הגדול הזה הצעידנו כמעט אל ארץ תחתית, ויחמוס מאתנו את כל נחמתנו בעינינו, היא שארית תקותנו כי עוד נשוב לראות טוב בארץ החיים; כי במשך עשרת הימים הנוראים ההם כלו כל המים מכלינו, ובכל דרכינו לא מצאנו מים אחרים למלאות את כלינו מחדש. הצמאון התגבר מיום ליום בתוך ארחתנו ולשונינו לחכנו דבקה. חום השמש והשרב הנורא אשר יבער שם ככבשן אש הוסיף מגפותיו על צמאוננו הנורא, ונאבד את כל תקותנו, וכאשר התגבר עלינו הצמאון בכח משנה עוד יותר מבתחילה, שפכנו את מרי שיחתנו בחיקנו כי ימהר יבא הקרץ עלינו לבל יעננו עוד בחיים המרים המאררים האלה, כי מה חיינו ואורך ימינו בדוחק ובצער גדול כזה? בשארית כחנו שוטטנו במלא רוחב הככר לחפש בחפש מחופש שם אחורי הכיפים והסלעים אולי יצליח חפצינו בידינו לגלות איזה מעין מים להרוות בהם את צמאוננו ולהשיב את רוחנו אלינו, כי זה שלשת ימים אשר לא בא נטף מים אל פינו, מן הבקר עד הערב חפשנו וחקרנו אחרי מים וכל עמלנו עלה בתוהו, כי סגר עלינו המדבר את כל תוצאות מימיו לאמר „פה מות תמותו, ופה תגועו בצמא ולא תוסיפו עוד לשחר את פני כאורחים לא קרוּאים!“ כמתיאשים באין תקוה וכמצפים למות ואיננו, שבנו כלנו לעת ערב אל מרבץ ארחתנו חלשים ועזובי כֹח, פתאום והנה קול ערבי אחד קורא מרחוק בחיל: „מים, מים, מצאתי מים, עושו חושו, מים מצאתי!“ לשמע הבשורה המשמחת לב הזאת, קמו כלל אנשי האורחה על רגליהם המתנועעים כאשר ינוע הקנה במים, וכחץ מקשת חשנו כלנו ונרץ בשמחה רבה אל המקום אשר קרא אותנו הערבי; אבל כאשר התאספנו סביב באר המים אשר מצא הערבי, נהפך פתאום שמחתנו, כי המים היו עכורים ודלוחים המעלים צחנה ובאשה והפורים ראש ולענה, אולם מרוב צמאוננו לא שמנו לבנו אל אי־נקיות המים האלה, ואיש איש כדו ובקבוקו בידו שאב מן המים הנרפשים האלה ויגיח אל פי בחשוקה נמרצה למאד, ואף כי שתינו אותם בגועל נפש, בכל זאת שכחנו כרגע את צמאוננו הנורא ותחי רוחנו. כעשרה אנשים מן הערביאים מצאו את קברם אצל באר המים הזה, כי מרוב צמאונם העצום לא ידעו שבעה וישתו יתר על המדה עד כי צבתה בטנם, אחזום השבץ (קראַמפף) וימותו כרגע. את המים הנותרים שמנו בכלינו ונשמח שמחה בלי מצרים ואין קצה להגיל והחדוה אשר לבשה רוחנו.

בחמשה עשר לירח אויגוסט (1876) בבקר השכם, הקמנוּ את גמלינו ונעמיס עליהם את משאנו, ואחר ארוחת הבקר שמנו לדרך פעמינו הלאה ומגמת פנינו קדמה מזרחה, פתאום לבשו השמים הטהורים קדרות וערפל חתולתם, אור יום נהפך עד ארגיעה לאפלה, וכוכבי נשפו חשכו מענני חול שחורים אשר עלו כהרף עין. השמים המזהירים כעצם לבנת הספיר, והשמש הלוהט בעוז לפידי רבבות זהרי יפעתו, יחד כתולע האדימו, גם החום עלה פתאם מעלה מעלה על מדרגת הטהערמאמעטער ויכביד את אכפו עלינו ועל גמלינו באופן נורא ומחריד, בראשונה לא הרגשנו הנסיבה הפתאומית להתחלפות האויר התמידי למצב נורא ומוזר כזה, ולא ידענו שחרו, אבל עד מהרה השמעונו הערביאים כי סכנה גדולה מרחפת עלינו לרגלי רוח זלעפות הנקרא בשם „סאמום“, הפועל בעתים ידועים בשנה, פעולות איומות ונמרצות במדבר החול הגדול והנורא הזה, וכי אותות השמים האלה יבשרו את עת בוא האורח האכזר הזה. „הרוח הנורא הזה, יספר לנו ערבי זקן אחד מאנשי מסענו, יפיל אימתה ופחד על האדם ועל הבהמה יחד, ויעולל נוראות לנפשות כל ברואי מטה ולכל גוף ארגאני, נשמת החיים תקצר ותכבד אז מאד, עור בשרם יצמד על עצמם, מעיהם יחמרו, וגרונם צחה צמא, ובקרבם תבער שלהבת נוראה מבלי יוכלו לכבותה; מלהט כובד רוח זלעפות זה, כל ירק ושיח כל העצים והנטעים יבולו ויקמלו ויפלו, בִן רגע, ואוי להם להנוסעים האומללים בעברם אז בחוץ עת קטב מרירי כזה יתחולל בתעצומות עוזו, כי עד ארגיעה ימותו לגוע וינוחו כישנים עלי אדמה וכל אותות מות לא יראו על פניהם, אך בכל זאת תחבולה אחת תועיל להנוסע האובד בעת רעה כזאת, והוא להתנפל עד מהרה מלא קומתו ארצה ולשכב ככה עד יעבור זעם והרוח כליל יחלוף ויעבור“.

נבהלים ונדהמים שמענו את הבשורה הנוראה הזאת מפורש יצאה מפי הערבי, אשר דבר דבריו אלה בחום לבב ברטט ובזועה, כי זה כמה היה למטרה לחצי רוח זלעפות כזה והיטב ידע כמה כחו גדול. רוחנו חובלה ופלצות אחזתנו, ונתעתד כלנו להמות הנורא והאיום הזה! – בין כה וכה והאויר התאדם כתולע עוד יותר מבתחילה ויתראה במרחק רב וקיטורו חם כקיטור הכבשן. „אחי ורעי, קראו הערביאים פה אחד – נחישה נמהר ונפול כלנו על פנינו ארצה, כי עוד מעט והקטב מרירי יחלוף על פנינו!“ כמעט יצאו הדברים האלה מפיהם, והרוח סאמום החל לשלוח את חצי מכותיו ומגפותיו בנו; פנינו אדמו כדם, עינינו נמקו בחוריהן, ראשנו היה עלינו כגלגל וכמעט לא נותרה בנו נשמה, כל אנשי האורחה נפלו פתאום מלא קומתם ארצה. גם אנכי ומרעי מאֶר ויתר חכמי הנוסעים אשר התארחו לנו לחברה בנסיעתנו זאת, עשינו כמעשיהם ונסתיר את פנינו בשולי בגדינו ובמטפחות ידינו. גם הגמלים היודעים גם המה את גבורות הרוח ותעצומותיו, גם הם נפלו ארצה ויסתירו את פניהם בין רגבי החול עד אשר יעבור הוות. כה שכבנו על הארץ כמתים שעות מספר, וכאשר הרגשנו כי הסאמום חלף ועבר, הרימונו את ראשנו מעל הארץ ונקם עייפים ויגעים על רגלינו, לשונינו בצמא נשתה ורוחנו חובלה כנשר חש על טרפו. כן חשנו לפתוח את כלינו ולשתות את המים אשר היו אתנו. אבל מה מאד אחז את בשרנו רעדה ופלצה נצחת, בראותנו לתוגיון לבבנו כי כל כלינו דללו וחרבו ורוח הקטב הוביש את המים עד כי לא נשאר שריד²⁵. אנכי ואחוזת מרעי המתקנו סוד ונשם עצות בנפשנו איך למלט את נפשנו ממות, אבל כל תשועה רחקה ממנו וכל תוחלתנו נכזבה. כנואשים באין תקוה עזבנו את גורלנו בידי המקרה ונחכה למות. אולם הערביאים אבירי הלב מטבעם אשר לא יתנו את נפשם מהרה להיות טרף לשיני המחסור הנורא, וכל עוד נשמתם בם ילחמו את תלאותיהם כגבורים משכילים, על שדה קטל בעצה ומזימה וביתרון הכשר דעת, לא נתנו את נפשם לשלל כרגע להיות לברות לשיני הצמאון הנורא ולא אמרו ועוד נואש לחיים המרים האלה. פתאום נהרו פניהם משמחה ותקוה חדשה החלה להתנוצץ במשכיותיהם כאשר אספר פה לפני הקוראים. הגמל אשר פי הערביים יקבנו בשם „אניות־המדבר“ גם בשם „חיה קדושה“, הגומל טוב וחסד להנוסע הערבי במדבר, אשר בלעדיו לא יעצר כח לעמוד יום או יומים בארץ רפאים ההיא רבץ המות והשחת, על דבשתו ירכב הנוסע בישימון דרך בהעמיסו עליו גם אהלו וכליו וכל קנינו, את חלבו ישתה וינעם מאד לחכו, גם יתיכהו ויקפיאהו ויעשהו לחריצי חלב, גם יעשה ממנו חמאה וימרח על פתו למאכל תאוה: הגמל, אשר יאָכל לפעמים גם בשרו ומעורו יעָשה מנעלים לרגליו ושמלה לעורו, הגמל הזה הביא הפעם להערביאים אשר בתוך אורחתנו עוד תועלת גדולה אשר על ידה החיו את רוחם וישובו את נפשם. והוא, כי התיעצו לשחוט את גמליהם ולהרוות את צמאונם הנורא מדמם החם עד אשר יבאו אל מקום מוצא מים. בפיהם דברו ובידיהם מלאו ויכריעו את גמליהם האומללים ארצה לטבח, וישחטום בסכיניהם החדים ויזילו את דמם בכליהם וישתו באות נפש לרויה. גם לנו נתנו את יין־הגמלים האלה לשתות, ונשת ותחי רוחנו ואחרי אשר החלפנו כח שמנו לדרך פעמינו הלאה.

