מוּל בִּקְתָּתְךָ, אֵלִי, פָּרְחוּ דְּמָעוֹת.

דָּמְעוּ פְּרָחִים בַּפֶּתַח הָרָווּחַ.

סַפְסָל עַתִּיק מַזְמִין וְלֹא לָנוּחַ,

וְהַבִּקְתָּה מְלֵאָה אוֹתְךָ מְאֹד.

יְפִי עֵדִים שֶׁלֹּא בָּכִינוּ שָׁוְא.

יְבוּל הַצַּעַר מִתְנוֹסֵס בְּאֹדֶם;

וַאֲחֵרִים אֲשֶׁר הָיִינוּ קֹדֶם

קְצֵה סַפְסָלְךָ אִוִּינוּ לְמוֹשָׁב.

בְּלַחַשׁ נְסַפֵּר בִּגְבוּרָתְךָ,

הַמְתַכְנֵן דְּבָרִים בִּפְנִים הַבַּיִת.

וְרַק צִלְּךָ בַּסֶּלַע וּבַזַּיִת

סוֹקֵר אוֹתָנוּ מִמִּגְדַּל תְּמוּרָתְךָ.

וְיוֹם גָּדוֹל חוֹזֵר אֶל הַחַלּוֹן.

אַתָּה נוֹשֵׁם מֵאֲחוֹרֵי גַבֵּנוּ.

אֵימָה הוֹמָה – – רַק פֶּרַח דִּמְעָתֵנוּ

זוֹרֵחַ מוּל כּוֹכָב הַחִדָּלוֹן…