רָמוּ שַׁרְעַפִּים וַיִּגְאוּ כַּהֲמוֹת-יָם –

אֵי-לְאָן תּוֹלִיכוּ הַנּוֹעֲזִים?…

*

אֳפָקִים נוּגִים זֶה בָּזֶה נָגָעוּ

בְּהַכְנָעָה וְצִדּוּק הַדִּין;

דּוֹמֵעַ כּוֹכָב יָחִיד

וּמַרְעִיף רֵיחַ-יָם וְיַסְמִין;

וְנִכְנָפִים נְעוּרִים

וּמְצַלְצְלִים כְּהֵד

בְּרִשְׁרוּשׁ צְדָפִים

עֲלֵי חוֹף בּוֹדֵד –

וְגַל אַחֲרוֹן עוֹד מִשְׂתַּעֵר

וְנוֹפֵחַ אַט רוּחוֹ

מוּל חֶשְׁכַת-הַלֵּיל.

1934