והנה בטרם נבוא אל המשך ספורנו אמרנו לעכב מעט את הקורא היקר ולספר באזניו דברים נכבדים מתולדות טבע הגמל מארחות חייו ומתכונותיו ותועליותיו, ולגול לפניו בקצר מלים את ספר היחס שלו, לבל יהי מוזר לפניו בזכרנו את שמו פעמים רבות בספורי מסעותינו אלה.

הגמל הוא בעל חי גבוה כארבע אמות, וארכו מראשו עד זנבו שש אמות, שערותיו המכסים את צוארו המה רכים וארוכים ממראה צהוב או חום ונוטה לפעמים למראה אמוץ וללבן או למראה שחור, ועל גבו דבשת (האָקקער) אחת או שתים.

הבעל חי הזה יביא תועליות רבות לכל הגוים השוכנים על ארץ רבה, מן קצה מדבר אפריקא זהארא המערבי ועד קצה ארץ חינה מזרחה, וגוים רבים לא יכלו להתקיים בארץ לולא החי החזק הזה, הנוטה שכמו לסבול משא כבד משקל אלף וחמש מאות ליטרא, ולא ייעף ולא ייגע בהליכתו. במדברות אפריקא הגדולים והנוראים, בערבות ציה ושממה, בימי החול הגדולים ורחבי הידים ההולכים ומשתרעים בלי מצרים ובאין גבולות, המכים גלים ובגאותם יתנשאו עד גבהי שמים לרגלי הרוחות העזות הנושבות בערבות חורב, לא דרכה כף רגל אדם מעולם לולא הכין לו ה' את הגמל, ובלעדו לא אצר כח לעמוד יום או יומים בארץ רפאים ההיא, רבץ המות ושחת בלי לולא הגמל מעוזו ומשגבו, כי עתה יתם הנוסע הערבי לגוע במסע ים חול כזה, ברכבו על דבשת הגמל בישימון דרך לא יחת מכל אסון ופגע; הערבה עם כל רבבות תלאותיה וזועותיה, אימות מות ומצרי שאול אשר תבואנה לרגלי הנוסע, תהפך לארץ שלום ולארץ המישור לרגלי הגמל, מדבר ציה ישיש לפניו, וערבה תגל אף גלת ורנן, והמדבר יהיה לו למבצר משגב אל רוח הדרור, אשר ישאף שם מבלי גבולות, לרוץ אורח בערבה הנוראה המשתרעת במרחבי אין קץ, לפלס נתיב לו בין גלי החול הקודחים ולהטים כרשפי אש, לנוח בנאות מדבר (אָאַזען) על יד מעינות נכבדי מים קרים ומתוקים, ולהחליף כח תחת צאלי צללי התמרים והאלים העבותות.

בעד כל הטוב והחסד אשר יגמול הגמל להנוסע הערבי במדבר, לא יבקש מידו כ"א מחיה דלה וקלה ויסתפק במועט כרע וכאחד מלידה ומבטן. והערבי יחלק את הכל חלק כחלק עמו, אכילתו ושתיתו, עמלו ועול סובלו, מנוחתו ושלותו ששונו עצבונו חייו גם מותו, הוא יתור מדבר מרעהו ובכל מקום ימצא לחמו, קוץ ודרדר, חרולים וקמשונים, שרשי לענה וקנים יבישים, הצומחים במדבר, גם גרעיני תמרים הקשים כמו אבן וצמחי אדמה מלחה יאכל בכל פה ובאות נפש, ואם יושיט לו בעליו מלא קומצו גרעונים או מלא חפניו פול ועדשים, ישמח עליהם כעל כל מטעמים; אך האוכל אשר יטעם לחכו מכל מאכל תאוה הוא קמח שעורים נלוש בבצק עב, והיה באכלו בצק כזה משקל לטרא אחת בכל יום, יהיה בו כח ללכת במדבר הנורא ימים רבים, בלי מרגוע ולא יכשל בהליכתו, גם דבשתו תמלא חלב עד כי תגבה למעלה ותתקשה כדבר מוצק: אמנם אם יחסר לו לחמו תשפל ותרפה עדי לא יכירו עוד כמעט מקומה, הדבשת הנה היא אוצר מלא מזון וצדה לעתותי הרעב, בטרם יסעו במדבר יושם לפני הגמל מספוא למרבה, למען תמלא דבשתו היטב לצמאו ישקוהו מים צלולים או מלוחים, כמים הנמצאים בצית מדבר, כאשר צמאה נפשו ימים רבים ויריח מרחוק מים בישימון, אז ישא קול רם וימהר ללכת, ובבואו אל מוצא מים ישתה הרבה מאד, אשר רוב המים האלה יתחבאו בחדרי בטנו לאוצר ואוסם לעת הדחק, כי לא יתעכלו בו כארבעה עשר יום, והיה באכלו מאכליו היבשים אז ישפכו משם מעט מעט להרטיבם: גם כאשר לא יוכל עוד הנוסע לעצור כח בצמאונו הנורא ומים אין! אז יקוב חור קטן לאוצר המים אשר להגמל באוצרו פנימי וישתה לרויה.

ארץ מכורתו של הגמל היא אפריקא הצפונית, גם מקומות מדבר תוהו וערבות ציה ומלחה אשר לא ימטר עליהם גשם נדבות למכביר, כי שם חלק לו הטבע לגור, ושם יפרה וירבה במספר רב ועצום למאוד. ארץ מצרים תוציא לרוב גמלים הרבה ממחוז זעננאר אשר באפריקא. גם בארץ ערב יש גמלים הרבה, אבל הגמלים הטובים והעצומים יותר ימצאו במחוז נעדשאַד אשר בערב פנימה, כי גמלי המחוז הזה נאזרים ברב כח אשר עוז במתניהם ואונם בשרירי בטנם לשאת משא המסע לעבר דרך ערבות מדבר, משם יובאו שנה בשנה אל ארץ סוריה שמונה עד עשרת אלפים גמלים למכור, ושם ימכרו ויובאו אל המקומות אשר לפאת צפונה, או מזרח, מצפון למדבר זאפארא ועל גבולו תימנה, שמה יגדלו גמלים הרבה מאד. מים טשאדי קדמה מזרחה אצל זעננאר, שמה מצאו הנוסעים האחרונים עדרי גמלים אין מספר, אשר מהחל ימי הגשמים יעזבו את המקומות מנגב זעננאר הרטובים ממטר, ויסעו שנה בשנה לציור מאנדארא ובארבאר צפונה, ובעת יכלה הגשם בקיץ ישובו שנית למשכנותיהם. – גם בחוּפי ספרד הדרומית ובסאַן סאזארא נפגוש את הגמל. פערדינאנד השני כונן עוד בשנת 1229 פרדס גדול לגדל שם גמלים, אך עמלו לא הצליח בידו להזריע זרע הגמלים באויראפא, כי לאויראפא המאושרת אין הגמלים דבר נחוץ כ"כ, והנארמאנים הביאו בשנת 1700 את הגמלים מאפריקא אל איי־קאנאריען. הומבאלדט התבונן אל הגמלים על האיים ההם בתחילת המאה הזאת, ויבא אל תכונת טבעם עד תכליתם. בארצות ערב הנזכרות התעתד הגמל לעבודת אדם עוד בימי קדם קדמתה, ויהי אשרם ועשרם, משגבם ומנוסם, כי מבנה גיוו, עזוזו ואילותו מסוגל מלידה ומבטן לרכיבה ולטעינת משא, והנהו כמו אוהל־חי, נוה שאנן מפלט וּמשגב בציוד מדבר; על דבשתו ישא את אוהל הערבי, את רכושו והונו, את כנעתו ומרכלתו וכל אשר לו, גם אותו ואת אשתו ובניו, צאצאיו וצפיעותיו, והוא יעבירם את נבכי תהום החול, יתן לו חלב ובשר למאכל, שער ללבושו וגללי צואתו לבער, וכאנית סוחר יביא ממרחק סחר הכנעני וישאהו על דבשתו למרחקי ארץ. הגמלים אשר להקירגיזים, להטאטארים ולהקאלמיקים, הם בעלי שתי דבשות היוצאים ובאים מזרע גמלי באקטיריא וישאו אותם ממקום למקום ואת כל אשר להם דרך ציה וערבה רחבת ידים. להקאלמיקי יהיה הגמל לדבר הכרחי מאד, כי עליו ישא את אהלו, אשתו ובניו גם אליליו ובלעדיו אין לאל ידו להשיג בימות החורף כל מאומה, לא עצים ולא קנה וסוף להסיק בם תנור וכירים באהלו, משערות עורו אשר תפול ממנו בעת האביב יעשה נרות להאיר את ביתו. הקאלמיקי יודע את תולדות גמלו וספר היחש אשר למשפחתו יותר מאשר יודע את תולדות בני שבטו ויחש אבותיו.

הגמלים בכלל יחיו לרוב, אם יעבדו בהם, כדי עשרים שנה, וגמלים אחרים יאריכו ימים מחמש ועשרים עד שלשים שנה. עת יחם הגמלים היא בחדשי פעברואר ומארץ, ואז יהיו הזכרים שובבים, נושכים ומכים ונוהקים נאקת פחדים, ומפיהם יצא לעתות קצף מרוקם בעורקי דם. הנקבה תלד אחרי עשתי עשר או שנים עשר חודש ולד אחד, וכאשר יגדלו הצעירים במלאת להם ארבע שנים, אז ילמדום לשאת סבל ולרבוץ לארץ בעת יטענו אותם, כי אם יאבה אדונו להעמיס עליו סובלו, ואז יתן לו אות כי יכרע, וברבצו לארץ יטען אותו, ולמען יהיה לאל יד האיש להטות גמלו לכל אשר יחפוץ, ישים חח באפו ובתוך החח ישים חבל למשכהו בו. אם המשא אשר יעמיסו על דבשתו יכבד מנשוא, אז ינהק במרירות תחת סבל משאו ולא יקום מהארץ אף כי יכוהו מכת בלתי סרה.

הרחקנו מעט ממטרת ספורנו, קוראים יקרים, כי מדי דברי בהגמל התאפק בכל יכולתי מלהטיף בזה דברים אחדים מתולדותיו ותכונתו, ובתקותי כי הדברים האלה לא יהיו למעמסה עליכם, נתנה ראש ונשובה אל המשך ספור מסענו זה.

