הָיִיתִי שָׁם, בָּעִיר הָעֲמֻקָּה,

וְלֹא פָּרָשׁ גָּלָה בָּהּ אֶת עֵינַי,

וְלֹא קָדוֹשׁ צָעַד בָּהּ לְעֶבְרִי.

שְׁכֵנָה כְּמוֹ הַר יָרְדָה מִמְּרוֹמִים

כְּמוֹ הַר כְּמוֹ פִּיל בַּחֵדֶק־מְטֻטֶּלֶת

וְהֶרְאֲתָה לִי קֶבֶר וּמָקוֹם

וְחַרְסֵי פְּלֵטָה, לָשֶׁבֶת.

כְּצֵאת הָאוֹר עָמְקָה הָעִיר מִיָּם.

עַד בּוֹא הַבֹּקֶר גַּם לֹא נוֹתְרוּ חוֹפִים.