וְהַמִּשְׁמָר יָרָה כָּבוֹד
וְהַיּוֹנָה הָיְתָה צְחֹרָה צְחֹרָה.
הַמְלַוִּים נָשְֹאוּ אוֹתָהּ שְׁקֵטִים
וִידֵיהֶם כְּבֵדוֹת.
קְצָתָם הִבִּיטוּ זוֹעֲמִים
שֶׁלֹּא זְקוּקָה הָיְתָה לְטָהֳרָה –
אַךְ הַמִּשְׁמָר יָרָה כָּבוֹד.
אֶחָד נָאַם יָפֶה.
וְהִיא הָיְתָה קְטַנָּה
בִּידֵי הַמּוֹבִילִים.
וְהַנְּאוּם הָיָה אָרֹךְ וּבְעַל-פֶּה
וְלֹא נָגַע בְּשׁוּם-פָּנִים
בְּשׁוּם פָּנִים.
לְמַעְלָה הִתְקָרְבוּ הָאֲחָיוֹת.
לְמַטָּה הַמִּשְׁמָר יָרָה כָּבוֹד.
וְלֹא הָיָה מָנוֹס מִן הַמְּאֹרָע.
וְזֶה תָּמִיד הָרֶגַע הַנּוֹרָא.