כל עוד נשמתי בי לא אשכח את חצי מגפות הרוח סאמום הנ"ל, ומכותיו האיומות אשר נחתו בנו בעת התחוללו על ראשנו, וכל חזיונתיו הקשים השאירו רושם קיים בזכרוני. לכן אמרתי כי לא למותר יחשב אם אטיף בזה עוד דברים אחדים מתכונת טבע הרוח הזה בכלל, ומתוצאת מגפותיו בפרט. הסאמום יתחולל בעתים מזומנים בשנה וגדולה רעתו מכל מקרי הטבע הנוראים אשר שפכו רוח ממשלתם בארץ תלאובות זאת. בהתגעשו בתעצומות עוזו ישחית ויחריב את כל אשר יפגוש בדרך כי מלהט עוזו ורשפי אשו העצום כל ירק וכל שיח יקמלו ויבולו כרגע, העצים הגבוהים והרעננים ייבשו ויפלו עד מהרה ארצה, השדות לשדמות סדום ועמורה יהפכו וכל נפש חיה העוברת אז בחוץ, תגוע עד מהרה וכל רוח חיים לא ישאר בקרבה. את עת בוא הרוח הזה יבשרו ערפלים מאדמים כמראה הקשת ועמוד ענן כמראה צבע תכלת יתראה על חוג שׁמים, גם קול רעש והמון נורא כרעש הסירים תחת הסיר ישמע מרחוק. האותות האלה הם אותות אמיתים וברורים להכיר מראש עקבות האורח האכזר הזה, להתחבא בבתי כלאים ויחוסו בצל חדרים קרים, כי בבית המסוגר היטב לא יחדור הרוח הזה ולא יגע מאומה לרעה בהאנשים היושבים פנימה. הגמלים יחושו את הסערה הזאת בטרם תבוא בעודה רחוקה מהם כברת ארץ, והערבי הנוהג הגמלים יכיר לידע גם הוא מראשית אחרית הסערה, בהביטו עליהם בעין חודרת; כי תסמר שערות בשרם מפחדם ומוראם, ובחרדה נוראה יעמדו כנטועים על מקום עמדתם בפיק ברכים ובפלצה נצחת, ולא ימושו ממנו, עורם ירטב מזיעה עיניהם תמקנה בחוריהן וצעדיהם יתנפחו כנאד נפוח, כי האויר הקשה ישב רוח הקטב באפם, ובבואו אל קרבם יהפך לשלהבת לוהטת למוקדי עולם.

האנשים הגרים על חופי סיציליען וספרד אשר לנוכח אפריקא ישתרעו, יפקדו ג"כ בעתים ידועים בשנה ברעם וברעש הרוח האיום והנורא הזה. גם שם יעולל נוראות לנפשות היושבים האומללים, ואין קצה למכותיו, פרעותיו וחצי מגפותיו הרבות אשר ינחת בגלילות ההם! כי כשוד משדי כחתף פתאום ירחיב ויוביש עצים ונטעי שיח השדות יצמתו וידעכו ממקום. בסיציליען ששם רבו חללי חרבו הקשה מאשר ביתר המקומות, נקרא הסאמום בשם „סציראקא“, וטרם בואו יחישו ולא יאחרו היושבים להתחבא בחדרים קרים, לבל יגיעו אליהם לפידי רוח הקטב הזה הבוערים כאש צרבת.

אולם לא הסאמום לבדו עשה פרעות באורחתנו, כי גם שפטים אחרים כלו חצי חמתם בנו, ופגעים רבים עמדו למפגע לנו לשים קץ לחיינו; להרוח סאמום יש עוד אח הנקרא בשם „הארמאטטאן“, ואף כי גם חמתו כנחל גפרית ואש בוערה, בכל זאת נופל הוא מהסאמום בחזקתו, וכחו לא ככח אחיו הראשון. הרוח הזה יצטיין מן הסאמום ביתר קרירתו ואי־תמידותו, ויתחולל ג“כ בגלילות גואינא, זאהעארא וחוף־הזהב (גאלדקיסטע) אשר באפריקא. ביתר שאת וביתר עוז ינשב במדבר נוביען הזה, ולרגלו הולך ענן כבד המכסה את השמש הזורח בהדר גאונו ובחוסן גבורתו על חוג שמים. הרוח הזה עולל ג”כ נוראות לנפשותינו; כל אנשי האורחה הוכתו במכאובים אנושים ובפצעים נאמנים כי החריב בכחו את השפתים, הנחירים והחיך, ויפשיט עורם מעליהם וכל בדי גופם כתנור נכמרו. לגודל שמחתנו לא התעודד הרוח הזה זמן רב, כי בעוד חצי שעה חלף מעל פנינו, ואחריו בא רוח צח שפיים אשר היה כשקוי לעצמותינו היבשות וכמרפא לנפשנו העיפה, והרוח הנעים הזה הסיר עד ארגיעה כל נגע וכל מחלה מגופנו אשר הסב בנו ההארמאטטאן האכזר, ויגהה כל פצע וחבורה ומכה אנושה, ותחי רוחנו²⁶.

כמעט נרפאנו ממכותינו האנושות האלה, והנה אסון אחר הכביד את אכפנו עלינו, והוא הרוח הנורא הנודע בשם „חאמזין“ (הוראתו „חמשׁים“, והוא יתחולל חמשים יום בשנה לסירוגין, מסוף חודש מאֶרץ עד חצי חדש מאַי, ואולם במדבר זאהארא ונוביען יסער גם ביתר עתותי השנה, ובחבורנו „חזיונות הטבע באפריקא“ אשר עודנו בכתובים, הרחבנו את דבורנו על אדותיו). לפני בוא הרוח הזה נהפך אור השמש לאדמדם כהה, ויתראה ככדור גדול וצהוב על חוג שמים. השמים לבשו קדרות וערפל חתולתם, זרם אויר יבש ולהט כמו קיטור (דאַמפף) נשב עלינו, הגמלים השחו את ראשם לארץ וישאפו רוח חדש, עינינו נמקו בחוריהן, חוש השמע נחלש הפה יבש ולשוננו לחכנו דבקה, ואחרי אשר חלף הרוח הזה מעל פנינו, נקמט עור בשרנו לקמטים רבים, ויסבו כעב עצום בחלקת בשרנו. הרוח הזה התחולל מן הבקר עד בוא השמש, ויהי בסופה וסערה דרכו, ובכל שעה ושעה גבר החום מעלות אחדות, עד אשר בצהרים היה הרוח החם לרוח בוער.

בלילה ההוא, אחר אשר כוכבי נשף העלו את נרותיהם להאיר את ארץ תלאובות זאת, בלוית מלכת הלילה בצעדה בצעדי גאון על חוג שפרירי שמי יה מבין אלפי צבאותיה מסביב, ראינו מחזה יקר, מחזה איום ונפלא אשר לא יראה כמוהו בארצנו מעולם, והוא עגול גדול מאיר ומתנוצץ בקוים מזהירים ואשיים התראה ביקר תפארת גדולתו ובחוסן יפעת זהרו מסביב להירח כעין טבעת ועטרת תפארת. על החזיון האסטראנאמי הנפלא הזה, הרביתי להתבונן זמן כביר בעין החקירה והדרישה הישרה, כיד חכמת התכונה הטובה עלי, להתחקות על שרשו ונסיבתו הטבעית עד כי לאחרונה נוכחתי לדעת, כי החזיון הזה הנהו אחד מחזיונות האויר אשר יתראו חליפות בארץ תלאובות זאת חדשים לבקרים, (בספרנו „חזיונות הטבע באפריקא“ הארכנו לבאר את נסיבתו ותוצאותו על נכון, לפי חוקי חכמת התכונה בימינו אלה). – הבקר היה בקר לא עבות וכל שינוי לא נראה בסדרי הטבע, גם כל אותות המבשרים מקודם את עת בוא החאמזין, חמקו עברו ולא באו עוד, לאות כי אינם קבועים במדבר הזה, ואין להם מצב קיים באויר השמים. אחר הצהרים חשך פתאום האויר אשר היה עד כה זך ונקי, טהור ישקוף, ובעוד רגעי מספר התעורר החאמזין שנית בתעצומות עוזו ויעולל נוראות לנו, ולעת ערב שככה חמת הרוח, ודומיה לנו ולכל הככר מסביביו ונבחר כר מישור לפרוש שם את אוהלינו, ונסעד את לבנו בארוחת הערב ונשת מים לרויה, כי לשמחתנו ולאשרנו מצאנו בעמק אחד די מים קרים ומתוקים, ואחרי כן רפדנו את יצועינו לתת שינה לעינינו ולהחליף את כחנו מתלאות ומצוקות היום אשר עבר עלינו לרגלי הסער המתחולל הזה. –

למחרת היום בבקר השכם, בטרם עוד נפקחו עפעפי השחר, קמנו כלנו מעל יצועינו, חבשנו והעמסנו את גמלינו ונכונן את דרכנו הלאה. היום ההוא היה היום הראשון מימי מסענו אשר היה בהיר בשחקים. מלך היום צעד בהדר גאונו וחוסן תפארתו על פני רקיע השמים להאיר בקויו האשיים והמבריקים את הערבה השממה באופן מאד נעלה. הגמלים התנהלו על שכבת החול בעצלתים, כי חום השמש החליש את כחם ויעולל נוראות לנפשם, אבל אנשי מסענו היו שמחים וטובי לב, צהלו ועלזו לקראת יום בהיר בשחקים כזה, וישתעשעו בתקוות טובות ונעימות ופניהם לבשו גיל וחדוה, בחשבם כי מלאכי זעם המדבר לא יוסיפו עוד לשלוח את חצי מגפותיהם וכלי מפצם במו, וכי עד מהרה יצאו לחפשי מעמק עכור זה לראות שמים חדשים וארץ חדשה. בשעה העשירית לפני חצות היום ראינו, והנה להקות צפרים שחורים כעורבים ידאו ממעל לראשינו באויר השמים בצפצוף נורא כקול צלצלי שמע. כל אנשי האורחה שמחו לקראת צפרים עפות האלה, כי אמרו בטח יבשרו לנו את אפס קצה המדבר; אבל אני ואחוזת מרעי ויתר חכמי הנוסעים, גם הערביאים מורי הדרך, הכרנו עד מהרה לפי מצב המקומות עפ"י חוקי הגעאגראפיע על מפות הארץ, כי הצפרים האלה עוד לא צררו ישועה בכנפיהם וכי לא במהרה נראה קצה המדבר השני. רק זאת החלטנו כי הצפרים האלה תעופפנה מנאות־מדבר (אָאַזיס) המשתרע בטח לא רחוק מאתנו, ונשם עינינו בכלי מבטינו־מרחוק (פֿערנראהר) ונצפה במרחבי המדבר, והנה כרים נרחבים המכוסים בירקרק דשא ועצים רעננים תאוה לעינים לפנינו. בשמחה רבה הודענו את הבשורה הנעימה הזאת לאנשי האורחה ונחכה בכליון עינים לקדם את פני נאות דשא אלה, ולמצוא מרגוע לנפשינו העייפה בארץ תלאובות זאת. ונדפוק את הגמלים להרחיב את צעדיהם תחתם, למען נבוא חיש מהר למחוז חפצנו זה, ובשעה הראשונה אחר חצות היום, והנה על אדמת האאזיס הנחמד עומדות היו רגלינו, לבנו פחד ורחב למראה חזיונות הטבע הנעימים אשר התיצבו לנגד עינינו ביפה נוף נחמד ונפלא כזה, ונודה לה' חסדו כי אמרנו למצוא מרגוע לנפשנו העיפה מרוב התלאות והזועות אשר השתרגו עלו על צוארנו! –

