הַיַּעַר לֹא הָיָה אֶלָּא מָשָׁל.

אַךְ הַמָּשָׁל הִלֵּךְ עָלַי כְּיַעַר.

הַשֶּׁמֶשׁ לִחֲכָה שׁוּלֵי הַסַּעַר,

כָּל כָּך הָמָה בִּי יַעַר וְאָפַל

עַד לֹא יָדַעְתִּי מִי תוֹהֶה עַל מִי

וּמִי עוֹמֵד נָטוּעַ, מִי בּוֹרֵחַ.

אוּלַי אֲנִי הַיַּעַר הַצִּמֵּחַ,

אוּלַי הִצְמַחְתִּי יַעַר בְּחָלְמִי – – –

אַךְ כָּל חֲלוֹם חוֹלֵם עַל קֵץ בָּאוֹר.

בְּהִשָּׁבְרוֹ סִבְרוֹ, זֶה דְּבַשׁ הַצַּעַר –

צְלִילוּת שֶׁבַּקָּצוּב וּבַמֻּגְבָּל.

אֲבָל אֲנִי גָאִיתִי מִלַּחֲזֹר,

שָׁלֵם הַיַּעַר וּמוֹשֶׁל הַיַּעַר,

הַיַּעַר שֶׁאָסַף אֶת הַמָּשָׁל…