הִנֵּה אֲנִי חוֹזֵר לִמְקוֹם בּוֹ לֹא הָיִיתִי.

עָיֵף אֲבָל חוֹתֵר.

הַכֹּל מֻכָּר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

תָּעִיתִי

הַרְבֵּה שָׁנִים בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

תּוֹשָׁב וָגֵר –

פּוֹרֵחַ בָּעוֹנָה,

נוֹשֵׂא אֶת גַּרְעִינַי אֲשֶׁר הָרִיתִי

בְּהַסְתֵּר –

לָתֵת פִּרְיִי לְאֶרֶץ זוֹ אִוִּיתִי,

בָּשֵׁל לְהִשָּׁבֵר…

בָּנִיתִי לִי בֵּית-כְּנֶסֶת מִשֶּׁלִּי.

וֶאֱלֹהִים שֶׁבַּמּוּחָשׁ

עִמִּי כּוֹרֵעַ בְּהֵיכַל הַיַּעַר.

וְהוּא עַצְמוֹ שַׁמָּשׁ,

מַלְאַךְ-שָׁרֵת וּכְלִי –

וְאֵין לֵידַע מֵאֵיזֶה צַד הַשַּׁעַר.

כִּבְשַׂת הָרָשׁ

אֲבָל עַל כֵּס הַדְּמִי – – –

לְמַרְגְּלוֹת נוֹפֵל אֱלוֹהַּ-נַעַר.

הָאֵשׁ אֲשֶׁר יָּדַעְתִּי-לֹא-יָדַעְתִּי,

זֶה עַמּוּדוֹ בַּלַּיְלָה לְעֵינַי.

רַק חֲלוֹמִי הַמּוֹלִיכֵנִי מִתְוַדֵּעַ

לְפֶלֶא שֶׁנּוֹלַד מִתּוֹךְ אֵינַי.

לְנִחוּשׁוֹ כְּמוֹ עִוֵּר הִגַּעְתִּי,

טוֹבֵעַ

עַד עֹמֶק הַגְּבָהִים, שָׁם אֱלֹהַי

הוֹלֵךְ עִמִּי שְׁלוּב-זְרוֹעַ וְנוֹגֵעַ

בְּרַחֲמִים לְמַגָּעָם כָּמַהְתִּי –

וְעוֹצֵם

עַל סַף הָאָרֶץ

אֶת עֵינַי.