מוקדש לעולים 1933

אָנוּ פֹּה לְרַגְלַיִךְ מוֹלֶדֶת

כְּבָר כָּרַעְנוּ בִּילֵיל

כַּעֲדַת תַּנִּים קֵרְחִים

עִם סוֹף קַיִץ,

טְרוּפֵי-לֵיל.

וּפֶתַע נִתָּז הַזִּיק,

בּוֹזֶקֶת תַּעֲלוּמַת תִּקְוָה

וַהֲמוֹנִים בַּסָּךְ יַעֲנוּ:

הַלְלוּיָהּ!

פֶּלִאי מִתְמוֹדֵד:

קוֹרֵן מִתְלַהֵט;

נוֹשֵׁף בְּגַלְגַּל הָעִתִּים,

מַסִּיעַ וּמַצְעִיד.

“תְּכֵלֶת-לָבָן” בְּאַחַת –

תּוֹךְ עוֹרְקִים הוֹלֵם

זַהֲרוּרֵי פָּרוֹכוֹת קְדוֹשׁוֹת

וְדִגְלֵי-מִשְׁכָּן

מֵעֵבֶר לִנְשִׁיַּת-דּוֹרוֹת

מְרַפְרְפִים

זָעִים בַּדָּם וְדוֹלְקִים.

שָׁמַיִם וָיָם

וִירִיעַת אַדְמָתֵךְ

וּבָנָיִךְ כְּשֵׂיוֹת שְׁטוּחוֹת

לְרַגְלַיִךְ – אֵם!

[“מכביה”, 1932]

1933