אַתָּה מִקְרֶה,
לִבְּךָ מִקְרֶה,
אַךְ לֹא מִקְרֶה הוּא,
שֶׁהַכֹּל מִקְרֶה.
יָדְךָ מַחֲתָה סָפֵק סָמוּי
מֵעַל מִצְחִי.
נִכְלֶמֶת וְזָרָה חָזְרָה אֵלֶיךָ
בְּמִקְרֶה.
גַּם הַשִּׂיחָה הַנְּעִימָה
הִגִּיעָה לְאֶפְרָהּ הַקַּר אִלֶּמֶת
בְּמִקְרֶה.
הַפֶּרַח שֶׁעָנַדְתָּ עַל חָזִי
שִׁוָּה קֻרְטוֹב שֶׁל חֵן לָאַהֲבָה,
אֲשֶׁר הִנֵּה חָלְפָה לָהּ
בְּמִקְרֶה.
בְּטֶרֶם עוֹד מִכּוֹס אַחַת לָגַמְנוּ
יָדַעְתִּי כִּי אָשְׁרִי הוּא רֵיק,
כִּי לְאִשָּׁה הָיִיתִי רַק בִּזְכוּת עֵינֶיךָ,
אֲשֶׁר חֲלוֹם בִּקְשׁוּ בִּי,
שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת
כִּי אִם מִקְרֶה.
צִלְּךָ נִכְלָא כְּמוֹ נִדּוֹן לְחֹשֶׁךְ.
וּבְחֶדְרִי, עַל פְּנֵי שָׁטִיחַ מֵת,
נָטוּעַ הַשֻּׁלְחָן,
וְהוּא כְּמוֹ רִבּוּעַ שִׁמָּמוֹן צוֹפֶה בִּי,
וּלְוַאי הָיָה מִקְרֶה!