שְׁנַיִם שְׁלשָׁה צְעָדִים. פִּתְחוֹן-פֶּה

לָגֶשֶׁת לְהוֹשִׁיט אֶת הַיָּד

וְלֵאמֹר: הִנֵּה הַבֹּקֶר יָפֶה.

וְהַדֶּרֶךְ עָרוּךְ מְבוֹא הַנָּוֶה

וְהַיַּעַר מִשְׁנֵי עֲבָרָיו, קֻשַּׁט –

זֶה לִכְאוֹרָה לֹא קָשֶׁה…

שְׁנַיִם שְׁלשָׁה רְגָעִים. נִיד-עַפְעַף.

כְּדֵי מַעֲבָר עַל גֶּשֶׁר הַזְּמַן.

וְלֹא לְהַבִּיט בִּשְׁעוֹן-הַזָּהָב.

לִמְנוֹת אֶת הַטַּל הָאָחוּז בָּעֵנָב

וְלָזוּז מִן הַצֵּל שֶׁלֹּא זָז מִכָּאן;

כִּי הַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֵד – עוֹמֵד מוּכָן

לִהְיוֹת עֵד לִפְגִישַׁת יְלָדָיו…

שְׁנַיִם שְׁלשָׁה וִתּוּרִים. וְנָפַל

הַחַיִץ הַזֶּה בֵּינִי לְבֵינְךָ,

וְהַכֹּל מִתְבַּקֵּשׁ מֵאֵלָיו; אֲבָל

אִם אֲנִי אֵינֶנִּי וְאַתָּה אֵינְךָ

אֶלָּא נִסָּיוֹן לֹא רָאוּי לִמְשַׁל-

הַפַּחַד הַצַּר עַל עֵינִי וְעֵינְךָ – – –

וַדַּאי לֹא נִצְעַד כָּאן שׁוּם צְעָדִים,

גַּם לֹא נַפְסִיק לְכַוֵּן הַשָּׁעוֹן

עַד נִוָּתֵר מוּל וִתּוּר אַחֲרוֹן

שֶׁבִּטְחוֹן-פְּגִישָׁה בּוֹ

אַיִן.