לְאַט לְאַט אֲבָל בָּטוּחַ

נַעֲשֵׂיתִי לֹא בָּטוּחַ

גַּם בִּדְבָרִים שֶׁמּוּנָחִים אֶצְלִי בַּכִּיס.

נְיָר-שִׁיר, מַפְתֵּחַ, קְנֵה-מִדָּה,

תְּגוּבָה, הִלּוּךְ וַעֲמִידָה

לִפְנֵי קִיר שֶׁיֵּשׁ לְהָזִיז…

עַל אֲדָמָה אוֹ בַּשְּׁחָקִים –

אֲבָל בְּגֹבַהּ חֲמִשִּׁים סֶנְטִים

לְדַבֵּר עַל מָעוּף מִי יָעִיז?

כָּל חֲבֵרַי אוֹמְרִים לִי: לֵךְ…

אֲבָל הַצְּלִיל עוֹשֵׂנִי מְחַיֵּךְ

מִתּוֹךְ אִי-בִּטָּחוֹן גָּמוּר

אִם הֵמָּה בּוּרִים אוֹ אֲנִי אַדְמַת-בּוּר,

כָּל שֶׁהָיָה קָרוֹב לֹא קָרוֹב עוֹד

וּמָה שֶּׁרָחוֹק רָחוֹק עוֹד יוֹתֵר.

קָשֶׁה, אֱלֹהִים, לִנְשׁוֹם בְּסִנְקוֹפּוֹת

וּלְנַגֵּן עִוֵּר.

עָזַבְתִּי כָּל כִּתָּה וְאֵינִי הוֹלֵךְ בְּקֶצֶב

לִמְצוֹא אֶחָד מִשִּׁיר וּשְׁנַיִם מִלֵּב.

וְאֶחָד נֶעְלָם צוֹעֵק: עֶצֶב, עֶצֶב!

אַךְ אֵינֶנִּי בָּטוּחַ אִם שָׁמַעְתִּי הֵיטֵב…