האח! מה נחמד החזיון אשר חזינו ביפה נוף הנפלא הזה! אין מספר לרבבות החזיונות והמראות אשר יראה בן אויראפא על ארץ חמדה טובה ונעימה כזאת! שם יפשיטו השמים את מעיל הערפל והארץ תסיר את שמלת שביה הם אבקת החול הפורח מעליה, שם הרקיע משוח בששר כעין ספיר וארגמן, והעבים לוהטים מברק אורם. כוכבי אור ונוגה הסהר יכהו, מבין רסיסי לילה קרני אור יהלו, ואגלי טל כתרשיש ינוצצו. שם יהל השמש באור יקרות שבעתים מאשר בארצנו, ואחד הוא שם ברוחב הרקיע המזהיר בצבעיו הנעלים, ורבבות קרניו מפוזרים ומפורדים לכל עבר, להפיץ אור יקרתו על הככר הנחמד הזה ועל כל צאצאיו מתחת! – נאות־אחו אלה יציגו לעינינו חזיונות נשגבים ומאד נעלים, לא לבד בכל תקופות השנה, אבל גם בכל שעה ובכל רגע! הנוסע האויראפי המשליך נפשו מנגד, לרדוף, לדעת ולהשכיל, למצוא דברים טבעיים נכוחים למבין אשר יסכון עלימו משכיל על דבר אמת, יראה ויתבונן איך התולדה תבחר לה במקום הזה פנים אחרות; בנות השיר יעירו את כנורותיהם ותזמרנה, היונים יהגו, יתופפו על לבביהן ויחפרו בעמק; צפרי הפֿינקים ידעו גם הם מועדם, ישרקו ויצפצפו; צפור הדרור תפצח פיה ותצרח בקול את שירה היומי, ברן יחד כל כוכבי־שחר! השלוחות אשר קסם החן והיופי חופף על פניהם יתקבצו עדרים עדרים לפעמים זוגות זוגות ויסתתרו בעד החציר וסבכי הדשא, יתורו הרים ועמקים מרעיהם ואחרי כל ירק עשב ידרשו; הלוקסים יעירו שחר, יחפרו אוכל למו להשיב נפשם כחום היום, כי בו שמן חלקם. חתול היער ישחק וישתעשע בהעלותו את צפרניו על עצי הקפריסין המתנוססים שם בצבע ירקרק אמוץ; הנץ יפרוש כנפיו לתימן יעלה אבר כנשרים, יתנשא בשיא שחקים, ובגובה וגודל לבב ישוט במרחבי ים הבריאה והאויר הנעים והבהיר, ועל חוג שמים טהורים מזהירים בעצם טהרם ויפעת זיום, יעוף במעוף, יגזור על ימין ויחמוס על שמאל, בעוד אשר הנשר המהולל ברוב התשבחות יתענג בדהרותיו ותעופותיו הנפלאות אשר בהמה נתעלה מאת הנוסעים והתרים את הארץ בשם התואר „הקוף־השמימי“ (היממעלס אַפֿפֿע). כל הגיאיות והעמקים אשר ישתרעו בסביבותינו יעטפו ירק דשא, ועל פני כל הככר מכוסה בירקרק חרוץ, חיות קטנות עם גדולות ירקדו כאילים ושבעי שמחות ידלגו ויפזזו על הכרים והאחים הנעימים והנחמדים באין הפוגות. מבעד גבעולי הדשאים הגבוהים וסבכי עצי היער העבותים, יארב במסתר היאגואר להתנפל כחתף פתאום על טרפו, וכרגע יקפץ ויזנק עליהם ויחטוף מכל הבא בידו ואין מידו מציל. פה יטה הנוסע אזנו להקשיב שאגת נמר אכזרי יליד ארץ תלאובות הזאת, הרובץ ביקר תפארת גדולתו בירכתי מערתו, ושם קול שחל איום ונורא השוכב תחת עץ רענן יצלצל באזניו. פה האראנג־אוטאנג מפצל אגוזים על ראש עץ האגוז, ושם הקוגואר אורב בסתר קנה החורשה לשלול שלל מחיתו. פה תראינה עינינו ערמות עפר עולות מן הארץ, וברעש תבקע האדמה תחתיהן ורגבי עפר מתפוצצים לכל רוח; בקום הנחש באָאַ מקברו לחפש טרף חוקו למלאות כרסו די מחסורו, ושם יגיח התנין הגדול בעבי גבי מגניו לתור לו מקום שאנן ובטוח להתחמם לאור השמש כחום היום.

חזיונות נפלאים ונעלים כאלה יעברו חליפות על פנינו בהיות הבוקר בקר לא עבות, מהשעה החמשית עד השעה העשירית לפני חצות היום. אך אחרי אשר הבקר האהוב לכל יצורי הטבע גז חיש ויעבור ותור הצהרים יגיע אזי חזיונות חדשים יחלפו על פנינו, חזיונות אשר כל החזיונות הראשונים עוד כאין נגדם, חזיונות הממלאים חדוה וגיל כל בתי נפש המתענג על מעשי הבריאה ומרהיבים בת עינו באופן נעלה ונפלא! ואם בעל נפש יפה ויקרה אתה, ידידי הקורא, אם תמצא עונג ונחת בפלאי הטבע ובמפעלות תמיד דעים במרחבי התולדה, לכה אנהגך לשוח מעט במרחבי האאזיס הנפלא הזה אחר חצות היום, ואם אמנם לא לעונג ולא לנחת יהיה לך המסע הזה, כי כמטרה תהיה לרשפי המאור הגדול לממשלת היום, אשר בלחומו ישלח עליך את זיקי זהב קרניו המתולעים אשר כברקים ירוצצו, כחצים שנונים ירדו על ראשך. אך אחרי כל אלה אם באמת חשקה נפשך להתבונן על מפלאות הטבע, אל תתעצל ללכת אתי, כי שם תמצא כל מאויי נפשך. שם תראה את צאצאי התולדה אשר כלם יגדלו וינשאו למעלה ראש, את פלאי הטבע ושפוני טמוני שכיות חמדתה, כלם אומרים כבוד התולדה הנאדרת בכח, ממפלאות תמים דעים ומפעלות אדון כל היצור, לבך ימלא רגשי קדש, ועצמותיך תאמרנה אין צור ואין צַיָר כאלהינו! נשליכה נא את מבטי עינינו על החזיון אשר יופיע עתה לנגד עינינו, והנה השמש בהוד יפיו ונוגה זרחו יצעד בצעדי און על פני שפרירי חפת הרקיע, אשר כראי מוצק מלוטש יתראה לעינינו; קרנים מידו על אדמת החומר מסביב להאאזיס אשר כבר נתבקעו לרגבים משביביו הבוערים כתנור ולהבת אש אוכלה ואין נסתר מחמתם. כל המישור יעטה אור כשלמה, האויר יזעף ויזחל, כלו יצלול בנהרי אש בהמדבר הלוהט הזה, ובזעמו יברא מראות שרב (מיראז, לופֿטשפיעגעלונג) חזיונות שוא ומדוחים לעיני ההולך בארץ ציה וערבה הזאת, אשר כבר רבת שבעה לה נפשו כעש ומכאֹבים בדרך הנורא הזה, ענה בדרך כחו, גרונו נחר מצמא, לשונו לחִכו דבקה ורגליו תמעדנה באין אונים, כל חי כל הולך על ארבע נאלם דומיה, כלו ישן שנת עולם הס השלך מסביב, אין קול ואין קשב, דממת מות שלטת בכל המישור הזה, החיה תבא במו ארב ובמעונותיה תרבץ, הצפרים בנות השמים תתעלמנה בעד עלי העצים ועפאיהם, שם יסוככו אותם צאלים צללם, רק לעתים רחוקות יתנועע בהמיה נעימה סבך עצים דקים, יען כי עוף גדול הנוצה וארך הכנפים שם עליו קנו, לפעמים תשרוק הדבורה הזקנה, בהשקיטה את אפרוחיה אשר הדריכוה מנוחה ולא ידעו שלו ברוחם, גם הנצים, אחרי אשר מלאו את בטנם לשובע שבו מנסיעתם הגדולה והרחוקה ברחבי עולם האויר למעונם, יורידו לארץ כנפיהם וינומו שנתם במצאם מנוחה על מעבה האדמה, אשר כבר נתקשה והיתה לאבן מוצק מחום השמש; היחמורים והקאמעלעאפארדים יתורו למו משכנות מבטחים תחת העצים אשר סר צלם מעליהם ורק מעט יכסומו, כי פה העניקה להם הטבע הנדיבה ביתר שאת בשוכות וזמורות כמו ביתר ארצות המבורכות, האח! מי זה בא בתרועת קול המון רב צאצאי המקום הזה? מי זה מעיר כל בשר מתרדמתו? בא ממזרח חמוץ בגדים, בחצציו יפלח נשפי בקר, הלא אתה הוא מלך היום, שליט העת! תפיץ זרע חדוה על לב גבר, בך יבורך כל יקום ונגרש צללי לילה ויעופו, אז יתגודדו הצפרים מבין עפאים יתנו קול נגינתימו ויעטו לשלל, אז יצא האדם לפעלו, האח! מה נעמת שמש עדינה אַתְ היא סאסאת הזמן אשר לא ימד בלעדך, אַתְ עדינת החלד! בך יחליפו כח כל הוזים שוכבים על ערשמו, תחיה כל מתי לילה; כמו הבוקר אור וראשי הגבעות בתפארת הודך יכתירו, לעת הצהרים אז תביט לארץ וגם העמקים באורך ימלאו תַפְתְ כנפיך; כל בנות תבל תיחמנה, תפתח הארץ את פיה וזרועיה תצמיח – גם כי תטי גפיך מול ימה, ינטו צללי ערב ותמהר חלק שלל ליושבי השפלה – גם אז לא בשצף קצף תסתיר פניך, אך לאט לאט תשקיע זהרך למען ידע העובד לשוב אל מעונתו ולמצוא מרגוע בביתו. –

