עִתִּים עָמַד מִלֶּכֶת. וְעִתִּים

מִהֵר וְלֹא יָדַע לְאָן.

יֵשׁ וְהִשִּׁיל הַכֹּל, וְיֵשׁ חָפַן

אֶת נִגּוּדָיו וְחֶשְׁבּוֹנוֹ הִתְאִים.

עִתִּים הָעֶרֶב גָּח מִמַּאֲרָב

וְצָד אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הַחִידוֹת.

וְיֵשׁ יוֹמוֹ הֵאִיר לוֹ יְדִידוֹת

לָבוֹא יְפֵה-עֵירֹם בִּשְׁעָרָיו.

עִתִּים הִרְגִישׁ אֶת כְּתָב-הַכִּלְיוֹנוֹת

לְרֹחַב מַעֲשָֹיו שֶׁלֹּא כִּלָּה

לְאֹרֶךְ נְתִיבוֹת שֶׁלֹּא הִפְעִים.

אֲבָל בְּלֵיל שְֹרֵפַת הַגִּלְיוֹנוֹת

שָׁטַף אוֹתוֹ בְּעֹז נְהַר-הִלָּה

אֶל שֶׁפֶךְ הָעִתִּים…