אָמְרוּ לוֹ: מִכָּאן וְעַד – – וְעַד שֶׁתַּסְפִּיק, אֲבָל

אַל תֵּחָפֵז וַעֲשֵׂה בְּאֶבֶן מְלֵאָה, כִּי הֲרֵי

יָבוֹא הַבּוֹדֵק וְיִבְדֹּק וְאִם יִתְפּוֹרֵר וְנָפַל –

בְּיוֹם הַמִּפְקָד הַמּוּפָז, הַחוֹפֵז אוּלַי לֹא יִקָּרֵא.

הַבִּיטוּ יְדֵי הַסַּתָּת הַגָּחוּן עַל עוֹרְקֵי הַשֵּׁישִׁים.

וְשׁוֹאֵל כִּוּוּנֵי הַשְּׁכָבוֹת כְּלוֹחֵשׁ עַל סוֹדוֹת, וְהִנֵּה

נִשְׁמָע הַסַּרְבָּן לַמְשַׁדֵּל לְקַבֵּל דִּין צוּרַת הַגְּבִישִׁים

וּשְׁתִיקַת הַשּׁוֹתְקִים הַגְּדוֹלָה לִשְׁתִיקַת הַסַּתָּת תַּעֲנֶּה.

אָמְרוּ לוֹ: שְׁעַת צָהֳרַיִם וּבָאָה עֵת פַּת;

וְיִּצְנַח בֵּין אַבְנֵי עֲמָלוֹ. הַפַּטִּישׁ לֹא נָשַׁל מִן הַיָּד.

הִבִּיט בְּמַבָּט שֶׁל סָקוּל בְּאַבְנוֹ הַכְּבֵדָה הָאַחַת,

עַד הִצִּילוֹ מְעַט צֵל –

עָלְתָה יַלְדָּתוֹ עִם הַכַּד.

שְׁתָה. וּבַמַּיִם גַּם יַעַר גַּם חַג

וְרֵיח שֶׁל דֶּשֶׁא שֶׁאֵין לְשֵׂאתוֹ,

וַיִּצְמָא לַנִּגָּר וַיִּצְמָא לַמּוּצָק

וְשָׁב אֶל הַסֶּלַע כְּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ…

וַיֹּאמֶר לָאֶבֶן: הִתְפַּלְּלִי בַּעֲדִי.

וַתַּעַן הָאֶבֶן: אַתָּה סַתָּתִי.

וַיִּפֹּל עַל הָאֶבֶן כְּמוֹ עַל בְּאֵר

* * *

וְכָךְ מְצָאָם הַשּׁוֹמֵר.