כל המחזה והמנוחה המדברית השאננה הזאת, תתאר לפניך קורא יקר, תוים נאמנים ואמיתים מחותם תכנית השלוה והדומיה בעדן גן אלהים, אשר רק בדמיון יסודה, ועל במתי ההזיה (פאנטאזיע) תגביה עוף… כל עוף כנף וכל הולך על ארבע בהשקט ובבטחה ינוח וינפש, וברית שלום אמת וקיים ביניהם, עתה נח שקט כל יפה נוף, חום חצות היום ושרב הצהרים הכריעם תחתיהם ובעל החי קטן הערך תנעם לו שנתו עם שור הבר, או עם הנמר העשוי לבלי חת מלך על כל בני שחץ ונורא על כל סביביו. רק הטורפים לבדם המה לא ידעו שלו ברוחם, כיום כלילה, כחשכה כאורה, עת מצוא ושעת הכושר להם לעשות את פעולתם ומעשיהם זר מעשיהם, ולעולם שנאה ואיבה נצחת ינטרו בחובם לכל יתר בעלי החיים, עד כי יאלצום לשמור את נפשם מיראה ופחד גם בזמן שלום הצהרים הזה, ועוד ירהבו בנפשם מורדי אור האלה לפרוע פרעות בההצלחה הכללית, כתהפוכות הצוררות אשה את אחותה בעת הזאת לעת חצות היום.

אחרי אשר תארתי וציירתי לפניך קורא אהוב את תכונת האאזיס המהולל ברוב התשבחות הזה, אחשוב כי תמצא ידך די השיג מושג נכון מחמדת וחליפת חזיונות הטבע השוררים שם בתוקף עוזם ודי לך להבין את יתרון נאות כרים זה, מארץ תלאובות ותהו ילל ישימון, הסובבת אותו מכל עבריו מסביב כיתרון האור מן החשך. ויען כי ביפה נוף הזה מצאנו זמן רב מרגוע לנפשנו העיפה ונחליף כחנו מאוירו הזך והנקי ומימיו הקרים והמתוקים, גם פרי עציו ותנובות שדותיו הרוו את צמאוננו ורעבוננו, עד כי דמינו בנפשנו כי בעדן־גן אלהים נחסה הפעם, לכן נטל עלי להטיף לפני קוראי מסעותי אלה, עוד דברים אחדים על אדות האאזיס הנחמד הזה, ולספר בפרט מכל אשר חזיתי וראיתי במשך הימים אשר התמהמה אורחתנו שמה.

האאזיס הזה אשר פי הערביאים יכנוהו בשם „עדן־נביות“ (גליקליכע נוביען) או „פרדס־הישימון“ (פאראדיעז דער וויסטע), ישביע את הנוסע האומלל, אחרי סבלו זועות ותלאות מרבה מהכיל, בשפעת ברכותיו ורב טובו, כי אדמתו מבורכת היא ולא יחסר כל בה. הטבע תוציא את צאצאיה בשפע רב וביד נדיבה, וכל תוצאותיה יתנו עדיהן, כי ארץ חמדה טובה ונעימה היא, וצבי לכל האאזיסים האחרים הנפגשים במדבר ישימון זה, במגד תבואות שמש וגרש ירחים, ככר אשר עין הטבע בו בכל עתות השנה לעשותו גן עדנים בתוהו יליל שממה, וכליל יופי ומשוש לכל נפות נוביען בכלל; שמיו ירעיפו גשמי ברכה, אף יערפו טל אורות להצליח כל פרותיו, יעריו יצמיחו כל עץ בחור וטוב, עצי פרי הלולים ועצי הדר, שיח השדה ועשב ירק האדמה יגדלו באשלים ושתילים מיוחדים בגבעולים קשים כגידים, אשר לפעמים יצמדו ויתאגדו חד את אחד בלולאות טבעיות, שבלי הנצנים והפרחים המבצבצות ויוצאות למעלה ראש והמשוזרות ומכורכות אשר דמות להן כמראה מחופף־שער (בירשטע) – הצמחים Euphorbia Moloru הדומים בתוארם לפרחי הכוס кактусъ ההדסים אשר בעבי גבי מגיניהם יתראו לעינינו כיעה ומטאטא, עצי הפשתים גדולי הקומה אשר בין ארזים צמרתם ובגאותן יתמכו הררי־עד וגבעות־עולם, הערבים והעצים הרעננים אשר לא שזפתם עין אייראפי מעולם, וכאבני נזר יתנוססו פה במקום הזה, הן אלה המה תכונת וטיב עצם Flora הנוף הזה, אשר ישגיאו פועל שדי בארץ הנשמה הלזו. על פארות העצים והנטעים האלה ישכון כל צפור כל כנף, ובין סבכיה תרמוש כל חיתו יער, אריות ונמרים, לישים וחתולים פראים, יאגוארים וקוגואַרים, שחלים ושועלים, זאבי־ערבות (היענען) ולעאפארדים, כן גם חיות קטנות וגדולות ממשפחות מעלי־הגרה, כמו יחמורים, ערודים שורי־ביפפעל, גמלי־נמרים־ארוכי הצואר Камелеопрды, Жирафы ועוד רבים כמו אלה, יאוריו וברכותיו ידגו דגים רבים ושונים ובין בצותיו ואגמי מימיו ישימו התנינים הגדולים מעונתם, ונחש שרף ועקרב וכל זוחלי עפר בנאות דשאיו ירחשון וירבצון, גם מעינות נכבדי מים, מעיני מי־מתכות (מינעראלקוועללען) יזלו מבין ההרים והגבעות אשר ישתרעו שם. מעיני מי־מתכות ההם, רפואות תעלה הם לחליים רעים ונאמנים ונעלים הם בסגולה היקרה הזאת על מעינות כאלה אשר בנוביען הדרומית והמערבית. לפי הבחינות הכעמיות אשר ערכתי במי המעינות האלה, מצאתי כי איזה מעינות מהם, יקרו מי גפרית, מי ברזל, ומי חומץ־גחלי Углекислы. מכל בעלי החיים הטורפים הנפגשים על האאזיס הזה, הרביתי להתבונן על היאגואר, וכדאי הוא היאגואר להטיף אדותיו דברים אחדים לפני הקוראים הנכבדים; היאגואר יצטיין שם לאביר הטורפים ויתנפל בחמתו הנורא גם על האדם, גדלו כגודל כלב הציד ומראה גויתו מלמעלה צהוב אדום (ראטהגעלב) ומלמטה ירוק־שחרחר (ברוין געלב), על צלעיו, שוקיו וזרועותיו טלוא כלו ונקוד בנקודות וחברבורות שחורות קטנות בלתי מסודרות, הכרת פניו תענה בו כי הוא כביר ונאור, אפס איננו מהיר ופחז כפי תעצומות עוזו ושצף קצפו הנורא. משכנו בסבכי העצים בשיחים ובסתר קנה וגומא ועשבות בוץ רמי הקומה, הנמצאים על האאזיס הזה, ולעתים ישים משכנו תחת הצורים וכיפי הסלעים הרחק מן האאזיס במרחבי המדבר. עפ"י רוב יארוב במסתרים תחת העצים העבותים וצופה על החיות העוברים ושבים אשר יעברו לפניו לתומם ויתנפל עליהם פתאום ויקרע גרגרותם או סגור לבם. כאשר יטרף היאגואר בעצומיו חיה קטנה, יאכלנה בפעם אחת במקום ההוא שנטרפה וכאשר יטרוף חיה גדולה יחלקנה לחלקים ויאכלנה פעמים ושלש, אחרי מלאו את בטנו די שבעה, ישוב אל משכנו ושם ירבץ וירדם ולמחרת בערב או בבקר הוא שב לאכול שנית משללו ויעזוב את הנותר כמו הקרב והמעים לעוף השמים. אם יטרוף היאגואר חיה אחת רחוק ממקום רבצו, אז יסחבנה סחוב והשלך אל מקומו אף כי היא גדולה מאד. בעיני ראיתי את עוצם כחו וגבורתו הנפלאה, בסחבו את טרפו דרך רב במהירות גדולה מאד. עם בת זוגתו יושב יחדו לא יותר מארבעה או חמשה שבועות ובכל העת ההיא ירעו וישחיתו, יפרעו פרעות ויתנפלו על כל אשר יפגשו בדרכם, גם על האדם יתנפלו אז, לא לבד בפגשם בו כי אם גם יחפשוהו בכל חשק לבבם. קורות רעות כאלה קרו גם את אנשי ארחותנו, כי טרפו איזה אנשים אשר לא ידעו להזהר, כי בעת אשר התרחקו ממרבץ ארחותנו במרחקי האאזיס לצוד ציד צפרים עפות, התנפלו עליהם פעם אחת בעצם היום שני יגוארים גדולים ויטרפו שלשה אנשים כרגע, והנותרים החישו מפלט להם; הנקבה תלד לרוב שני ילדים בסבכי היער, ובימים הראשונים לא תרחיק ללכת מאתם, כי לבה יהגה אימה אולי יקראם אסון בלעדיה במקום רבצם, כי אהבת האם לפרי בטנה נפלאה מאד ותגין עליהם בכל יכולתה; את שודד בניה תלחם באכזריות חימה ותרדוף אחריו דרך רב בנהם איום ושאגת פחדים. – כאשר יתגבר רעבון היאגואר, ירהיב עוז לערוך מלחמת תגרה גם עם התנים הנקרא בשם אליגאטאָר (הוא מין קראקאדיל אפריקאני וממנו כבר דברנו במקום אחר בארוכה) ומלחמתם איומה ונוראה מאד; הוא יתנפל על גב התנים ומתאמץ לבקוע בטנו, אמנם אם צפרניו נלחצות בתוך חורי עיני התנים, או כי יתפס באחת מרגליו, אז יהי אחריתו להכרית ולטבוע במים. מלחמה איומה כזאת ראיתי אני ואחוזת מרעי יתר חכמי הנוסעים, ויען כי חזיון כזה נכבד מאד בתכונתו, אמרתי לשים לפני קוראי מסעותי.

