כִּמְעַט כָּרַעְתִּי. כִּי כָּבֵד.

אֲבָל הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי

עַד שְׂדֵה-אוֹבֵד.

שָׁם כָּרִיתִי לִי בְּלִי אֵת,

אַךְ בָּעֶרְיָה שֶׁבְּיָדִי

בּוֹר נָאֶה מְאֹד לְתַכְלִיתִי.

וְקָבַרְתִּי שֵׁם בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה

בְּחִיּוּךְ קוֹפֵא יְלִיד-דָּמִי,

אֶת הַבֶּכִי –

אֶת הַצַּעַר עַל עַצְמִי,

אֶת הָרַחֲמִים עַל עוּגָתִי

שֶׁלֹּא עָלְתָה…

וְקָבַרְתִּי שָׁם גַּם אֶת צִלָּהּ

הַחוֹמֵק שֶׁל הַתַּרְמִית –

אֶת שְׁתִיקוֹת הָרַאֲוָה

וּמִלּוֹת הַתְּהִלָּה

הָרִקוּדִית.

אֶת כֻּלָּם קָבַרְתִּי מֵאִתִּי.

אָז עָלְתָה בִּי מִין גִּילָה

יְבֵשָׁה וַעֲצָמִית –

וּבַחוּץ נוֹתְרָה רַק הַבְּחִילָה

שֶׁהִשְׁלִיכָה חֹפֶן טִיט

וְכִסְּתָה פְּנֵי הַתְּפִלָּה…

וַאֲנִי כִּסִּיתִי אֶת הַבּוֹר

וַאֲנִי כִּסִּיתִי אֶת הַבּוֹר

וְהָלַכְתִּי יַ"ש לִשְׁתּוֹת

בִּמְסִבַּת הַקַּבְּרָנִים וְהַזּוֹנוֹת.