כִּמְעַט כָּרַעְתִּי. כִּי כָּבֵד.
אֲבָל הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי
עַד שְׂדֵה-אוֹבֵד.
שָׁם כָּרִיתִי לִי בְּלִי אֵת,
אַךְ בָּעֶרְיָה שֶׁבְּיָדִי
בּוֹר נָאֶה מְאֹד לְתַכְלִיתִי.
וְקָבַרְתִּי שֵׁם בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה
בְּחִיּוּךְ קוֹפֵא יְלִיד-דָּמִי,
אֶת הַבֶּכִי –
אֶת הַצַּעַר עַל עַצְמִי,
אֶת הָרַחֲמִים עַל עוּגָתִי
שֶׁלֹּא עָלְתָה…
וְקָבַרְתִּי שָׁם גַּם אֶת צִלָּהּ
הַחוֹמֵק שֶׁל הַתַּרְמִית –
אֶת שְׁתִיקוֹת הָרַאֲוָה
וּמִלּוֹת הַתְּהִלָּה
הָרִקוּדִית.
אֶת כֻּלָּם קָבַרְתִּי מֵאִתִּי.
אָז עָלְתָה בִּי מִין גִּילָה
יְבֵשָׁה וַעֲצָמִית –
וּבַחוּץ נוֹתְרָה רַק הַבְּחִילָה
שֶׁהִשְׁלִיכָה חֹפֶן טִיט
וְכִסְּתָה פְּנֵי הַתְּפִלָּה…
וַאֲנִי כִּסִּיתִי אֶת הַבּוֹר
וַאֲנִי כִּסִּיתִי אֶת הַבּוֹר
וְהָלַכְתִּי יַ"ש לִשְׁתּוֹת
בִּמְסִבַּת הַקַּבְּרָנִים וְהַזּוֹנוֹת.