בלכתינו פעם אחת בשעה העשירית לפני חצות היום לשוח במרחבי האאזיס, לשאוף רוח צח לרוח היום הבהיר ולירות על הצפרים הקטנים אשר יקננו בין סבכי העצים הגבוהים והעבותים, ראינו מחזה נפלאה ונורא למאד, אשר מדי זכרי תסמר שערת בשרי ולבי יהגה אימה הן שם בקצה היער על גדות היאור, שכב ביקר תפארת גדולתו אלעגאטאר איום ומבהיל נפש, על חול הלבן, ויתחמם כחום היום לפני שמש הצהרים. בראותנו מרחוק את הענק בעל הקשקשת הזה, נטינו לשמאל המסלה ונסתתר תחת סבכי העצים העבותים אשר עמדו על אם הדרך ונבט מרחוק דרך הפערנראהרים שהיו בידינו על הבריה האיומה הזאת. ונחכה בכליון עינים עד אשר יעזוב את החוף וישוב אל מעונתו במצולת היאור, פתאום התפרצו מבין סבכי היער אשר השתרעו בקרבתנו, שני יאגוארים גדולים וישתרעו על האליגאטאר באכזריות חמה ובשצף קצף. האחד מהר להתנפל על האליגאטאר ויתקע את צפרניו השנונות בתוך קדקדו ועבי גבו, ויטלטלהו טלטלה גבר בחמת כחו ויכהו בזנבו על צלעותיו. האליגאטאר אזר כֹח ויתאמץ למשכהו למעמקי מים, אבל חפצו זה לא הצליח בידו, ובעת המלחמה אשר ערכו שני האיתנים האלה כעשרה רגעים, הקריב היאגואר השני בלאט וישב לו מנגד ויהי צופה ומביט בקר רוח כאשר לא ישתאה לכל דבר. אחרי כן התנפל גם הוא על האליגאטאר ויתקע את צפרניו החדות בבשרו. האליגאטאר האומלל נשא מרום ראשו ופער פיו לבלי חק, וישרוק מנהמת לבו רגעים אחדים בקול בלהות. ויאנק נאקת חלל, וימת. ויחלקו שני היאגוארים את שללם ויאכלו את טרפם יחד בהשקט ובבטחה, ואחרי אכלם את ארוחתם די שבעם קפצו אל היאור, ובמהירות גדולות הצליחו על החוף השני, ויעלמו פתאום מעינינו. אז יצאנו ממחבואינו ונשב אל מרבץ ארחתנו. ולא הרהבנו עוד ללכת ביום ההוא הלאה, כי החזיון הנורא הזה הסב עלינו פלצה נצחת ונירא ללכת לבדנו במקומות מסוכנים כאלה, אשר בני שחץ אוו למושב למו. –

לולא עזרת שלשה ערביים שהיה לי, אזי אבדתי גם אני, בקום עלי ועל מרעי אנשי מסעותי היאגואר, אזי חיים בלעני בחרות אפו בי והייתי טרף לשיניו, אף כי היו עמדי כלי קרב מסוגלים. כי כל רעי אלה מרחוק עמדו בהתמרמר אלי יאגואר נורא אשר נסיתי לירות עליו בקנה הרובה. מעשה היה כך היה: ויהי היום ואצא בלוית מרעי יתר חכמי הנוסעים במרחקי האאזיס לצוד ציד. גם ידידי החכם מאֶר עמי, ונלך בשדה על אחים (וויעזען) נחמדים המעולפים בירקרק דשא ובפרחי תפארה בעלי צבעים שונים המרהיבים בת עין באופן מאד נעלה. היום היה צח ונעים, השמש יצא לשוח על פני שמים זכים וטהורים, קרניו הפיצו אור בהיר ויפיחו רוח חיים באף כל היקום, רוח מלא עדן ונועם, רוח משיב נפש ומחיה לבב, כמו לא היה. השמש אשר במרחבי הישימון הגדול ילהט בחומי פני איש ואורו יעור עיני האדם, אשר קרניו מידו שם להכות בשרב נורא ההולכים בין רגבי החול הלוהט, ובחומו העז יחליש את כל גוף ארגאַני, לא הוא השמש אשר בברק חציו ילהט כל עץ כל צמח, נהר יחרב וייבש, ובני איש יחד יחרדו משאתו; השמש אשר יצא עתה על יפה נוף הזה, מלא עדן, חומו ישמח לב וישובב נפש, כנשר ירחף על גוזליו, כעיש על בניה, כן הופיע עתה על הככר הזה, קויו מלאו חן, אורו יפיץ נועם וכלו אומר כבוד והדר! אחרי אשר הלכנו ביום נחמד ונעים כזה מהלך שתי שעות רצופות, הגענו עד עמק יפה ומהולל המכוסה בעצים רעננים ועבותים, ונשב שם לנוח מעט ולהחליף כח. פתאום שמענו מרחוק קול המולה ומהומה בין סבכי העצים, וכאשר הקרבנו אל המקום ההוא, הבטנו, והנה שני יגוארים צעירים נצים ומשחקים איש את אחיו. אנכי מלאתי את ידי בקנה רובה ואכונן לירות בראש האחד; אכן קול הומה ותשואת רוגז נשמע פתאום מבין השיחים, ומפחד פתאום נפל הקנה רובה מידי, כי היאגואר, אם הבנים האלה הביטה מרחוק עלי ותבן את מזימות הרצח אשר אחשוב על בניה, ותרץ לקראתי קל מהרה בחמת כח. אחוזת מרעי בראותם את סכנת המות המרחפת עליהם, החישו מפלט למו ואותי עזבו במצב נורא ואיום למאד. בראותי כי כפשע ביני ובין המות, נמלטתי חיש על עץ דק אשר עמד בקרבתי ואתחזק בידים רועדות בענפיו הדקים, אבל היאגואר מהרה אל העץ אשר עליתי עליו ותטלטלהו טלטלה גבר בכל כחה, למען הפילני ארצה ולכלות בי את חמתו. בראותי כי בצרה גדולה אנכי וכי עד מהרה אהיה לברות לשיני המחבל והמשכל הנורא הזה, כאשר אך אפול ארצה ממרום שבתי, הרימותי את קולי ואצעק בכל כחי בבכי ויללה נוראה ואקרא לעזרה. והנה שלשה ערביאים מארחתנו אשר היו גם כן בקרבת המקום הנורא הזה, מבלי דעת כי כפשע ביני ובין המות, שמעו את קולי אשר קראתי בזעקת שב, וימהרו לעזרה, באומץ לב ובגבורה עזה השתערו על היאגואר במקלות אשר בידם, וכראותה נבהלה נחפזה, ותנס וילדיה חשו מפלט למו עוד מלפנים. בפיק ברכים ירדתי מעל העץ, ואפול על צוארי הערביאים ואברכם על אשר הצילני משיני הטורף הזה.

כן הרבתי להתבונן על החיה הנקראת „נמר־הגמל“ (קאַממעלעאפארד, גיראפא) הנפגש בתוך העמקים וסבכי העצים על האאזיס הזה. הבע"ח הזה דומה בתוארו לסוס קטן, קומתו מכף רגלו עד קרניו כדי עשרים רגל, ראשו דומה לראש הצבי (הירש), ואזניו וזנבו לאוזן וזנב הפרה, ובצוארו הארוך כאמתים וחצי, ידמה אל הגמל; על מצחו קרנים ארוכות יותר מד' אמות, ופרסות רגליו מפריסות ודומות (בלעדי זה) אל רגלי הסוס; מראה עור בשרו הוא לבן צהוב מעט וטלוא בחברבורות צהובות חומות. משכנו במרחבי המדבר בסביבות האאזיס. יאכל את צמחי האדמה, ויארחו לחברה משנים עד עשרה יחדו. את בשרו הלבן והדומה לבשר העגל, יאכלו בני נוביען למעדנים, כי טוב ומתוק מאד למאכל, וכאשר נסינו גם אנחנו לאכול, גזרנו כלנו פה אחד כי בשר הקאמעלעאפאַרד הוא טוב טעם יותר מבשר כל החיות אשר באפריקא.

פעם אחת ראינו מרחוק על גבעה אחת בירכת האאזיס המזרחי, דבר נע ומתנודד הנה והנה, ויהי בקרבנו מאה צעדים אל הגבעה הזאת, ראינו צואר נמר־גמל ארוך למאד נשקף מבין עשבות האחו הגבוהים. נמר־הגמל רעה לבטח ולא הביט עלינו, ולכן היה ביכולתנו לראותו היטב ולחשוב עצה ותחבולה לצוד אותו. חיש קל מלאנו את ידינו בכלי נשק ונכונן לעומתו את קני־הרובה כמשפט, ויען אשר זה דרך כל חיתו אפריקא לרוץ אל מול הרוח, ידענו מראש את הדרך אשר יפנה שמה הנרדף בהחפזו לנוס, על כן הקדים אחד מרעי לרוץ ולהתיצב בדרך לשטן לו, ואני הייתי לו מאחוריו. בראות הקאמעלעאפארד כי בצרה גדולה הנהו נחפז לנוס בדרך ההוא כאשר יחלנו. אמנם אנחנו אזרנו כֹח ונרדפהו קל מהרה והוא נעצר פתאום ממרוצתו ויתיצב לבטח על מקומו מבלי הרגיש את מחשבתנו עליו, ויפן להביט עלי בלי נוע. אנכי מנעתי מרדוף אחריו ועמדתי רגעים אחדים להתענג אל המראה אשר לפני. אכן רעי לא יכול להתאפק עוד, ויור בחפזו עליו ויחטיא את המטרה. הקאמעלעאפארד התעורר פתאום ממעמדו ויחפוז לברוח בבלהות מות ובכל מאמצי כחו, ועד אשר הספקנו למלאות שנית קני הרובה כמשפט, התרחק מאתנו הפליט הזה זמן רב. אזרנו שנית כח, ונרץ אורח לרדפהו, ובהיותינו כחמשים צעדים ממנו, מלא הציד הראשון את ידו בקנה רובה ויור עליו וינחת הכדור בעבי בשרו. הקאמעלעאפארד האומלל חגר שארית כחו ויתאמץ לקום מעפר מות. ויתגעש ויתהולל בטרם ימות, ויגבר חילים וירם פתאום את צוארו ויתנער מעפר אך עדי חצי גויתו, ויסמך בארץ רגעים אחדים ויפל שנית ארצה באין אונים. ויען אשר נטו צללי ערב, על כן זבחנו בחפזון את צידנו זה, לקחת עורו הנחשב מכל חלקי גוו, וגם בשרו צידה לדרך.

