הָעֵץ אֲשֶׁר גֻּדַּע בַּעֲנָפָיו

הִבִּיט בַּעֲנָנִים הוֹלְכֵי-נָמוּךְ –

וְהַצִּפּוֹר אֲשֶׁר נָשָֹא בְּמוֹ כַּפָּיו

נִתְּרָה אֶל עֵץ אַחֵר. כָּאן בְּסָמוּךְ

בָּנְתָה קִנָּהּ הַדַּל מִבְּרֵאשִׁית,

סָחֲבָה קוֹרַת הָעֵשֶֹב לְמַשְׁקוֹף,

וּפְעִימַת לִבָּה הַחֲרִישִׁית

הָיְתָה לְעֵץ גָּדוּעַ כְּמוֹ תֹּף.

אֲשֶׁר הֻכָּה וְזָב גַּם נֶעֱזָב.

וּשְׁמֵי הַחֹרֶף אֲדִישֵׁי-גָוָן

חִפּוּ אִלְּמִים עַל בְּגִידָה תַמָּה – – –

עָרֹם וָחַי, כְּמוֹ מִדֶּרֶךְ רָב

הוּא שָׁב אֶל גּוֹרָלוֹ הַמְזֻמָּן –

אֶל שָׁרָשָׁיו הַמְהֵמִּים בָּאֲדָמָה.