כִּי יֵשׁ עוֹד נְקֻדַּת הִשָּׁעֲנוּת
מָקוֹם לְהֵעָרֵךְ וּלְהָגִיחַ.
מֵתִים לִסְפֹּד, וְנִצָּנִים לַצְּמִיחַ,
וּלְהָבִיא אֶת הַמֻּרְכָּב אֶל הַפָּשׁוּט.
מְחוֹז דְּמָמָה עוֹד יֵשׁ לַצְּעָקָה –
וַעֲרִיסַת הַזִּנּוּקִים עוֹד מִתְנוֹעַעַת.
קָרוֹב קָרוֹב וְלֹא מוּדַעַת
גַּבְהוּת הַלֵּב תִּשַּׁק לַמּוּעָקָה…
בַּסֵּתֶר – בְּלַבַּת הַהִתְהַוּוּת
צוֹפֵן הַזֶּרַע הַחֹרְשָׁה עַל אֲמִירֶיהָ
וְאֶת הָרוּחַ שֶׁיַּכֵּם עַד לְהַכְרִית,
וְכָאן, מִנְּקֻדַּת הִשָּׁעֲנוּת
עוֹלָה הַנֶּפֶשׁ בְּבִטְחָה לִקְרַאת שִׁירֶיהָ
עַזָּה מִמָּוֶת וְכָמוֹהוּ גַּרְעִינִית…