שִׁלְשׁוֹם הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב וְרָאִיתִי רְחוֹב.
אֶתְמוֹל הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב וְרָאִיתִי יַעַר.
הַיּוֹם הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב וְהִנֵּה חוֹף
וְאָחִי שֶׁעָבַר אֶת הַשַּׁעַר
עַד סוֹף.
לָכֵן אֲנִי הוֹלֵךְ בְּאוֹתוֹ הָרְחוֹב, בְּאוֹתוֹ הַקֶּטַע.
לֶאֱסֹף מִן הַמִּרְצָפוֹת הַיְדוּעוֹת
אֶת פְּרִידוֹת הַקֶּבַע וּפְגִישׁוֹת הַפֶּתַע
וּלְנַשֵּׁק אֶת הַמִּקְרִים וְהַשְּׁמוּעוֹת
הַמְּהַלְּכוֹת.
וַאֲנִי כְּחוֹצֶה יַמִּים וְחוֹתֵךְ נְתִיבוֹת
וּכְמוֹ קוֹלוֹמְבּוּס מְגַלֶּה יַבֶּשֶׁת.
וַאֲנִי כְּרוֹבִּינְזוֹן הַקּוֹשֵׁב לַבְּדִידֻיּוֹת
וְיוֹדֵעַ כִּי עוֹד קָט יוֹפִיעַ שֵׁשֶׁת…
כִּי הָרְחוֹב שֶׁלִּי הוּא כָּל הָרְחוֹבוֹת
וְעֵינַי עוֹבְרוֹת בּוֹ כְּמוֹ רֶשֶׁת
לְגַלּוֹת אוֹתוֹ מֵעֵבֶר לַתְּהוֹמוֹת –
וְאוּלַי מָחָר אֶמְצָא בִּי אֶת הָעֹז
לְהַכִּיר אוֹתוֹ צוֹפֶה מִן הַמִּדְרֶכֶת,
בְּשׁוּלֵי הַבֶּגֶד לֶאֱחֹז
וְלָלֶכֶת…