אַדְמַת הַחֹשֶׁךְ הָרְתָה יְבוּלִים.

דָּגָן שָׁחֹר.

קַיִץ וָחֹרֶף מַדּוֹתִי לַיְלָה

וַעֲדַיִן חֲצוֹת.

מִי מַכִּיר אֶת תּוֹשָׁבֵי הַגְּבוּלִים

וְאָרְחוֹת הָאוֹר?

קַיִץ וָחֹרֶף מַדּוֹתִי לַיְלָה

וַעֲדַיִן כָּבוֹת

עֵינֵי הַכְּחֻלִּים.

אַדְמַת הַחשֶׁך נָתְנָה שִׁבֳּלִים.

טְחָנוֹת אֲפֵלוֹת

טוֹחֲנוֹת אֲפֵלִים

וְלֶחֶם שָׁחֹר מֵרֵחַיִם שְׁחֹרוֹת

בְּפִי תִינוֹקוֹת

בַּלָיְלָה…

אַדְמַת הַחשֶׁך נִשְׁבֶּרֶת לָתֵת

פֵּרוֹת אֲפִילִים הִסְכִּינוּ לַיְלָה.

אָמְרוּ לִי

בִּכְפָר אֶחָד יֵשׁ עֵד

זָקֵן הַזּוֹכֵר טֶרֶם-לַיְלָה.

קַיִץ וָחֹרֶף הָלַכְתִּי עַד עֵת

לִשְׁמֹעַ מִפִּיו אַגָּדַת הַשֶּׁמֶשׁ –

וּכְשֶׁבָּאתִי עָדָיו כָּבֵד כָּבֵד,

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,

אָמְרוּ לִי, הוּא מֵת.

וְאָז כִּפְלַיִם הָרְתָה יְבוּלִים

אַדְמַת הַחשֶׁךְ בְּאֵין זוֹכֵר

וּבְאֵין מְסַפֵּר מַעֲשֵֹה הַכְּחֻלִּים –

כִּי אֵין עוֹד יוֹדֵעַ

פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים.

וּכְבָר הִתְרַגַּלְנוּ כִּמְעַט

עַד תֹּם –

לַחֲצִי הַלַּיְלָה קָרָאנוּ לַיְלָה

וְלַחֲצִי הַלַּיְלָה קָרָאנוּ יוֹם.