אֲהָהּ, כִּי גָּאֲתָה בִּי נַפְשִׁי הָעֶרֶב

עַד אֶפֶס מָקוֹם,

עַל כֵּן יִקְרַן עוֹרִי

וְעֵינִי תְּלַהְלֵהַּ.

גִּדֵּם חֵלֵכָה

צָבָר, קִמּוֹשׁ,

אַשְׁקְכֶם כִּי רַב אִתִּי.

הִנֵּה תִּשְׂגְּאוּ

גִבּוֹרֵי מַדִּים אַתֶּם,

חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיַרְכֵיכֶם

וְרֻחַב הַשִּׁרְיוֹן אַמָּתַיִם;

הִנֵּה בָּנַי בָּעֲרָבָה יִצְעָדוּ

וְלֵחִי גְבוּרָה בָּהֶם יָרֹן.

1929