עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים אִילָן זוֹרֵחַ.

בְּצַמַּרְתּוֹ עֲטֶרֶת-אִזְמָרַגְדְּ נוֹצֶצֶת.

אֲנִי וְהוּא מְיֻדָּעִים זֶה כְּבָר,

אַךְ רִיב קָשֶׁה חוֹצֵץ בֵּינֵינוּ:

אִילָן בָּדִיתִי מִלִּבִּי, טוֹעֵן אֲנִי.

אָדָם חָקַקְתִּי בְּגִזְעִי, טוֹעֵן לוֹ הָאִילָן.

כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹטֵחַ תַּחְנוּנַי

וּמְבַקְשׁוֹ לִזְכֹּר יִחוּשׂ וְכוּר-מַחְצֶבֶת,

הוּא מְנַעֵר אֶת פַּרְוָתוֹ

וּצְחוֹק יָרֹק

מַמְטִיר לִי גֶשֶׁם שֶׁל עָלִים.

יֵשׁ וְעוֹקֵר הוּא מִמְּקוֹמוֹ

וְאַחֲרָיו נִשְׂרָךְ אֲנִי אָבֵל.

וְשׁוּב נִצָּב אֲנִי עַל פָּרָשַׁת-שָׂדוֹת

אוֹבֵד-יָדַיִם וְנָבוֹךְ.

בַּלַּיְלָה, בַּחֲשַׁאי,

מוֹסִיף צִלִּי לָנוּעַ אֶל צִלּוֹ,

אַךְ גַּם בַּחֲלוֹמוֹ יִרְחַק מִמֶּנִּי

וְעַל פָּנַי יָטִיחַ תַּפּוּחִים שֶׁל בֹּסֶר.