בִּפְגִישָׁה לְלֹא-פֶּתַע

בְּטֶרֶם אֶגַּע בָּךְ

עוֹרֵךְ נִתְקַלֵּף כִּנְצִיץ הַנָּחָשׁ.

״בּוֹא – אָמַרְתְּ – נֹאהַב אֲבָנִים וָחוֹל.

אֲנִי טְהוֹרָה.״

הָיִיתִי כְּרוּחַ הַיָּם,

שֶׁחָזַר וְחִפֵּשׂ אֶת הַדְּמוּת,

שֶׁשָּׁכַח עַל הַחוֹף.

לֹא שָׁאַלְתִּי לְאָן צְעָדַיִךְ

מְתוּנִים-מְתוּנִים.

לָבַשְׁתִּי עוֹר-נְחָשִׁים חָדָשׁ,

עַל גְּחוֹנִי זָחַלְתִּי,

בַּיוֹם –

רַגְלֵי זְמִירִים צִיְּרוּ

סַרְטָנִים עַל הַחוֹל עַד שֶׁהַגַּל שְׁטָפָם.

בַּלַּיְלָה, –

הִדְהֲדוּ נִגּוּנִים שְׁחוֹרִים

בְּחַדְרֵי קוֹנְכִיּוֹת.

אֲהַבְתִּיךְ מֵעַרְפִלֵּי הַלֵּב.