הָרוּחַ אֵין לָהּ גַּב.

כֻּלָּה פָּנִים. נוֹשֶׁבֶת

אֶת עָצְמָהּ.

וְאֵין לָהּ עַל מִי שֶׁתִּסְמֹךְ

לֹא קֶרֶשׁ קְפִיצָה

לֹא יָד מְכַוֶּנֶת.

אֲבָל בְּהִתָּקְלָהּ בְּגוּף

וְהִיא נִנְשֶׁמֶת

לִגְאוֹת בַּדָם

בְּמַעְגָּל אֵיתָן –

הִיא מַחְזוֹרוֹ בַּחֹק

וְסַעַר עַל גְּדוֹתָיו

עַד צֵאת הַנְּשִׁימָה…