קָהִירָה, קָהִירָה!

זוֹנָה בָּלָה וּפְרוּמָה,

שָׁוְא יְקַטְּרוּ שֵׁיכַיִךְ מֹר,

וּמִמַּחֲבוֹאַיִךְ הָאֲפֵלִים

רֵיחַ הַקַּהֲוָה הַטּוֹבָה

תַּעֲלִי,

בְּצֵל מִסְגָּדַיִךְ-הוֹד

אַלְלָה עָצֵל

קְפוּל-רַגְלָיו יֵשֵׁב,

כְּתֵבַת-זִמְרָה שְׁחוּקָה

חַזָּנֵךְ מֵרָאשֵׂי מִגְדָּלִים יְגַעְגֵּעַ

וּתְפִלָּתוֹ עִם כָּרוֹזִים

בַּשּׁוּק תִּתְעָרֵב.

תַּרְבּוּשִׁים, תַּרְבּוּשִׁים,

בַּרְבָּרִים, כּוּשִׁים,

הַךְ, תַּרַרָח, לִילִי!

תֻּפִּים, חֲלִילִים

אוּלִי אוּלִי, יְלָלוֹת וּצְוָחוֹת

הַמְּקוֹנְנוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת:

הַךְ חָזֶה וִילֵל;

חֲתֻנּוֹת וּמֵתִים בַּסָּךְ יַעַבְרוּ

בְּחוּצוֹת קָהִירָה הַמְקֻשָּׁטָה,

צְוָחוֹת וְהַעֲוָיוֹת

וּשְׁלַל גְּוָנִים

וְרֵיחַ מוּשְׂקְ מַקְהֶה חוּשִׁים…

וְהָיָה כִּי יָצוּפוּ פְּנֵי אָדָם:

עֵינַיִם, מֵצַח –

וְנִשְּׂאָה הָעַיִן לֵאָה, שִׁכּוֹרָה

חוֹתֶרֶת לַשָּׁוְא בֵּין אֵדִים חַמִּים.

1926