עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי אָדָם

וְעַל אַרְבָּעָה לֹא נִמְחַל־לוֹ:

עַל שֶׁרָאָה אַרְיֵה כְּשׁוּעָל

וְנָדַד לְהָרִים לְצַעֵק אַחֲרָיו

וְתָעָה,

עַל שֶׁרָאָה שׁוּעָל כְּאַרְיֵה,

וְיֵרֵד לַמִּדְבָּר לָנוּס מִפָּנָיו

וְנִטְרַף,

וְעַל שֶׁגִּלָּה עֵינֵי חֲבֵרוֹ

לֵאמֹר זֶה שׁוּעָל, וְזֶה הָאַרְיֵה,

– וְיָרְדוּ עַל עֵינָיו הָרִים וּמִדְבָּר,

בָּאֹפֶל תָּעָה, בַּשֶּׁמֶשׁ נִטְרָף.