בְּבַת אַחַת וּבְעָצְמָה רַבָּה

הִכּוּ בּוֹ חַשְׁמַלִּים. הַזַּעֲזוּעַ

עָבַר בְּעַצְמוֹתָיו. לְשַׁעֲוָה

הָיוּ כָּל בַּרְזִלָּיו. הֵחֵל לָנוּעַ

מֵעֵבֶר לַדְּפוּסִים אֲשֶׁר אִוָּה.

מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת אֲשֶׁר הִצִּיבוּ

תַּפְנוּק-הַלֵּב, תַּבְנִית-הַגּוּף, הָרַאֲוָה. – – –

אֲבָל חוּשָׁיו הֵגִיבוּ וְהֵגִיבוּ

בְּהִתְמַכְּרוּת אָבְדָן לְהִתְפַּזֵּר,

לָבוֹא חֶשְׁכַת-לְבַב הַמִּזְדָּרַחַת –

הָאֲדָמָה הַחֵיקָנִית, הַחֲרֵרָה…

וּמַשֶּׁהוּ גָוַע לְהִשְׁתַּחְרֵר

וּמִישֶׁהוּ נוֹלַד בְּכוּר הַפַּחַד – – –

בָּרָק שָׁחֹר, פַּחַם הַתַּבְעֵרָה.