מכל השרצים הזוחלים והרוחשים בין עשבות וסלעי האָאזיס הזה, הכי נכבד הנחש הנקוב בשם „נחש־הנקשון“ או „נחש המצלצל“ (קלאַפפערשלאנגע). על תכונת טבע הנחש הזה וארחות חייו הרביתי להתבונן בעין פקוחה, ותוצאות חקירותי אשים פה לפני הקוראים היקרים. הנחש הזה מראהו חום אמוצי מלמעלה עם פצלות שחורות מעוקלות ובלתי שוים בתוארם; על גבו יעבור קו־ארוך ומלמטה הוא לבן צהוב בטלאים שחורים; ארכו כשלש אמות ועביו כזרוע איש. יאוה למושב לו ביותר מקומות סלעים ורכסים עזובים ושוממים, במרחבי המדבר, המוקפים מסביב בבקעות דשא יבלי מים ואחים רטובים, ויארוב שם בין סבכי עצים ונקיקי הסלעים לטרוף טרפו, את הארנבת ומיני העכבר, גם עופות וזוחלים שונים אשר יצוד. לא יתנפל על בעלי החיים אם אין לו בהם חפץ לאכול את בשרם, גם לא ישוך אם אין מחריד אותו ונוגע בו לרעה. בצאתו לפעלו לבקש טרף חוקו, ילך בחפזון נמרץ ויתנפל על טרפו קל מהרה, כחץ למטרה. בעיני ראיתי פעם אחת אחר חצות היום, איך נבעו לנחש כזה מצפוני ארנבת, ויתנפל עליו באכזריות חמה, אבל הארנבת השמיט את עצמו מתחתיו וירץ דחוף ומבוהל בדהרות דהרות גדולות להמלט על נפשו, והנחש רדף אחריו בכל הדרך עד כי לאחרונה השיגהו ויאחוז בערפו וישתרג עליו בחמת כחו ויהרגהו, ובעוד רגעי מספר ירד מעל טרפו ויבלעהו תמים בבליעה אחת. – נשיכת הנחש הזה רעה מאד, ושיניו החדות והשנונות כמחט, חודרות כמדקרת הקוץ בבשר החי. הפצע את יפצע בם האדם תכאיב מאד, ועד מהרה תפול עליו חיל ורעדה. מקום הפצע ינושא בתחילה השאת (געשוואולסט) ומשם יוסיף ויתרחב ביתר חלקי הגוף, ואם לא יחישו לו רפאות תעלה ימות עד מהרה במכאובים עצומים ונוראים.

ארבעה עשר יום התעכבנו על האאזיס הנחמד והנעים הזה, בעונג ונעימות בלינו את הימים הנעימים האלה, עד כי לרגעים נחשבו בעינינו, ומדי יום ביומו התיצבו חזיונות טבעיים חדשים לפנינו, חזיונות יקרים ונשגבים הנכבדים בעיני החוקר הטבעי, המרהיבים בת עינו והממלאים משכיות לבבו ששון ושמחה באופן נעלה ונפלא. במשך הימים הטובים והנעימים האלה נרפאנו ממכותינו ומפצעי לבבינו אשר שלחו בנו מלאכי זעם המדבר בימים הראשונים, וכמעט נמחו מעל לוח לבנו כל הזועות והתלאות אשר השתרגו עלו על צוארנו, ונדמה בנפשינו כי עוד לא יעוללו נוראות לנו, וכי עוד לא יוסיפו למרר את חיינו ולפרוע פרעות באורחתנו. ובעשרים לחודש סעפטעמבר קראנו לשלום להאאזיס ולכל צאצאיו ונעזוב את נוה שאנן זה הרגשת נפש, ומגמת פנינו קדימה. –

בעוד שעות מספר אחרי עזבנו את האאזיס, נעלם כלו מעינינו ותהו ילל ישימון השתרע מחדש לפנינו בכל חזיונותיו ומראותיו הנוראים והאיומים, המעציבים והמבהילים את רוח האדם באופן נורא ומחריד. מימיננו ומשמאלנו השתרעו כה וכה הרים וגבעות חול, ערומים וחשופים מבלי כל ירק עשב, וכיפי סלעים איומים יכתירום מכל העברים. החזיונות האיומים האלה הפילו עלינו חֻלשה עצומה ואי־נחת, עד כי הוכינו בתמהון לבב, ראשנו לחלי וכגלגל לפני סופה סחרחר הולך; כי על כל מדרך כף רגלנו ראו עינינו רק דרכים מוזרים ועקלקלים אשר לא תואר ולא הדר להם, המלאים על כל שעל ושעל חתחתים, מוקשי מות ואי־סדרים.

בלכתנו כה בלי כח ואון בדרך הנשמה הלזו, ראינו חזיון איום ונפלא חזיון־אויר (לופטערשיינונג) נעלה ונשגב במרחבי אין קץ. אויר השמים, אשר פעל עלי ועל אחוזת מרעי יתר חכמי הנוסעים פעולה עזה ונמרצה, לא תתואר באומר ודברים, והוא החזון היקר הנודע לחכמי הטבע להתרים את הארץ בשם „ראי־האויר“ (לופט שפיעגעלונג, מיראז, פאטאמארגאניע). מנפלאות החזיון־הטבעי הזה שמעתי זה כמה, אבל בכל מסעותי הרבות אשר עשיתי בימי חיי בארצות שונות ובאיי ים רחוקים, לא הקרה המקרה לפני אף פעם אחת לראות בעיני את המראה הגדול הזה ולבוא עד תכונתו. לכן נכסוף נכספתי בכל מסעותי לראות את שעשועי הטבע האלה, ודעת לנבון נקל את הגיל והחדוה אשר מלאו חדרי לבבי, בראותי הפעם את החזון הזה ביקר תפארת גדולתו, כי דבר יקר הוא בעיני חוקר הטבע המתחקה על כל חזיונות תמים דעים בשמים ובארץ, ולא ימירנה בכל שכיות החמדה ותענוגות בשרים. –

בשעה השלישית אחר חצות היום ראינו לתמהון לבבנו, כי כל הישימון הגדול ורחב ידים הזה נהפך פתאום לים גדול ורחב ידים עד אין קץ ושם אניות יהלכון, ועל חופיו הנחפים בירקרק חרוץ יתנשאו עצים גבוהים ורעננים, וצמחים גם פרחים רבים ושונים, גם בתי מדות חצרים, כפרים וערים מגדלים גבוהים, מצודות רמות, נאדרות בהדר, עמודי חוסן, היכלי תלפיות, ארמנות עוז וטירות נשגבות, ועציו וכפריו, עריו ובניניו נראים כצפים על פני גליו הסואנים ומתנודדים הנה והנה. האח! מה יקר היה החזון הזה בעיני! ומה נפלא הודו ויופי זהרו! החזון ההוא נראה לעינינו בעצם תקפו כדבר אמת ונכון! הים הולך וסואן, ברעם וברעש בהמון גליו ומשבריו, אשר כהררים עד לב השמים יתנשאו, העצים הגבוהים יֵראו בכל ענפיהם ועפאיהם הרעננים והירוקים בירקרק חרוץ והמפנים שמימה. הבתים הבנוים והטירות הנשגבות המתנשאים בחוסן תפארתם לתלפיות, הערים והכפרים נראים מדויקים וברורים מהמסד עד הטפחות מעשה ידי אמן, עד כי רק בחזקה הכזבתי את מראה עיני להאמין כי רק דמיון כזב ומקסם חלק הוא! – אט ודומם כרפאים ישבו כל אנשי האורחה על דבשת הגמלים, כלם צחי צמא, כלם עיפים ויגעים עד מות, אין פוצה פה ואין דובר דבר! כי חצי השמש הבוערים כלפידים וכאש לא נופח, התלקחו ממעל על ראשנו ויעוללו נוראות לנפשנו. אבל אנוכי ואחוזת מרעי, לא שמנו לבנו לכלי זעם המדבר וחציו הבוערים, אשר נחתו בנו ביום בוער ככבשן אש. בתאוה עזה ובחשק לבב נמרץ נשואות היו עינינו אל מול החזון הנפלא הזה, ועינינו לא ידעו שבעה מכל המראות הנחמדות האלה. רגשות מאד נעלות ונשגבות עד אין חקר, רגשות קדש אשר לא ידעתי שחרם התרוצצו במשכיות לבי למראה החזיונות הנפלאים האלה. אהה ה' אלהים! קראתי בחרדת קדש מנהמת לבי – מי יספר ומי יְמַלֵל את כל חזיונותיך אשר נחזה באויר השמים! הנה מספרם עצום מסַפר פעולתם גדולה ורבה עד מאד, סבותיהם נעלמות ובלתי מובנות, האח! בכל פנות ממשלת יושב שחקים תעלומות קדש שוֹרָרֶת ובהיכל עולמו כלו אמר כבוד, האח! מחזיונות כל גבורותיו נדע ונכּיר אמנם את הָרָם על כל רמים, את הגבוה על כל גבוהים את המושל העליון אשר מלכותו בכל משלה, את הטוב והמטיב באין תִכְלה, האח! כל עוד רוחי בי, ה' אלהי, מהגות בכל חזיונותיך ופעליך לא אמנע, בפעולותיך ה' אתבונן ומעשי ידיך שיחה לי! כי מי כמוך נורא תהלות? מי כמוך עֹשה גדולות ונפלאות עד אין חקר במרחבי התולדה והבריאה כלה חדשים לבקרים? עודני נאחז ברוב שרעפי בקרבי למראה המראה הזה, והנה נעלם פתאום החזיון האוירי הזה מעינינו ואף עקבותיו (שפוררן) לא נודעו עוד. –

מדי דברי מחזיון־האויר הנפלא הזה, אמרתי כי לא למותר יחשב אם אטיף בזה לפני קוראי ספורי מסעותי אלה, דברים אחדים מעצמותו, מתכונתו ומהויתו, בכל אשר יספרו חוקרי הטבע המפורסמים בספרי מסעותיהם.

