הוּא לֹא קָנָה הַרְבֵּה אַךְ הַמְּעַט

הִרְגִּישׁ עַצְמוֹ בְּאֶגְרוֹפָיו כְּמוֹ גוֹזָל.

הוּא לֹא הָלַךְ הַרְחֵק אֲבָל צָעַד

יָשָׁר אֶל תּוֹךְ לֵילוֹ הַמְּלֹהָט –

כִּי כָּךְ הֻטַּל.

הוּא לֹא הֵשִׁיב דָּבָר אֲבָל שָׁאַל

לֵאלֹהָיו בַּדֶּרֶךְ אֶל עַצְמוֹ.

יוֹמָם שָׂרָה עִם מְאִיצוֹ וְעִם חוֹסְמוֹ,

אַךְ כָּל שָׁלָל הוּא לֹא הֵלִין בַּאֲסָמוֹ

מִפְּרִי עַד טַל.

לֹא נִמְצְאוּ לוֹ מַרְגָּלִיוֹת אֲבָל פִּתּוֹ

יָבְשָׁה בְּמַבָּטֵי הָרְעֵבִים.

גַּם כִּי לָאָה מְאֹד עָקַף שְׁלֵוִים

וּכְאֵבוֹ הָיָה קַשּׁוּב לַכְּאֵבִים

אָרְחוּ אִתּוֹ.

וּבְפָגְשׁוֹ אֶת לֵיל-מוֹתוֹ הַמַּחֲרִישׁ

שָׁכַב עַל חֶלְקָתוֹ אֲשֶׁר חָרַשׁ

וְלֹא חִנְחֵן וְלֹא בִּקֵּשׁ וְלֹא דָּרַשׁ –

וְרַק הָרֶגֶב וְהַבֹּקֶר הֶחָדָשׁ –

שִׁבְחֵי-הָאִישׁ…