שְׁעַת שָׁהוּת. בִּדְבַב הָרוּחַ,
עַתִּיק הַסִּפּוּרִים לוֹבֵשׁ בָּרָק.
הַחֲלוֹמוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ לָנוּחַ
קָמִים מֵאֵפֶר בִּכְתֹנֶת-חַג.
בִּתִּי קוֹשֶׁרֶת לִי בְּתַלְתַּלֶּיהָ
קַצְוֵי זְמַנִּי מִתּוֹךְ תְּמִימוּת קוֹרְנָה.
חָזְרָה סְפִינָה שֶׁלִּי מִטִּלְטוּלֶיהָ,
וּפַנָּסֵי הָרֹגַע עַל תָּרְנָהּ.
הִנֵּה הַבַּיִת קָם. וְרֹבֶד רֹבֶד
אַבְנֵי בִּנְיָן הָיוּ הַסְּעָרוֹת;
מִזֶּה הַשֶּׁקֶט וּמִזֶּה הַכֹּבֶד
וְחַלּוֹנוֹת קְרוּעִים לְהַשְׁעָרוֹת…
שְׁעַת שָׁהוּת. בִּיבַב הָרוּחַ
נוֹשֵׁק הַלַּיְלָה נְתִיבוֹת בַּיָּם.
קוֹלוֹת קוֹלוֹת, שִׁכְבִי, בִּתִּי, לָנוּחַ.
הַדַּיָּגִים קוֹרְאִים לִי אֶל רִשְׁתָּם…