רְחוֹקִים מִתֵּת הֵם עוֹמְדִים מֵעָלַי,
רְתוּקִים אֶל כֵּף אַלְרָחִים.
בְּכָל הַדְּרָכִים,
בְּכָל הַדְּרָכִים, אֱלֹהַי,
אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְשַׁחְרֵר אֶת כּוֹלְאַי
וְטַעַת לִבָּם רַחֲמִים.
שֶׁיֶּאֱהָבוּנִי –
לְמַעֲנָם.
שֶׁיִּשְּׂאוּ תְּפִלּוֹתַי שֶׁבָּאוּנִי
כַּחוֹתָם.
כִּי גַּם שֶׁלֹּא קְרָאוּנִי
שָׁלַחְתִּי אֶת כָּל קְרִיאוֹתַי
אֶל מַעֲנָם.
- - - - -
אֲנִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַשְּׁבִיל הַדּוֹחֶה
צוֹעֵק אָהַבָתִי עַל קוֹצִים.
וְהַשְּׁבִיל בּוֹרֵחַ מִזֶּה וּמִזֶּה
וּשְׁנֵי הַקְּצָווֹת רָצִים.
דָּבָר מְהַבְהֵב –
וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה –
הַכְּפוּתִים אֶל הַכֵּף,
הַזּוֹרְחִים מִשְּׁאֵרִית הַנְּשָׁמָה,
אוֹ לִבִּי הַיָּרֵא
לִהְיוֹת לָהֶם
נֵס בַּשְּׁמָמָה…