עֲמֹד. וּבְעָמְדְךָ רְאֵה, הַלָּה
גַּם הוּא צָנַח עָיֵף בְּצֵל גָּדֵר.
עֲטוּי אָבָק. וּמִקָּרוֹב אַחֵר
זָקוּק לְרַחֲמִים וּלְחֶמְלָה
יוֹתֵר מִמְּךָ. יוֹתֵר הַרְבֵּה מוֹנִים.
כִּי הֲמוֹנִים אַתָּה מוּל יַתְמוּתוֹ.
שֶׁרְמָזִים בִּקַּשְׁתָּ בִּפְשׁוּטוֹ
וּנְשָׁרִים דִּמִּיתָ לְיוֹנִים.
עֲמֹד. דּוּמָם יָרִים עֵינָיו;
אֶל צַיָּדוֹ יָבוֹא מְהַסְּסוֹת
כְּבוֹא תְּקוּפַת הַקַּיִץ אֶל קִצָּהּ.
בְּרַחֲמֶיךָ שֶׁהָיוּ לְרַחֲמָיו
יִפֹּל עַל צַוָּארְךָ כְּמוֹ אָחוֹת
לִלְחשׁ לַמְבַקֵּשׁ – כִּי הוּא נִמְצָא.