אָמַר חֲכַם-הָרְאִיָּה:
מַה-טּוֹב שֶׁמַּבָּטֵנוּ אֵין-אוֹנִים
נָסוֹג מִקִּיר
מֻכֵּה-חַמָּה
וְנָס, וְלוּ מִסַּל-הַנְּצָרִים
לָשׁוּב לַחְמוֹד
בְּרַחֲמֶיךָ שֶׁהִצִּיבוּ גְּבוּל…
הָהּ, עִוָּרוֹן בָּרוּךְ,
אֲבִי הָעֵרָגוֹן, הָאֱמוּנָה וְהַקִּימָה
לָלֶכֶת שְׁבוּי-חָזוּת
אֶל רֹחַב הַחַלּוֹן הַמִּתְפַּקֵּעַ מֵהָכִיל
אָדֹם לוֹהֵט וּתְכֵלֶת רוֹטֵטָה,
וּמְנַבֵּא גְדוֹלוֹת מֵאֲחוֹרֵי סוֹרָג…
הַשֶּׁבַח שֶׁבִּינוֹתָ לְהַסְתִּיר
עֵצִים בַּעֲרָפֶל, תּוּגוֹת בַּיַּיִן, יַתְמוּת בַּשִּׁכְחָה
הֲדַר נָשִׁים בְּרַחַשׁ צְעִיפִים – –
וְאוֹר הַהַפְתָּעוֹת בְּבֶרֶךְ כָּל נָתִיב…
אָמַר חֲכַם הָרְאִיָּה:
הַשֶּׁבַח שֶׁבִּינוֹתָ לְהַסְתִּיר,
נָטַעְתָּ לְחַיֵּינוּ אֹפֶק
נָתַתָּ לְמוֹתֵנוּ שִׁיר
וּנְשָׁמָה גְדוֹלָה
לָבוֹא לָבוֹא
עַד אוֹר.