אחת מפעולות חום־השמש היותר נפלאות והיותר נעלות הפועלות על האטמאספערע במרחבי האויר אין קץ תחת כפת השמים, הוא חזיון ראית־האויר (לופטשפיעגעלונג) הנקרא בשם „מיראז, פאטאמארגאניע“ בלשון איטאלקית, או „מיראגא“ בלשון צרפת. עוד הסופרים הקדמונים דברו ארוכות וקצרות על עדות החזיון הזה, ורובם חשבוהו ליליד הדמיון אשר עמודיו על אדני ההזיה (פֿאַנאטיזמוס) הטבעו. דיאָדאר הסיצילאני, אשר העביר תחת שבטו כל חזיונות הטבע בפרט, הרבה לדבר בספרו „ע"ד חזיונות הטבע“ לתאר ולצייר בצבעים חיים ומדויקים את החזיון היקר הזה, אבל דבריו לא מצאו מסלות בלבות בני דורו ולא נתנו אזן קשבת לנפלאותיו אלה בהחליטם כי חזיון מוזר כזה הרחק מאד מן האפשרות, לא היה ולא נברא מעולם במציאות, וכי הוא רק מדמיונות החכמים והתרים את הארץ אשר זה דרכם מאז לערב ולהמתיק את ספורי מסעותיהם בספורים יפים ונפלאים אשר בדאו מלבם, להרהיב בזה אזן שומעת ולהרנין לבות קוראיהם. אולם אחרי אשר זכה המלך הנאור נאפאלעאן הראשון ואנשי סודו לראות בעיניו את החזיון היקר הזה ביקר תפארת גדולתו בנסעו דרך העולה מצרימה, החלו יושבי תבל להאמין באמתת הדבר הזה ולהתפלא למשמע אזן הפלא ופלא על תכונתו ותפארת עוז תבניתו. אחריו החרה החזיק הנוסע סקארעסבא, ויספר בספר מסעותיו דברים נכבדים ונכוחים מאמתחתו ומעצם הויתו. אלכסנדר פאן הומבאלדט, ראהו בהודו ובהדר תפארתו בהתגוררו לרגלי מסעותיו באמעריקא הצפונית (זיד־אמעריקא). דינאָן התבונן עליו בקרבת הפיראמידן במצרים, ולעיני ציממערמאנן התיצב בחוסן תפארתו אצל המקום צאַפפאָט בעברו באניה דרך ים־הקדמוני (אסטזעע). להנוסע ווראַנגעל הצליח לראות את החזיון הזה בכל פעם נסעו על הים המשתרע לא רחוק מסיציליען; במקום הזה ראה ווראנגעל שתי ערים גדולות באויר השמים, אשר שיא מגדליהם, היכליהם וטירותיהם למרום שחקים הגיעו, המסובבים מכל עבריהם בעצים רעננים המסובלים בפרי הלולים מחמדי בת עין. והנוסע דוד קאקגע ראהו בדמות סלעים יערים חופי ימים המעולפים בירק דשא וכל מיני פרחים ושושני חמד.

דיאדאָר הנזכר מצא בחזיון האויר הזה ענין נכבד ומאד יקר לענות בו, ויקדש את פרק החמשים בחלק השלישי מספרו ע“ד חזיונות הטבע, להטיף דברי נגידים מתכונת החזיון הזה ולברוא מושג נכון וציור אמתי מעצמותו ואיכות הויתו. ברום תפארת מליצתו יתארהו דיאדאר בזה”ל: „חזון איום ונפלא, רם ונשא, יראו הרואים בעברם דרך מדבר זאהארא ונוביען אשר באפריקא, שם בעת אשר הרוח יקום לדממה, ודומיה איומה להישימון מסביב, יראה הנוסע לעתים רחוקות באויר השמים, תמונות שונות ומוזרות אשר יחלפו על פניו לרגעים בלי שום מצב קיים; פעם יראה בעלי חיים שונים ומשונים במראיהם, ופעם בתים יפים ועמודי חוסן, פעם עצים ונטעים ופעם צורים וסלעים, פה על עמדם יעמדו, ושם יתעוררו ממקומם, פה נוע יתנועעו כשכור ושם יגביהו עוף בגבהי שחקים ויעלמו גז חיש במרחבי האויר אין קץ. הנוסע הרואה מראות גדולות ונפלאות כאלה, בפעם הראשונה, בימי חייו, יעמוד משומם ונבהל, וזמן רב יוכה בשממון ובתמהון עד כי לא יאבה להאמין אם בהקיץ תראינה עיניו חזיונות מוזרים ונפלאים כאלה. הנסבה הראשית להחזיונות המתמיהים האלה, יאמר דיאדאר בספרו הלאה – הוא האֵד (דונסט) העולה מן הארץ המתנשא בגבהי מרומים ביום בהיר בשחקים, ועל ידי פעולות האטמאספערע לעומת קרני־השמש יצטיירו במרום תמונות מתמונות שונות כעין התמונות העומדות על הארץ מתחת להמקום אשר משם התנשא האֵד, במשכו אחריו אחת תכנית התמונות אשר נדחקו ונחקקו בתוכו, בדיוק רב ובברור יפה, ובהאיר עליהם השמש בקויו המתנוצצים והמבריקים, יתיצבו לפנינו בעצם תומם כמו חי, דבר לא נעדר, ועל ידי רעידת האויר במרחבי מרום, ירעידו גם התמונות ההן, ויתנועעו כה וכה באין מעצור, ובקום רוח היותר קטן יהדוף את התמונות האויריות ההן, ויצללו חיש ומהר בעמקי האויר עד אשר לא נכר מקומן איה!“.

סקאריסבא יצייר את ראי־האויר הזה לאמר: „כאשר חתרה אניתנו אל חוף המזרחי מחופי גרענלאַנד המכוסים בגבעות קרח נורא ושלג עולמים, אמרתי להתבונן על הררי־הגלעטשער בדיוק ולציירם לזכרון על הגליון, ויהי בצפיתי דרך הפערנראהר במרחבי החופים הנחפים בקרח הנורא, והנה עיר גדולה ובצורה התיצבה פתאום במרום השמים לנגד עיני, עיר יפה ונחמדה הבנויה בנוה לפי תכנית חכמת הבנין העתיקה עם היכלי עונג וטירות נשגבות, פארי־עמודים (פיראמידען) ואָבעליסקען גבוהים, בתי־מסגד (מאָשעען) הבנוים לתלפיות ועמודי־חוסן עם אבני־זכרון, וזולתם עוד בניני ובתי־חומה גדולים ומפוארים, תחתיים, שניים, ושלישים. על הגבעות היפות הנחפות בירקרק חָרוץ והמעולפות בשושני חמד ופרחי תפארה בעלי צבעי רקמתיים שונים, המרהיבים בת עין באופן נפלא התנוססו לתלפיות ארמנות וטירות נשגבות ונפלאות. מסביב להעיר התנוססו סלעי מגור וצורים איומים המוקפים מכל עבריהם מסביב. כל החזיון הגדול הזה תלה באויר השמים וכל העיר עם שאונה והמונה התנועעה באין הפוגות, כאשר ינוע הקנה במים. הנה הואלתי לצייר את העיר הזאת בשרד הציירים על הגליון, ועוד לא הספקתי להוציא מצלחתי את השרד והגליון, והנה כל העיר הגדולה עם כל שאונה וקנינה חמקה ועברה פתאום מעיני ואף עקבותיה לא נודעו, זולתי היכל אחד מהיכלי החמד, אשר ראיתי לפני רגעי מספר.²⁷

ביום החמישי לירח נאוועמבר בשעה השלישית אחר חצות היום ראינו מרחוק את היאור נילוס במראה קו־תכלת ועד מהרה הגענו לחופי היאור, ולעינינו השתרעו סוכות נוצרים ואהלים אחדים ועצי תמר, אשר בכל הדרך הרחוקה הזאת לא ראינו אף אהל קדר אחד. בכל זאת לא נמלא עוד סאת תלאותינו ועמלינו, הן עוד דרך ארבעה ימים נשארה לנו בהמדבר הנורא הזה עד הגענו אל באַרבאַרייא מחוז חפצנו. ואנחנו אשר רבות שבענו עמל ותלאה, צער ונדודים מרבה להכיל בהמדבר הנורא הזה עד כי עבר גבול נפשנו לשאת ולסבול אותם, כבר היה עלינו גם המסע הקטן הזה כנטל החול וכמשא לעיפה. בכל זאת אזרנו שארית כחנו ויתר אונינו ונאחוז דרכנו הלאה עייפים ויגיעי כח, וביום העשירי לחודש נאוועמבר באנו למחוז חפצנו צלחה בגילת ורנן ואין קצה לשמחתנו!“

בשבתי עתה בחדר משכית בביתי בהתעלסי באהבים בסוד בָנַי ואשת חיקי, ומנוחה שאננה לי מסביב באין מכלים דבר, לא אשכח את כל תלאותי ומצוקותי אשר מצאונו בהמדבר נוביען וכל מלאכי הטבע כמו חי כמו חרון יתיצבו לנגד עיני. לכן אודה לה' חסדו ונפלאותיו אספר בקהל רב על אשר חלצני והוציאני ממצוקותי, וכל עוד נשמת שדי תחיינו לא אחדל מלתת לאלהי הרוחות את השבח וההודאה לשמו הגדול.

תמו מסעותי

אל החכמה

עוּרִי בַּת אֱלֹהִים! עוּרִי אֵם הַדָּעַת!

לִבְשִׁי הַשִׁרְיוֹן, אַף חִבְשִׁי הַמִגְבָּעַת,

כִּידוֹנֵךְ הַחְזִיקִי, וּרְדִי מֵעָל לְעֵזְרָתִי,

פַלְטֵינִי מִכַּף אֱוִיל, כִי יִסְעַר לַהֲפִיצֵנִי,

גַּם מִלָּשׁון מְחָרֵף, כִּי יֶחֶרַץ לְהַרְשִׁיעֵנִי,

כִּי לְהָרִים בִּישֻרוּן נִסֵּךְ אָנֹכִי יָצָאתִי.

(מליצת החכם ריב“ל ז”ל).

אל הקוראים הנכבדים.

מפני סבות שונות לא יכולתי להדפיס יתר המסעות כפי הבטחתי בההקדמה, ע"כ הוכרחתי למרות רוחי להשלים את מחברתי זאת בדברי הנוסע ענדעמאַנן האחרונים, ותקותי חזקה כי כאשר ירוח לי מעט ואמצא שכר בעמלי אמהר לגמור את אשר החלותי במחברת שניה. – כן ישאוני נא הקוראים על שגיאות הדפוס אשר ימצאו במחברתי זאת, כי במשך ההדפסה לא הייתי בעצמי בווילנא, ונפלו שגיאות הדפוס אשר תקוניהם יבאו בספר השני ביחד, ואת הקוראים הסליחה.

המחבר.