לִכְאוֹרָה הֲלֹא אֵין שׁוּם פַּח –
אֲבָל מַשֶּׁהוּ מְיַחֵל בִּי,
וּבִרְחוֹב-אֵין-פַּחַת, בְּאוֹרוֹ יִשְׁתַּבַּח
לְפֶתַע תָּמִיד דְּבַר-מָה מְהַתֵּל בִּי –
וְהִנֵּה שׁוּב נָפַלְתִּי בַּפַּח
אֲשֶׁר נוֹפֵל בִּי…
וַאֲנִי מִתְעַטֵּף בִּנְיָר עִתּוֹן
וּמוֹכֵר אֶת עַצְמִי בְּעַד בֶּצַע עֶצֶב
וְהַכֹּל לֹא אֱמֶת וְהַכֹּל נָכוֹן,
שִׁיר בְּגִיד וּבְעֶצֶב – –
לִכְאוֹרָה הֲלֹא אֵין שׁוּם פַּח
הָיִיתִי מֵשִׁיב לוּ אַךְ נִשְׁאַלְתִּי –
הַכֹּל פָּשׁוּט, רַק אֲנִי מְסֻבָּךְ
בְּסֻבְּכוֹ שֶׁל אִילָן אֲשֶׁר שָׁתַלְתִּי –
חָשַׁבְתִּי לִהְיוֹת בָּחוּר מְמֻלָּח – –
וְגַם הַפַּעַם טָמַנְתִּי לִי פַּח
וְנָפַלְתִּי…